הזהב של וונגאל מול הזהב של לנגבורד

מאת אנכי | 5 בספטמבר 2013

GoldEagleבאתר קו ישר מספר מוטי היינריך את סיפור החרמת הזהב של אזרחי ארה"ב על ידי הממשל האמריקאי ופרשת רדיפתה של משפחת לנגבורד שירשה אוצר מטבעות זהב. בניגוד לבזיזה אותה מנהל הממשל האמריקאי, בישראל התרחש סיפור מקביל של איתור אוצר מתחילת המאה ה-20 והחזרתו לצאצאי הטמפלרים שגורשו משרונה. מהסיפור הזה יוצאים האחראים להתנהלות הישראלית הרבה יותר טוב בכל האמור בכיבוד זכויות קניין. הלוואי והיינו מרחיבים את הלקח הזה גם לשאר תחומי ההתנהלות של מדינת ישראל. 

בעיצומו של ה"שפל הגדול", בשנת 1933, פרסם הנשיא פרנקלין רוזוולט תקנה ממשלתית בתוקף תקנות החרום (שנועדו להפעלה בזמן מלחמה נגד אויב חיצוני: 6102 Executive order). הצו הפקיע באופן ציני את זכות הקניין של אזרחי ארצות הברית על הזהב שבבעלותם ובחזקתם וחייב אותם למסור את הזהב הפיזי בו הם מחזיקים לממשלה.  

המטבעה הממשלתית הפסיקה, במסגרת הצו המיוחד, להנפיק מטבעות זהב ממשלתיים (מטבע הנשר הכפול1933 Double Eagle). מטבעות שהיו בשוק הוחרמו והוכרזו כ"הילך בלתי חוקי". מספר בלתי ידוע של מטבעות כאלה "דלפו" בכל זאת לשוק, או "נגנבו" כלשון ההודעה הרשמית. אפילו השירות החשאי הופעל בזמנו כדי לגלות את המטבעות.
עד אותה תקופה היה לדולר כיסוי קבוע בזהב, וניתן היה להמיר בבנק המרכזי, באופן רשמי, שטרות נייר של כ- 20 דולר באונקיה אחת של זהב. הממשל האמריקאי, כדרכן של ממשלות, הדפיס יותר שטרות מכמות הזהב שהחזיק כ"כיסוי". לאחר החרמת הזהב העלה רוזוולט (שוב, בצו ממשלתי) את מחיר הזהב ל-35 דולר לאונקיה ולמעשה הפחית את ערך הדולר במונחי זהב. הזהב שהממשלה החזיקה כבר היה "שווה" יותר דולרים והכיסוי בזהב היה נאות יותר. הנשיא ניקסון חזר על התרגיל בשנת 1971 וניתק לגמרי את הדולר מבסיס הזהב, שמחירו זינק מ-35 דולר לאונקיה תוך כ-3 שנים לכ-160 דולר לאונקיה. יש הטוענים שבאותן שנים מכר הפדראל רזרב חלק ניכר מאחזקות הזהב שלו, תוך ניצול העלייה במחיר.

ונחזור שוב לימינו…

משפחת לנגבורד האמריקאית מפילדלפיה ירשה מהסבא ישראל סוויט (Israel Switt) 10 מטבעות זהב. סבא ישראל היה בעבר הרחוק סוחר מטבעות ואספן. המשפחה שגילתה את המטבעות בעיזבונו, פנתה למטבעה אמריקאית רשמית כדי שיבדקו אם המטבעות אמיתיים ומקוריים (טעות תמימה…). המטבעות הוחרמו בטענה שהם הוחזקו שלא כחוק כי אחזקתם נאסרה ב-1933. המטבעות גם נחשדו כ"גנובים". המשפחה תבעה את ממשלת ארצות הברית על החרמת מטבעות הזהב. שווי עשרת המטבעות כ-80 מיליון דולר. הם נדירים ביותר ובשנת 2002 נמכר מטבע בודד במכירה פומבית של סותבי'ס ב-7.6 מיליון דולר.

ההליך המשפטי נמשך מספר שנים. המשפחה הפסידה סופית במשפט לאחר ששופט פדראלי פסק שהמטבעות הן רכוש ממשלת ארצות הברית הואיל והמחזיקים לא יכלו להציג שום מסמך שהמטבעות הגיעו לידיהם בדרך חוקית.

מסקנותא. ממשלות מסוגלות להעביר כל חוק שרצוי לפוליטיקאים בעזרת "תקנות לשעת חרום"; ב. ממשלה תמיד יכולה להכריז על "מצב חירום" כלשהו (צבאי, כלכלי, חברתי); ג. לחוקים נשכחים יש תוחלת חיים ארוכה מאשר לבני אנוש; ד. אבא שלי צדק – כדאי לשמור קבלות, אם יש…
 

ומה באשר לזהב הטמפלרים? במאמר שכתב אילן שחורי, מדריך וחוקר תולדות תל אביב על מתחם המושבה הגרמנית שרונה המתחדשת מספר שחורי על האוצר של בני משפחת הבנאי יוהנס וונאגל ( Wennagel Johannes) ברחוב אלברט מנדלר 9 שנבנה ב-1872.

בתמונה: בית הספר של המושבה שרונה בשנת 1910.

וונאגל היה בנאי מומחה ממייסדי המושבה ואבי שושלת אדריכלים ובנאים טמפלרים.  ביתו היה אחד משני הבתים הראשונים במושבה. יוהאן מרטין וונאגל היה “מניח לבנים” – בנאי מאזור היער השחור, שהיגר לארץ ישראל בעידודה של הנהגת הטמפלרים, עוד לפני שנוסדה שרונה. כך הונח המסד לשושלת מפוארת של שני דורות נוספים של בנאים ואדריכלים טמפלרים שפעלו בשרונה בפרט, ובארץ ישראל בכלל. וונאגל, ממייסדי שרונה, בנה את ביתו ב 1872 והוא אחד משני הבתים הראשונים שנבנו במושבה. המבנה הצנוע הותאם לסביבה ולאקלים החדשים, תוך שילוב פריטים האופייניים לבנייה באזור המוצא ביער השחור גרמניה, כגון: חלונות ומרתף.

הוגו וונאגל, נכדו של יוהאן מרטין וונאגל, השלים את לימודי האדריכלות בגרמניה ושב לארץ ובנה למשפחתו בית מודרני בסגנון הבינלאומי בצומת קפלן ודרך בגין (היום בתחום מחנה מטכ”ל). ב – 1941 , הודיעו הבריטים למשפחות הטמפלריות, וביניהן משפחת וונאגל, כי עליהן להתכונן לעזוב את המושבה. הוגו ,שחשש מכך, הטמין בקיר המרתף כ- 20 מטבעות זהב בתוך מטפחת.

מעל 60 שנה חלפו, וונאגל לא שב לארץ בשל המשקעים מזמן הגירוש. לפני מספר שנים, סיפר האדריכל וונאגל, שכבר היה קרוב לשנתו ה- 100  , לד”ר דני גולדמן חוקר האדריכלות הטמפלרית על אוצר המטבעות. זכרונו המופלג עמד לרשות צוות מחפשי האוצר בראשות ד”ר גולדמן, ובתיאום עם הצבא כמובן. בדיוק במקום שתיאר, בתוכנית שנשלחה בדואר אלקטרוני, נמצאו המטבעות בתוך קיר הבלוקים. חלק מעבודת החיפוש נעשתה גם באמצעות מחשב ושידור חי של תכנת SKYPE בעזרתה כיוון הישיש הטמפלרי את המחפשים בצורה חיה לאוצר. בניו של וונאגל הוזמנו לארץ וקיבלו את המטבעות לידיהם. הזהב שב לוונאגל, אשר מאד התרגש לאחוז בידיו שוב את המטבעות שהטמין בקיר שעות לפני הגירוש לאוסטרליה.

 

הוספת תגובה