אקלים תרבותי מדאיג
בועז ארד | 6 באוקטובר 2014
השר עמיר פרץ יצא לניו יורק להקשיב בחברת ראשי מדינות מכל העולם למופע החגיגי של נאום ליאונרדו דה קפריו מעל במת האו"ם. דה קפריו שמונה ל"שליח האו"ם לעניני אקלים" הציג עצמו כ"אזרח מודאג" המתיימר לייצג מיליארדי אנשים בעולם "המבקשים לפתור את משבר האקלים" בפני העצרת שהתכנסה לציון "יום האקלים". בנאומו תיאר את האג'נדה אותה מוביל האו"ם ביחס לנושא שינויי האקלים. למי שהקשיב לנאום יש סיבה לדאגה שכן הנאום היה בנוי מעובדות מוטעות, זריעת פחד ותחושת חירום בלתי מוצדקות, אלו לוו בהצעת פתרונות לא מעשיים והפגנת בורות ביחס לעיקרון זכויות האדם.
"אנו רואים אירועי מזג אוויר קיצוניים, עליית טמפרטורה, המסת הקרח באנטרטיקה ובגרינלנד בקצב חסר תקדים, עשורים מוקדם מאשר חזו התחזיות המדעיות.." הכריז דה קפריו. אם אמנם המציאות אינה תואמת את התחזיות המדעיות מה אומר הדבר על אמינות תחזיות אלו? היתכן שהתחזיות המדעיות אינן מדוייקות? למרבה הצער אנו נדרשים להחלטות הרות גורל על בסיס תחזיות לא מספקות, שכן בניגוד להן מזה 17 שנה לא חלה התחממות. בנוסף, האסונות שהוצגו בנאום לא התרחשו. אם נבחן את המדד הרלוונטי של אירועי מוות הקשורים לאקלים נגלה כי המגמה הפוכה לתאור המפחיד. במהלך המאה האחרונה פוחת הסיכון למוות כתוצאה מאירועי אקלים בעולם שכן היתרונות הטכנולוגיים של חברה תעשייתית משפרים את החיים. כך גם במדדים עולמיים של תפוקה חקלאית, תוחלת חיים ובריאות, המצב בעולם הולך ומשתפר.
דה קפריו ציין כי הוא מאמין "שהאנושות התייחסה לשינויי אקלים כאילו היו סוג של סיפור, המתרחש בפלנטה אחרת, של מישהו אחר, כאילו אם נעמיד פנים שהשינוי אינו אמיתי יגרום לו להעלם איכשהו".
המצב הפוך. לאורך ההיסטוריה נתונים היו בני האדם לחסדי מזג האוויר וחרדו מפני כל שינוי, התפללו והקריבו קורבנות לגשם בעיתו, ויראו מפני שיטפונות וסערות. חייהם היו תלויים על בלימה ביבול השדה וכל פגע, מחלה, ארבה או בצורת הובילו למוות המוני ונדידה על מנת לשבור את הרעב. כל אלו כמעט לא מוכרים כיום והפכו לסיפור מן העבר, לא סביר היום שאוכלוסיות במדינות מפותחות יכחדו בשל רעב, מחלה או בצורת מקומית כפי שאירע פעמים רבות בעבר, זאת בזכות הטכנולוגיה, התעבורה וערוצי הסחר העולמיים שהתפתחו מאז המהפכה התעשייתית.
בנאום מדגיש דה קפריו את "מצב החירום" ומציין כי הגיע הזמן לקחת מאזרחי העולם את יכולת הבחירה: "האסון הזה הגיע אל מעבר לבחירות שאדם אינדיווידואלי יכול לבחור, כרגע זה נוגע לתעשיותינו, והזמן שממשלות סביב העולם ינקטו בפעולה החלטית ורחבת היקף"…. "אם לא נפעל יחד, ניכחד לבטח" סיכם. ומה עלינו לעשות כעת ומייד פן ניכחד? "עלינו לשים תג מחיר על פליטות פחמן" מסביר דה קפריו, "לחסל את הסובסידיות הממשלתיות לחברות פחם, גז ונפט". הבעיה היא שאין סובסידיות כאלו, חברות הדלקים ואזרחי העולם משלמים מיסים כבדים על כל טיפת דלק, הסובסידיות מוענקות דווקא ל"אנרגיות מתחדשות" שבניגוד לגישת האו"ם אינן כלכליות ואינן מסוגלות לקיים את הציביליזציה המודרנית הנוכחית.
את המהלכים המוטעים מבחינה אנרגטית וכלכלית מציע דה קפריו ללוות בקמפיין הכפשת השוק החופשי ובהוקעת אנשי עסקים וחברות תוך התעלמות מהחיים הטובים שהם מעניקים לנו. "עלינו לסיים את הנסיעה החופשית שמזהמים תעשייתים קיבלו בשם כלכלת השוק החופשי, הם לא ראויים לכספי המיסים שלנו, הם ראויים לביקורת".
הטלת מיסים והכפשת אנשי עסקים המייצרים את האנרגיה התומכת בחיינו הינה ביטוי לראייה מוגבלת וישיגו בדיוק את ההפך מהמטרה של רווחת האדם. עבור מיליארדי אנשים בעולם שאותם דה קפריו מתיימר לייצג לא מדובר על פחות טיסות בינלאומיות וסעודות יוקרה, בכל העולם השלישי אנשים זקוקים נואשות לחשמל, תקשורת ותעשייה כי האלטרנטיבה היא עוני מחסור ומוות..
"אוויר ומיים נקיים ואקלים שניתן לחיות בו הן זכויות אדם בלתי ניתנות להעברה… ופתרון משבר זה הוא המחויבות המוסרית שלנו" סיכם דה קפריו בטעות כפולה; חלקה הראשון הוא שיבוש המשמעות של "זכויות אדם" טבעיות שאינן ניתנות להעברה שמהותן היא כי לכל אדם זכות לחייו ולרכושו ולא למוצר כלשהו. טעותו השנייה היא בהנחה שפגיעה בזכויות קניין ואדם, צמצום חירות הפרט ובחירותיו והטלת מגבלות על התעשייה האנושית תוביל להטבת מצבנו.
אוויר ומים נקיים וסביבה בריאה לחיי אדם הינם תופעה מודרנית יחסית הנובעת מהציוויליזציה התעשייתית והשימוש באנרגיה זמינה ויציבה – ההמלצות דה קפריו והאו"ם יובילו למחסור באנרגיה ולהגדלת העוני והמצוקה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.