טמטום לעם – עוד פרק בסיפור האמנות המודרנית נחשף

טמטום לעם – עוד פרק בסיפור האמנות המודרנית נחשף

בועז ארד | 13 בספטמבר 2013

הסיפור המדהים של  האגף האקספרסיוניסטי המופשט של האמנות המודרנית הוא מקרה קלאסי של "המלך העירום", פרק  נוסף הנחשף בעלילה הופך אותה למדהימה אף יותר כאשר מסתבר כי סוכנות הביון המרכזית האמריקאית השקיעה כספי מיסים ומשאבים מודיעיניים במשך 20 שנה בניפוח של הבועה.

בפתיח לספרו "נקמתו המתוקה של פיקאסו – צלילה לתוך ביצת האומנות המודרנית"  מסביר קישון כי הוא מפר את הכללים המקובלים בהלחינו מארש אבל עצוב לכבודה של מלחמה אבודה. בספר מתאר קישון את עלילות האמנות המודרנית ומצהיר על נצחון המחנה היריב, "אני מודה איפא, שידם של יריבי הנכבדים, חברי הארגון הפונדמנטליסטי 'אמנות מודרנית' בינתיים על העליונה, וככל שחולף הזמן כן יוקל עליהם להוציא אל הפועל את מזימתם המתוכננת להפליא: לטמטם את המוני העם בכל רחבי העולם."  כתב קישון .

בעמ' 57 בספרו הוא כותב ""עד כה לא שמעתי על שום מלחין, אשר הלחין סימפוניה בשביל מכוון הפסנתרים שלו, ולמיטב ידיעתי שום סופר לא כתב עדיין אוטוביוגרפיה אך ורק בשביל המגיה. אולם נדמה, שהציור המודרני נוצר למען שני סוגי בני אדם בלבד: מבקר האמנות וסוחר האמנות." מה שקישון לא לקח בחשבון הוא האפשרות שחלק מכובד ממבקרי האמנות סוחרי האמנות והמוזאונים הופעלו על ידי יד מכוונת שאין לה דבר וחצי דבר עם הערכת אמנות אמיתית.

ספרו של קישון התקבל כמצופה מן החסידים השוטים המקדמים את התרמית בשלל ביקורות לעגניות. תגובתו של הצייר יאיר גרבוז:  "הייתי ממליץ לקנות יחד אתו [עם הספר] כמה בקבוקונים של טיפקס ואז להתיישב בנוחיות ולמחוק קודם כל את שם ההוצאה שאחראית לחרפה הזו ואחר כך את הטקסט הילדותי והאלים, ואז תקבלו אלבום נורא יפה של מיטב האמנות המודרנית של המאה העשרים".

רותי דירקטור, מבקרת אמנות "נחשבת" כתבה במדור האמנות ב"הארץ" "חבל שנמצא מי שהסכים להוציא לאור ספר שברור שלו נכתב בידי כל מי שאיננו בעל מעמד כשל קישון לא היה עובר את רף ה"ראוי להדפסה". אסופת האשמות כה מסולפת, לא מבוססת וחדורת שנאה כלפי אמנות מודרנית לא קראתי מימי."

כאשר אנשי "יד שנייה" מסוגם של גרבוז ודירקטור (ורבים אחרים) הם האמונים על הדיווח לציבור לא מפליא מצד אחד שקישון התקשה לאתר מוציא לאור שיסכים להדפיס את ספרו במשך שנים ומצד שני שאיש לא שמע על הפרשה שאמורה היתה לזעזע את מוסדות האומנות.

בשנת 1995 עברה מתחת למסכי הראדר ידיעה מרעישה שהתפרסמה ב"אינדיפנדט" הבריטי. הידיעה איששה את מה שנחשב עד אז כמעשייה אורבנית, לפיה סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (CIA) מימנה אמנות מודרנית ובכלל זאת את ג'קסון פולוק, רוברט מוטרוול, ויליאם דה קונינג, ומרק רוטקו. לפי הידיעה ה-CIA עסק בקידום שרלטני האמנות המודרנית האמריקאים ברחבי העולם במשך 20 שנה.

מעל: ג'קסון פולוק, Number 1, 1950 (Lavender Mist), National Gallery of Art, Washington, D.C.

על פי התאוריות אותן למדו בוגרי האקדמיות היוקרתיות שהתקבלו לעבודה בסוכנות הביון נתפסה האמנות המודרנית כביטוי ליצירתיות וחירות אינטלקטואלית של האמנות בארה"ב. במסגרת המלחמה התעמולתית שהתנהלה נגד ברית המועצות נראה היה למוחות המלומדים וספוגי האינדוקטרינציה בסוכנות הביון כי האמנות המודרנית הינה תשובה ראוייה לאמנות הסובייטית שהיתה נתונה לפיקוח אידאולוגי, זה היה הרציונל (הקלוש) של "הנשק התרבותי" והתוצאה היתה שכספי סוכנות הביון ואנשיה הופנו לעסוק בקידום אמנות מודרנית. מחלקה שריכזה את הנכסים התעמולתיים פעלה והצליחה להשפיע על יותר מ-800 עיתונים, מגזינים ואירגונים להפצת מידע לציבור. מיותר לציין שכל דולר שהושקע בתכנית פגע בסיבה האמיתית להגן על החירות האינטלקטואלית והפוליטית – זכותו של כל אמריקאי לחייו ורכושו, זכות שנפגעה על ידי מיסוי שהושקע בניגוד לבחירתו החופשית.

"אני אמריקאי טיפש ששילם מיסים עבור הזבל הזה"

נסיונות הממשל האמריקאי לממן אמנות מודרנית בגלוי נתקלו בהתנגדות ציבורית, אחד המקרים התרחש בשנת 1947 כאשר בעקבות  נסיון של מחלקת המדינה לממן  תערוכה נודדת של אמנות מודרנית קמה צעקה שאותה ביטא אחד מחברי הקונגרס שאמר: "אני אמריקאי טיפש ששילם מיסים עבור הזבל הזה" והובילה גם להערה של טרומן שאמר "אם זאת היא אמנות אני הוטנטוט". הסיור בוטל, אך המימון והתמיכה באמנות המודרנית המשיכו לזרום בערוצים נסתרים מעין הציבור על ידי סוכנות הביון המרכזית.

מי ששבר את קשר השתיקה והסביר את הסיבות למדיניות היה דונלד ג'ימסון שהיה מנהל בסוכנות הביון ואישר כי אכן הסוכנות ראתה באקספרסיוניזם מופשט הזדמנות ופעלה לקדמה. "בנושא האקספרסיוניזם המופשט, הייתי שמח לומר כי הסוכנות המציאה את זה רק בכדי לגלות מה קורה בניו יורק ובסוהו למחרת!" התבדח ג'ימסון, "אך אני חושב שמה שעשינו באמת היה לזהות את ההבדלים. זיהינו כי האקספרסיוניזם האבסטרקטי היה סוג האמנות שגרם לריאליזם הסוציאליסטי להראות יותר מסוגנן ונוקשה ומוגבל מאשר הוא היה. וקשר זה נוצל בחלק מן התערוכות."

 מעל: וילם דה-קונינג, אישה III

מעל: מרק רותקו, "תפוז, אדום צהוב" ב-86 מיליון דולר.

 

על מנת להפעיל את האוונגרד השמאלני בארה"ב הופעל הקידום על ידי גורמים מוסווים כאשר ההעדפה היתה להפעיל אנשים שנחשבו יותר קרובים למוסקבה מאשר לוושינגטון. בשנת 1950 הוקם ארגון בשם "הקונגרס לחופש תרבותי" שמומן על ידי הסוכנות שהפעילה גם את קרן פורד (המוכרת לנו כיום בישראל דרך הקרן לישראל החדשה המנהלת את "קרן פורד בישראל") והופעל פסטיבל בו התכנסו אינטלקטואלים, כותבים, היסטוריונים ומשוררים ואמנים. הארגון נוהל על ידי סוכני הסוכנות לביון. הארגון שלח זרועות וקיים נוכחות ב-35 מדינות ופרסם עשרות מגזינים. הקונגרס התרבותי הפך להיות החזית לתמיכה באמנות המופשטת והעניק חסות ומימון לתערוכות, המגזינים שימשו כפלטפורמה מתאימה למאמרי שבח לאמנים. אחת התערוכות הגדולות "הציור האמריקאי החדש" ביקרה כמעט בכל בירה באירופה בסוף שנות החמישים. תערוכות חשובות אחרות התקיימו גם קודם לכן, בינהם "אמנות מודרנית בארה"ב" (1955) ו"יצירות מופת של המאה העשרים" (1952).

בעלי הון, עמותות, קרנות ומוזאונים גוייסו על ידי הסוכנות לקידום האמנות האבסטרקטית, בינהם גם נלסון רוקפלר (שרכש יותר מ-2500  יצירות אמנות אבסטרקטית שהוצגו באולמות הקבלה של צ'ייס מנהטן) ושאימו תמכה במימון המוזאון לאמנות מודרנית בניו-יורק. המוזאון נשכר על ידי הקונגרס לחופש תרבותי לקידום היצירות הנבחרות ובכירים לשעבר מהסוכנות מילאו תפקידים מרכזיים בחבר המנהלים של המוזאון.

מעל: מרק רותקו, "לבן באמצע (צהוב ורוד ולבנדר ורד)", נמכר בשנת 2006 על ידי סותביס עבור דיוויד רוקפלר למשפחה המלכותית של קטאר ב-72.8 מיליון דולר.

תום ברדן, המנהל הראשון של הארגון הבינלאומי של ה-CIA , שגם מילא תפקיד כיו"ר חבר המנהלים של המוזאון לאמנות מודרנית סיפר: "רצינו לאחד את כל האנשים שכתבו, המוסיקאים, האמנים על מנת להדגים כי המערב וארה"ב מחוייבים לחופש הביטוי ולהשגים האינטלקטואלים, ללא כל מגבלות נוקשות באשר לתוכן הכתיבה, למה שעליך לומר ומה שעליך לעשות, ומה עליך לצייר כפי שהיה בברית המועצות. אני חושב שזאת היתה המחלקה החשובה ביותר של הסוכנות, ואני חושב שהיא מלאה תפקיד עצום במלחמה הקרה".

ה-CIA כאפפיורות הסודית

ברדן, אישר לאינדיפנדנט כי פעל באופן חשאי בשל ההתנגדות הציבורית והעוינות לפעילות: "היה מאוד קשה לגרום לקונגרס לתמוך בחלק מן הדברים שרצינו לעשות – לשלוח אמנות לתצוגה ברחבי העולם, לפרסם מגזינים בחו"ל. זאת אחת הסיבות לעשות זאת תחת מעטה חשאיות. זה היה צריך להיות סוד. על מנת לעודד פתיחות היה עלינו לשמור על סודיות".

בדמיונו ראה עצמו ברדן ממלא את תפקידו של האפיפיור השוכר את מיכאלאנג'לו לציור הקפלה הסיכסטינית כשציין בראיון כי: "נדרש אפפיור או מישהו עם הרבה כסף לזהות אמנות ולתמוך בה".

כותבת המאמר באינדיפנדנט הבריטי, פרנסס סטונור סאונדרס פרסמה גם ספר על תפקידו של ה-CIA   בקידום אמנות, "The Cultural Cold War: The CIA and the World of Arts and Letters". הספר אף "זכה" לביקורת צוננת ואפולוגטית באתר סוכנות הביון המרכזית. (לצפיה בהרצאתה בעקבות פרסום הספר – כאן) מלבד הפרשה המדהימה הזאת לא פחות מכך מדהימה העובדה שסיפור כזה מודלף לתקשורת כבר בשנת 1995 וכמעט איש אינו מודע לו. אפשר היה לצפות מגדולי האמנות המודרנית לזעוק בראש חוצות נגד הבחישה הממשלתית והפגיעה בחירות האמנותית על ידי האינטרסים של "הקפיטליזם המסחרי" (כלומר הפסאודו קפיטליזם) ו"מחרחרי המלחמה" מה-CIA.

הסיפור נקבר ולא זכה לתהודה לה הוא ראוי, מובילי התרמית מצאו עצמם מובלים על ידי השקרים שהם עצמם הפיצו. המשקיעים שרכשו ציורים במכירות ובתצוגות שנופחו על ידי ביקורות "מומחים" ותקציבי ענק מוצאים עצמם כיום רוכבים על בועות חלולות של נכסים ואינטרסים מושקעים בקיום השקר. הממשל האמריקאי נטל לעצמו לשחק בתפקיד אפיפיור המעניק חסות לאמנים והרחיק לכת מאוד ממטרותיו החוקתיות… גם האמנים שנהנו מן המימון לא היו מיכאלאנג'לו ולאונרדו דה ויצי מודרנים אלא שרלטנים מזדמנים שסיפקו את המוצרים התואמים את הרעיונות האסתטים הכושלים שנלמדו באוניברסטאות, מוצרים שהציבור האמריקאי התנגד לממנם כאשר ניתנה לו האפשרות לדעת. התרמית הזאת תמשיך להשחית את עולם האמנות עד שיקומו מספיק מבקרים והיסטוריונים אמיצים וחסרי פניות שיעזו להכריז שהמלך עירום.

לפניכם מדריך כיס של ביטויים מקובלים לתיאור אמנות מודרנית באדיבותו של אפרים קישון.

 בפרק הבא: לדיון בקבוצת הדיונים של התנועה הליברלית החדשה – כאן. 

ראיון רדיו בתכניתו של אראל סג"ל ברדיו גלי ישראל נערך ביום שלישי ה-17 בדצמבר 2013.