מבטלים את חוק הספרים

בועז ארד | 4 ביוני 2015

הממונה על חוק הספרים ואניאתמול בבוקר התכנסה ישיבה מיוחדת ברשות חה"כ יואב קיש, מטרת הישיבה היתה לבחון את חוק הספרים שנכנס לתוקף בפברואר 2013 והוביל לנזקים כבדים לסופרים הצעירים ולכלל ציבור הקוראים שהפחית את ביקוריו בחנויות הספרים. בישיבה השתתפו גם מוציאים לאור מבוססים וותקים ומוציאם לאור צעירים סופרים ובעלי עניין שונים חלקם (הגדול) מתנגדים לחוק, וחלקם תומכים בו במתכונת זו או אחרת.

להלן סקירה של הדברים שנאמרו על ידי ועל ידי חלק מן הדוברים הנבחרים שראוי להבליט בשילוב קטעי וידאו:

דברי בועז ארד

"יש הרבה מה לומר על הנזקים שנגרמו לסופרים הצעירים, להוצאות לאור הקטנות, לספרי הילדים שלא ראו ולא יראו אור, לניצני סופרי הביכורים שכבר לא יבשילו.

יש לי, אישית רבות לומר על האופן בו אטמו המתיימרים לייצג את הציבור אזנים ועצמו עיניים בסירוב לבחון את הניסיון הרע במדינות בהם הופעלה חקיקה דומה, בהתעקשם להפוך גם את ישראל, מדינת עם הספר, למדינה שבמו ידיה חנקה את שוק הספרות שלה. ואני יודע שכן פרשתי לפניהם את הדו"חות. מצער שהתנהלות כזאת ממשיכה גם לאחרונה עם פרסום הדו"ח על מצב השוק מטעם משרד התרבות, דו"ח המבקש לקרוא ללילה יום וליום לילה ולשכנע שהכישלון הוא הצלחה.

רק ליקוי מאורות יכול להוביל, בטענה של הגנה על הספרות, להתייקרות מוצרים ולהרחקת הציבור מהחנויות ומן הספרות – במקום לקרבו, להוזיל, ולאפשר את המהלך שהפך את הספר לחלק בלתי נפרד מחיי התרבות בישראל, (מתנת ימי ההולדת המועדפת לחברים לכיתה), כפי שהייתה עד חקיקת החוק.

אך יש לי דבר חשוב יותר לומר לכם, החקיקה יצרה עוולה מוסרית הפוגעת בערכי היסוד של החירות וחופש הביטוי.

הספר אינו שונה מהדיבור, הוא הכלי הנושא את הרעיונות המפרים ומוליכים את בני האדם לחיים עשירים וטובים יותר, כמו שאיש לא יעלה על דעתו למנוע מאדם להשמיע את דעותיו או ממאזין להקשיב להן בתנאים שעליהן הסכימו הצדדים מרצון, כך לא יעלה על הדעת למנוע זאת או להגביל זאת כאשר הדברים נכתבים, בספר.

כנסת ישראל שגתה שגיאה קשה כאשר הרשתה לחוק בלתי חוקתי בעליל הפוגע בחירות הביטוי לעבור. כמו שאסור היה לחוקק חוק המונע הפצת עיתון בחינם למי שרוצה זאת כך אסור לחוקק חוק שיאפשר להפיץ ספר בחינם או בחצי חינם למי שמעוניין בכך.

מעציב להיווכח בשתיקה הרועמת של רבים מאנשי הרוח בעת חקיקת החוק ולאחריו, ומדאיג לחשוב שאנשי הרוח שאנו כה זקוקים להם עלולים שלא להצליח לפרוץ לתודעת הציבור בעקבות חוק זה.

כל דקה שהחוק הזה נשאר בספר החוקים מכתימה אותנו וראוי להסיר כתם זה בטרם יתפשט.

בטלו את החוק. בלי תנאים, בלי סיפורים, בלי תירוצים.

בטלו אותו."

לפניכם קטע וידאו מן הדברים:

 

דברי המוציא לאור רותם סלע

רותם סלע הוא ככל הנראה צעיר המו"לים שהשתתפו בישיבה, בין הספרים שהוציא נמנים הספרים ציביליזציות גוועות (שיצא לפני החוק) ומכר מעל 5000 עותקים, את הספר תפוס ת'יהודי שמכר כ- 17,000 עותקים והיה יכול להפוך להצלחה גדולה בהרבה אלמלא חוק הספרים. בדבריו הצהיר רותם כלפי חברי הכנסת שנכחו בישיבה כי אינו מבקש מהכנסת דבר – אלא רק שיעזבו אותו לנפשו. אכן מצאנו את לג'נדרה שלנו. (לג'נדרה היה התעשיין הצרפתי שהעיז לדרוש מנציגו של לואי ה-14 "לסה נו פר" – "הנח לנו לעשות" וטבע את המונח המייצג את הכלכלה החופשית – עוד במאמר כאן).

ROTRM SELA BOOKS STAND 3 JUNE 2015

יפה דורש ויפה מקיים

רותם סלע לא הסתפק בדברים הנחרצים אלא ביצע הפגנה של מכירת ספרים במחירים פליליים (תמונה מעל) על ידי מתן הנחות הגבוהות מן המותר בחוק על ספריו במסגרת הדוכנים שהוא מנהל בתל אביב ובירושלים. הנה ראיון שנערך עם רותם הבוקר בערוץ 2:

 

הסופר והמרצה ד"ר יניב זייד מסביר מדוע מה שחשוב יותר לסופר מתחיל הוא ההפצה של ספרו.

הלל גרשוני שהיה הדובר האחרון הזהיר מפני הנסיון "להכניס תיקונים לחוק" במקום לבטלו כליל.

 

בפוסט שפירסם גרשוני היום הוא כתב:  "אז הייתי אתמול בדיון בכנסת לביטול חוק הספרים שיזם ח"כ יואב קיש. היה נחמד לשמוע כל מיני ח"כים שמבינים את הבעייתיות בחוק, וקצת פחות נחמד לשמוע כאלה שעדיין מדברים על הצורך בחוק "להגן על הסופרים" כאילו הן פנדות נכחדות (תודה על הדימוי, עירית), ומגוחך במיוחד לשמוע את הח"כית שדיברה על כך שספרים הם לא עגבניות, וקצת עצוב לראות את כבוד השרה שהגיעה מלכותית באמצע הדיון, הצהירה את ההצהרה שהכינה מראש ("ספר הוא הלחם לנפש, צריך לדאוג שהוא יהיה להמונים, אקים ועדה וחוק הספרים רק ישונה ולא יבוטל") ועזבה מיד אחר כך, מעודד משהו לשמוע סופרים מצליחים כמו ליעד שֹהם המתארים כיצד החוק פגע גם בהם, מעניין לראות את המהלומות שהמו"לים ובעלי ההוצאות מטיחים אחד בשני ("אתה שקרן!" "תשאלי את האנשים שלך ותביני שאין לך מושג על מה את מדברת!"), ובסוף גם לומר, בשתי דקות, את מה שהיה נראה לי חשוב יותר מכול: שלא ייתקעו בסבך של תיקונים וטלאים על גבי טלאים, וש"דרך האמצע" ו"האיזון המתאים" זה פשוט לבטל את החוק.

אבל הכי עצוב היה לשמוע את הפקיד הממונה על יישום החוק (בתמונה). בשפה של פקידים ובהיגיון של פקידים הוא הסביר שהוא רואה שהערעורים הם רק על שניים-שלושה סעיפים בחוק, ולא על הנושא של שטחי תצוגה או דברים אחרים, ואם כן אפשר לתקן את הסעיפים האלה ולהוסיף סעיפים אחרים ולהגיע להסכמות לגבי סעיף קטן ד ושינוי סעיף 3 וכן הלאה. אתה שומע את זה ומבין, סליחה על הגודווין, כיצד הנאצים הצליחו לסדר השמדה המונית בקנה מידה כל כך קולוסלי. זה לא האידיאולוגים הגדולים שהם הבעיה. איתם אפשר להסתדר. אבל עם הפקידים – עם הפקידים הממושקפים, הברגים הקטנים במערכת, כל רעה חולה יכולה להיות אפשרית. רק להוסיף סעיף קטן לחוק או לשנות פה ושם, והכול יהיה בסדר.*

(*לא, לא קראתי לו נאצי. אוקיי? הוא בחור חביב וסימפטי מאוד, אני בטוח. וזו בדיוק הבעיה.)

הממונה על חוק הספרים ואני

בתמונה:אני מביט על הממונה על אכיפת וישום החוק שמסביר שהוא לא אוהב מהפכות וביטולים של חוקים אלא שינוי ותיקון הדרגתי… אין בעיה סופר צעיר תחנק בסבלנות.

 

הוספת תגובה