"אסיא דמגן במגן-מגן שויא"

"אסיא דמגן במגן-מגן שויא"

מאת:ד"ר מהרן פרהדיאן | 28 באוגוסט 2008, פורסם במקור במעריב.

 

לאחרונה התפרסמו מספר מאמרים בנושא הרפואה הפרטית מול הרפואה הציבורית. מיטב המוחות בתחום הניהול הרפואי מתלבטים בשאלה "כיצד נחסל את הרפואה הפרטית?"  או לפחות נטמיע אותה ברפואה הציבורית, כדי לתת ביטוי יותר גדול ל"צדק החברתי" במחוזותינו. מה ניתן לעשות כדי שהחולים לא יצטרכו לשלם, ובכל זאת ייהנו משירותי רפואה ברמה פרטית, וכיצד נמנע ממי שהפרוטה מצויה בכיסו מלקבל שירות יותר טוב במערכת הרפואית. בקיצור איך נלך בלי ונרגיש עם (או להיפך). הרי במדינה של הצדק החברתי כולם שווים, לא?

ובכן, רבותי הצודקים החברתיים, חז"ל נדרשו כבר לשאלה הזאת לפני עידן ועידנים, והגיעו למסקנה מענינת. תקראו במסכת בבא קמא ושם כתוב "אסיא דמגן במגן מגן שויא", כלומר רפואה בחינם, שווה חינם. גם היום, לאחר אלפיים שנה, עדיין מי שיכול להרשות לעצמו יקבל רפואה יותר טובה מכל בחינה, גם בזמינות, גם בדאגה אישית וגם באיכות הטיפול. אין ספק שמי ידו משגת יזכה לטיפול אחר, שלפעמים יכול לחרוץ את גורלו לחיים ולמוות. אך בואו נבדק מדוע? הרי מדובר באותה אוכלוסיית רופאים ומטפלים, אז מדוע שהסטנדרטים יהיו כה שונים?

 

ברפואה הפרטית, המטפל (באם מדובר ברופא, אחות, או כל בעל מקצוע אחר בתחום) ירויח  על-פי כישוריו, מידת השקעתו ומידת הצלחתו. תהיה רופא טוב, תעבוד יותר שעות ותתן טיפול יותר איכותי, ותהיה לך הכנסה יותר טובה.הגיוני, לא? לעומת זאת, ברפואה הציבורית ההכנסה שלך תלויה באלף ואחד גורמים אחרים שאין לך השפעה על אף אחד מהם. אז למה להשקיע יותר?

קחו אותי לדוגמא: אני עובד ברפואה הציבורית  מעל עשרים שנה (בלי להתחשב בתקופת שירותי כרופא צבאי). עברתי גם בחינות הסמכה לרפואה בארה"ב. על איכות הטיפול שלי יעידו מטופלי (אין הנחתום מעיד על עיסתו), אך בואו נגיד שאינני כשלון גמור. אני עובד מספר לא קטן של שעות ביום ברפואה הקהילתית, ובכל זאת המשכורת החודשית שלי בקופת החולים תלויה בהסכמים הקואליציונים, בחוק ההסדרים, בחוק התקציב, ומעל לכל בטוב ליבם של פקידי האוצר. אם אני טוב או לא טוב, אם אני מצליח או לא, ואפילו אם כל מטופל בחדר שלי יקבל ממני סטירה בלחי אני אקבל את אותה המשכורת. אז למה לי להשקיע?

בשנה שעברה, לאחר שביתה ממושכת, ההסתדרות הרפואית הכריזה על ניצחון במאבקה מול משרד האוצר. וראה זה פלא! לפי הסכם שחתמו נציגי ועד הרופאים בקופת-החולים קיבלנו הבטחה לתוספת שכר בעוד 6 שנים! ובינתיים, בדלת האחורית הוסיפו לנו שעות עבודה, והורידו את תנאי העבודה שלנו. בפעם הראשונה בכל השנים, מעכשיו המשכורת שלי יורדת בכל פעם שאני יוצא למילואים, חופשה שנתית או אפילו חופשת מחלה. כל ה"הישגים" הללו באו עלינו מכיוון שפקידי האוצר הצליחו לעבוד על נציגי הרופאים, שלא השכילו לקרוא את האותיות הקטנות בהסכם עליו חתמו.

עכשיו באים נציגי הצדק החברתי ובמסווה של חיזוק הרפואה הציבורית והשוויון כביכול מנסים לחסל את הרפואה הפרטית. הנסיון להשוות בין הרפואה הציבורית לפרטית דומה לנסיון להשוות ביני לבין ליונל מסי בכדורגל. מסי ואני יכולים להיות שווים בכדורגל רק אם מישהו ישבור לו את הרגליים (ולא הייתי מציע זאת).

אין זה מתפקידה של הממשלה לתת רפואה שווה לכולם. על הממשלה ומערכת הרפואה הציבורית לתת רפואה בסיסית ברמה טובה לכל אזרחי במדינה, גם למי ידו אינה משגת לקנות שירותי רפואה. מעבר לכך, מי שיש לו יותר יקבל יותר, כמו בכל תחום אחר. רפואה שוויונית היא בדיה וחלום שאין לו זכות קיום במציאות של היום. הנסיון להפוך את הרופאים הטובים והמבוקשים ביותר למקבלי משכורת בלבד (וגבוהה ככל שתהיה) במערכת הציבורית יגרום במהרה לתסכול ופגיעה חמורה ברמת הרפואה בישראל. אין מקום להכניס גם אותם תחת המטריה של הסכמי השכר כמבקשי נדבות מפקידי האוצר.

בקיצור, שנהיה בריאים. אבל אם במקרה נהיה חולים, כדאי שתהיה לנו רפואה פרטית טובה ומשגשגת שנוכל להעזר בה.

 

הכותב הוא רופא ילדים, תושב חולון הנוסע בטויוטה קורולה יד שניה וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.