החמצה היסטורית

בועז ארד | 8 בדצמבר 2013

Down-the-abbey-road-the-beatles-25438292-1600-1200בשבוע האחרון ליוו אוהבי המוסיקה בישראל את אריק איינשטיין בדרכו האחרונה תוך שהם מבכים את התום והנעורים שאבדו. כלי התקשורת מיחזרו שוב ושוב את הקלישאה שפעם היה כאן טוב ורבים חזרו על הכמיהה לארץ ישראל הישנה והטובה. התופעה של זיכרון הדברים הטובים של פעם תוך טיאטוא אל מתחת לשטיח של כל הדברים השלילים מכונה גם "כשל הנוסטלגיה" או "כשל הימים הטובים". 

לקראת יום השנה ה-33 להירצחו של ג'ון לנון (8 בדצמבר 1980) העלה ארכיון המדינה מספר תעודות מהתכתבות שנערכה בין איגוד האמרגנים לוועדה הממשלתית לאישור ביקור אמנים זרים בנושא הופעת ה"ביטלס" בישראל. לאחר שבחנה את העניין הועדה החליטה כי החיפושיות לא ברמה אמנותית נאותה. "לא להאמין", כותב העיתונאי אריק בנדר, "ישראל כמו ברית המועצות הקומוניסטית".

מדינת ישראל ניהלה צנזורה תרבותית בעזרת ועדה לאישור הבאת אמנים, צנזורה תרבותית זאת כללה גם איסורים להופיע באידיש כפי שסיקרנו במסמך קודם כאן.

"הוועדה הבינמשרדית לאישור הבאת אמנים מחו"ל" הוקמה בינואר 56', ובסעיף מספר 2 בהגדרת מטרותיה נכתב שעליה "לבדוק את רמתם המקצועית" של המבקשים להגיע לארץ. בראש הוועדה עמד סגן מנכ"ל משרד החינוך (באמצע שנות ה-60 היה זה אבנר ישראלי), ולצדו ישבו נציגי משרד החוץ, משרד האוצר, רשות השידור, משרד הפנים ואחרים.

את ההכאה הרשמית על חטא ביצעה מדינת ישראל בטקס הזוי בשנת 2008. האירוע הדיפלומטי מתואר בכתבה של אלון גן (בהארץ): "שגריר ישראל בבריטניה הטריח עצמו מלונדון למוזיאון הביטלס בליוורפול כדי למסור לאחותו של ג'ון לנון, ג'וליה ברד, מכתב התנצלות לביטלס בשם מדינת ישראל: "אנו רוצים לנצל את ההזדמנות כדי לתקן החמצה היסטורית שלמרבה הצער אירעה בשנת 65' כאשר הוזמנתם לישראל. לצערי הרב, מדינת ישראל ביטלה את הופעתכם בארץ בגלל חוסר בתקציבים ומשום שכמה פוליטיקאים בכנסת חשבו אז שההופעה שלכם עלולה להפיץ תרבות רעה ולהשחית את מידות הנוער הישראלי".

גן אלון סקר בכתבתו את תגובת העיתונות המקומית שהתגלתה בעליבותה לפסילה של הגעת הלהקה:

עיתון "למרחב" ב-23.2.64: "לגמרי לא מובן אילו עוד ראיות מחפשת הוועדה כדי שלא לאשר הבאת ארבעת הצעירים האנגלים שדי בנוכחותם כדי לזרוע היסטריה… אצלנו עדיין זכורים הוויכוחים שגרר אחריו קליף ריצ'רד ואת הקטגוריה שגרר על בני הנעורים… מוטב להשאיר את החיפושיות על גבי התקליט בלבד. גם זה יותר מדי".

צביא לביא כתב ב"מעריב": "ההיגיון הבריא של חברי הוועדה הממשלתית ליבוא אמנים מחוץ לארץ, עשוי כנראה לקטול את 'החיפושיות' המאיימות לפלוש לשדותינו". יו"ר הוועדה ישראלי, סמנכ"ל משרד החינוך, אמר ללביא את דעתו בשלוש מלים: "זוהי הלהטה בתפלות". לביא המשיך: "חברים אחרים בוועדה טרחו להאזין ליללות היהה-יהה-יהה המסוגלות להמית חיפושיות של ממש… התגובה הכללית היתה: 'זו אינה רמה'".

בראיון שהעניק מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר רינות, לעיתון "דבר", הוא לא היסס להודות שהוא אינו מכיר את הלהקה, אך ממה ששמע עליה הוא מסיק ש"אין כאן חוויה מוסיקלית או אמנותית, אלא מפגן חושני המעורר רגשי תוקפנות רוויים גירויים מיניים".

בכדי לסגור מעגל אפשר להתנחם כי בכל זאת קיבלנו את הביטלס, גם אם דרך הכניסה האחורית… אריק איינשטיין וחבורת לול, כן אנשי ארץ ישראל הטובה והיפה, השתמשו בשירים רבים שהיו תרגומים של שירי הביטלס. יונתן גפן כתב בספרו "חומר טוב" כי שירים כמו "אני אוהב לישון" של איינשטיין היה בעצם "I'm Only Sleeping" של הביטלס, כך גם שלום חנוך, החלונות הגבוהים, השלושרים ולהקת אחרית הימים יצרו תקליטים שלמים בהשפעתם. 

BetaelsIL

לפניכם דו"ח סיכום של הוועדה לאישור הבאת אמנים. מסתבר שלא היה כאן כל כך טוב פעם.

BitelsIsrael1965

 

הוספת תגובה