הערב לפני אחד עשר שנה לא ידעתי
מאת רון קרמן | 5 במרץ 2014
הערב לפני 11 שנה לא ידעתי שבעוד 14 שעות יחרב עלי עולמי.
לא ידעתי שמשפחת השכול תגרוף אותי לתוכה. הערב לפני 11 שנים הייתי ספון בביתי, מקווה שהטרור לא יפגע במשפחתי הקטנה, משפחה בת 4 נפשות ונרגע לשווא מחישובי ההסתברות נמוכים שאנו נפגע בגל הטרור. באותו הערב עוד סמכתי על ההנהגה שתשכיל לשמור עלי ועל משפחתי, סברתי שהנבחרים יודעים טוב ממני מה עליהם לעשות וכיצד עליהם לנהוג על מנת שנחיה בארצנו ונגיע לשיבה טובה.
היו אלה רגעים אחרונים של אשליה, רגעים מתוקים שכלל לא הייתי מודע אליהם. בצהרי ה 5 למרץ 2003 בפריצת קריין החדשות לרשת השידור על פיגוע ברכס הכרמל בציר מוריה, לא הרגשתי כלל את החרב המונפת ועוקדת אותך באוטובוס.
כמה נרגעתי כאשר לאחר סיבוב טלפוני במרכזי החרום שמך לא הופיע! כמה ציפיתי לראותך אפילו פצועה כשחיפשתי אותך בבתי החולים בחיפה, אך לבסוף מצאתי עצמי על מונית בדרך למכון הפתולוגי באבו כביר, שהובטח לי שכאשר ישמעו ממך מיד אשוב על עקבותי!
אך בחצות, שלא כמו בסיפורי האגדות עם הפייה והסוף הטוב ירדה המעכלת, "הזיהוי הוא וודאי" טל היא בינות הנרצחים!
ביתי נפלה קורבן בדרכה מבית הספר לביתה.
בעקבות רציחתך בכורתי בת ה 17 חיי השתנו. בעקבות רציחתך נרתמתי למאבקים שאילו את איתי לא הייתי לוקח בהם חלק. אך מעל לכל המלחמה על זכרך.
מאבק שנועד לכישלון – המאבק בזמן, בשכחה, הכמיהה להשאיר אותך טל בזיכרון של עם ישראל.
רון קרמן אבא של טל הי"ד 4 למרץ 2014
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.