על זכות האפליה
בועז ארד | 20 באוגוסט 2013
בעקבות כתבה נוספת שסיקרה את ההתעמתות של הורים עם משרד החינוך והעיריה לגבי הכנסת תלמידים מהגרים לכיתות משותפות בבתי ספר עירוניים עלתה ביתר שאת השאלה ביחס לגבולות בהם אמורה לפעול המדינה ומה הגבול ממנו אסור לה להתערב בנושאי אפלייה.
האם עלינו למנוע מהורים לבחור את סוג האוכלוסיה עימה יבלו ילדיהם? האם על המדינה להתערב בהחלטות גזעניות, מכוערות ככל שיהיו שאותם בחרו אלו המבקשים למנוע שירות מאנשים על בסיס אפלייה וגזענות?
עלינו לזכור כי כל אדם מפלה אחרים, אם בשל סיבות ראויות או בשל אמונות טפלות. אנו לא מכניסים כל אחד לבתינו או מוצאים עצמנו מעוניינים בחברת כל אחד ללא הבדל. יש גם כאלו המפלים אחרים על בסיס מתועב של גזענות עליה כתבה ראנד:
Racism is the lowest, most crudely primitive form of collectivism. It is the notion of ascribing moral, social or political significance to a man’s genetic lineage—the notion that a man’s intellectual and characterological traits are produced and transmitted by his internal body chemistry. Which means, in practice, that a man is to be judged, not by his own character and actions, but by the characters and actions of a collective of ancestors.
"גזענות", כתבה איין ראנד, "הינה הביטוי הגס והפרימיטיבי ביותר של הקולקטיביזם. זאת היא הגישה המשייכת משמעות מוסרית, חברתית או פוליטית למוצאו הגנטי של האדם – הגישה לפיה תכונותיו האינטלקטואליות או תכונות האופי של אדם מיוצרים ומועברים על ידי הכימיה הפנימית של גופו. שמשמעותה, בפועל, כי על האדם להישפט , לא על ידי תכונותיו ופעולותיו, אלא על ידי התכונות והמאפיינים של קולקטיב אליו השתייכו אבותיו".
אך יש להבדיל בין האפלייה האישית שאנו מבצעים. אם מסיבות בלתי ראויות, כמו אפליה גזענית או מכל סיבה אחרת, לבין אפליה ממשלתית המגדירה בחוק את האפלייה.
אדם שיציב על חלון חנותו "אין כניסה לשחורים" או "אין כניסה ליהודים/ערבים" יגלה כי החלטתו הגזענית תוביל לפגיעה כלכלית אולם עלינו להכיר בכך שזכותו של בעל עסק לפעול באופן בלתי רציונלי ולהתיר לבחירת הלקוחות את הוצאתו של העסק מחוץ לשוק לאחר פשיטת רגל.
אולם כפי שאסור לממשלה להתייחס לאזרחים ובני אדם בכלל שלא על קריטריונים שאינם מפלים על בסיס מין, דת או צבע עור, כך גם אין תפקידה של ממשלה להפעיל חוקים וכפייה המתווים התנהגות אישית "ראוייה" בתחומי השטח הפרטי של אדם – אדם פרטי אינו מחוייב שלא להפלות כפי שמחוייב ארגון ממשלתי.
ירון ברוק ממכון איין ראנד מציע לנו את האבחנה בין מדיניות ממשלתית ותפקיד ממשלה לבין הזכות האישית להפלות:
בדף הדיונים של התנועה הליברלית החדשה נפתח הדיון בנושא.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.