וונצואלה בפרספקטיבה היסטורית

קשה להאמין כיום אך וונצואלה היתה אחת המדינות העשירות בעולם. כאשר התגלו מאגרי הנפט שבה בשנת 1914 הצליחה המדינה בעזרת כלכלה חופשית יחסית, השקעות ופיתוח להפוך למדינה משגשגת, בשנת 1950 היא כבר היתה המדינה הרביעית בעולם בתוצר גולמי לנפש, מייד אחרי ארה"ב, שווצריה וניוזילנד.
כאשר עלה הוגו צאווס לשלטון והכריז על המלחמה הסוציאליסטית שלו נגד המציאות סומן הנתיב לאבדון. כמו תאונה בלתי נמנעת העומדת להתרחש בהילוך איטי אנו יכולים להריץ את השנים מאז עלייתו של צאווס לשלטון ולראות כיצד מדינה עשירה הפכה להיות מדינה נכשלת המרעיבה מענה וטובחת את אזרחיה תוך שהיא חונקת את רוחם.
בשיחה ששודרה על ידי תחנת i24 News בניו יורק בספרדית משוחח גוסטבו סראנו עם צעירים שאיבדו את מדינתם ואת עתידם בה, כל שנותר להם הם זכרונות על עבר מפואר שנהרס.
הנתונים העדכניים אותם מצטט סראנו מפחידים: 10% מהאוכלוסיה נמלטו מהמדינה בארבעת השנים האחרונות. בשכר המינימום שהיה בעבר ניתן היה לרכוש כ-72,000 קלוריות ליום, כיום מאפשר שכר המינימום 800 קלוריות בלבד ליום – מה שמוביל לאובדן משקל ורעב נרחב.

בשנת 1962 כתבה איין ראנד במאמרה "בוני המצבות":
"מה שהיה פעם, לכאורה, אידיאל, הוא היום שלד לבוש-בלואים המקשקש כדחליל ברוח מעל העולם כולו, אך לאנשים אין האומץ להביט למעלה ולגלות את הגולגולת המחייכת מתחת לסחבות שותתות-הדם. שלד זה הוא הסוציאליזם.

לפני חמישים שנה, יכול היה להיות תרוץ כלשהו (אם כי לא הצדקה) לאמונה כי הסוציאליזם הוא תורה פוליטית המונעת על ידי טוב-לב ומכוונת להשגת רווחתו של האדם. כיום, כבר אי אפשר לראות אמונה זאת כטעות בתום-לב. הסוציאליזם נוסה על כל יבשת בעולם. לאור כשלונותיו, הגיע הזמן לחקור למניעיהם של הדוגלים בסוציאליזם."
את מאמרה סיימה ראנד במילים:
"האידיאולוגיה הסוציאליסטית (בצורה נאו-פאשיסטית) צפה כיום, בדרך מחדל, בריק של האוירה האינטלקטואלית והתרבותית שלנו. שימו לב באיזו תכיפות מבקשים מאיתנו "קורבנות" בלתי-מוגדרים למטרות בלתי-מוצהרות. שימו לב באיזו תכיפות הממשל הנוכחי מדבר על "האינטרס הציבורי". שימו לב לאיזו חשיבות הגיע פתאום עניין היוקרה הבינלאומית, ואילו מהלכי מדיניות התאבדותית מגוכחים מוצדקים על ידי התיחסות ל"יוקרה". שימו-לב שבמהלך משבר קובה, לפני זמן לא רב – כשהעניין העובדתי היה קשור לטילים גרעיניים ולמלחמה גרעינית – הדיפלומטים והפרשנים שלנו מצאו לנכון לשקול גורמים כמו "יוקרתם", רגישותיהם האישיים ו"הצלת כבודם" של המנהיגים הסוציאליסטים השונים שהיו מעורבים בכך.

אין כל הבדל בין העקרונות, המדיניות והתוצאות המעשיות של הסוציאליזם – ואלו של רודנות היסטורית או פרה-היסטורית. הסוציאליזם הוא רק מלוכה אבסולוטית דמוקרטית – כלומר, שיטת אבסולוטיזם ללא ראש קבוע, פתוחה לתפיסת-כוח על ידי כל הבא, על ידי כל טפסן, אופורטוניסט, הרפתקן, דמגוג או בריון."