מה היה כאן לפני שקלקלנו

מאת חזי שטרנליכט |  30 ספטמבר 2013

Robroyמי הם המחנכים של הילדים שלנו? המחשבה הראשונה נוטה להגיד שההורים הם בדרך כלל המחנכים הדומיננטיים. אבל כהורה לזוג ילדים קטנים (בת 5 ובן 3), ברור לי כמו לרבים, שהילדים שלנו חשופים למסרים חינוכיים רבים. אפשט ואגיד שבמסר חינוכי אני מתכוון לדבר על מסר שמיועד להקנות הרגלים ו/או ערכים לילדינו.

חלק מהמסרים אנחנו מאפשרים למערכות כמו מערכת החינוך להעניק לילדינו מתוך ידיעה שהדבר לא בהכרח נתון לבחירתנו (חוק חינוך חובה). אולם חלק לא מבוטל מהמסרים אנחנו מקנים לילדים שלנו שלא במודע ולפעמים גם שלא במתכוון. הפעם אדון על סדרה של מחנכים בפוטנציה, מעין שמרטפים עם יומרנות, שמציעים את מרכולתם להורים עייפים וסחוטים. הרי הם: יובל המבולבל, טוביה צפיר (סבא טוביה) ואחרים.

לפני כמה שבועות נחשפתי לקלטת של אחד מהפחות מוכרים ביניהם. שמו "רוי בוי", והוא חלק ככל הנראה מהחבורה החברה בחברת ההפקות שקשורה גם ליובל המבולבל. רוי בוי, בשונה מהתכנים האחרים, שייך לנישה מעט יותר שאפתנית. בעוד שהאחרים מסתפקים בדרך כלל בלהעביר מסרים חינוכיים שנוגעים בעיצות שבין אדם לחברו, או שהם מספרים סיפורי פיות ואגדות תלושים אך מהנים שהקשר בינם לבין המציאות רופף, אצל רוי בוי המצב שונה.

רוי בוי מציג אוטופיה ירוקה של העולם, ילדותית ופנטסטית בו בזמן. המסרים העולים מסיפור העלילה של הקלטת שלו, בניגוד לחלק גדול מעמיתיו למקצוע, עובדים בצורה הפוכה. אצל רוי בוי האוטופיה, העולם הלא מוחשי, היא היעד הנשגב שאליו כולנו צריכים לשאוף. כמו כן נרמז שוב ושוב בקלטת כי העולם הנוכחי שלנו הוא העולם החוטא, המקולקל וההרוס. דבר שקרה בגלל אופיים של בני האדם שמנוגד לאופי הנכון והטבעי של בעלי החיים.

רוי בוי עצמו ששואף להעביר אותנו אל האוטופיה מציג כמאמר שיר הנושא שלו את התמה המרכזית במסע האוונגליסטי שלו "נילחם ברע, נשמור על הטוב… ביחד עם רוי בוי נשמור על כולם. " כאשר כשהוא מדבר על כולם, להערכתי הוא בעיקר מדבר על בעלי החיים והצמחים.

אחרי שצפיתי בקלטת של רוי בוי לא נותרתי שליו. בשיר הפתיחה לקליטת הוא ממשיך לזמר את הפסקה הבאה שבעיני היא תמצית הקלטת, והמסר המחודד שמועבר למוחם של הילדים, "אתם יודעים שלפני המון שנים, היה פה טבע גדול ומדהים, הם היו פה הרבה לפני שהגענו, הם היו פה הרבה לפני שקלקלנו. ביחד עם רוי בוי נשמור על כולם, על העצים, הפרחים וחיות העולם. נילחם ברע ונשמור על הטוב, ביחד כולנו נוכל לאהוב". יש במסר כמובן משהו חיובי, כי מי לא רוצה לשמור על בעלי החיים והטבע, אבל טמונה בו גם ההשקפה האידאולוגית שבני האדם הם הגורם שקלקל את הטבע. מ"נזר הבריאה" התנ"כי, להיפך הכמעט גמור. אלא אם כמובן נאמץ את האידיאולוגיה של רוי בוי.

בכמה מילים על הסיפור של אותה הקלטת. מדובר בעלילת הרפתקאות שבה יש גיבור חיובי שמדבר עם בעלי החיים בשם רוי בוי. הוא גר ליד נהר בבקתת עץ עם חבורה של בני אדם שחולקת את סט הערכים שלו. אבל יש גם רשע הוא בחור בשם "סימו קונה-מוכר", שמגיע לבוש בחליפה, שונה מאוד מהמצב ה"טבעי" של רוי בוי.

אותו סימו לוקח שלא ברשות את אחד הסוסים של רוי בוי ורוצה למכור אותו לקרקס. הסוס, חשוב לציין, לא מוצג כקניין של רוי בוי. ככל הנראה משום שקניין הוא רעיון פסול לתפיסת רוי בוי. הסוס הוא חבר בשר ודם של רוי בוי. עם סוס אחר הוא נוהג לשוחח ולהתייעץ לאורך כל הקלטת. הסוס הצוהל גם עונה לו ומייעץ לו בחזרה. לא מפתיע לגלות שהמסחר, וככל הנראה גם הרעיון של כסף, הוא מן הסתם שורש כל הרע. הישר מבית המסרים של התפיסה הקומוניסטית. סימו לא מתפכח מתפיסתו, ובעוד שהסוף שלא אינו רע ומר כמו באגדות האחים גרים, רוי בוי (ספוילר) מצליח לשחרר את הסוס ברגע הנכון.

יש הרבה פרדוקסים שעולים מהמסרים של רוי-בוי. העיקרי שבהם לטעמי הוא האיש עצמו. מי שעורג לעולם אחר, "טבעי" ומופלא, הוא גבר שמתקרב לשנות ה-30 של חייו. שיערו חלק, גופו יפה, הוא לבוש פרוות של בעלי חיים (שכנראה היו בעלי חיים שנפטרו בשיבה טובה, כי לא יעלה על הדעת שהוא צד את חבריו). התפיסה הזאת שהעולם הטבעי היה טוב, "לפני שקלקלנו", היא פנטסיה רומנטית שמזכירה מעט את התנועות האוטופיות הגדולות של המאה ה-19 באירופה. אז באותה יבשת נרקחו כל הפורענויות שכמעט החריבו את העולם במאה ה-20.

בחומרים הרדיקליים שמעובדים בצורה רכה לילדים שלנו, בקלטות מהסוג של רוי-בוי, יש עוד כאלה כמובן, יש את אותם הזרעים ההרסניים של שאיפה לאוטופיות רומנטיות של אחווה. אוטופיות שעלו בכל כך הרבה דמים עד היום.

אז מה היה שם פעם? פעם, כשהיה רק טבע. לפני שחר האנושות. פעם כמו שקורה כיום במקומות שבהם אין "מעשה ידי אדם". אם תשאלו את רוי-בוי, פעם היה ממש נהדר. אבל פעם, לפני למשל המצאת משחת ומברשת השיניים, כשהשיניים היו נושרות מריקבון לקראת גיל 30, שלהערכתי זה הגיל של רוי-בוי, נגזר על האדם הקדמון בטבע מוות בייסורים (ברעב או במחלות חניכיים קשות) זה היה לקראת אמצע שנות ה-30 לחייו.

פעם, לפני המצאת הגלגל, גילוי האש, המצאת בתי השימוש ומערכות הניקוז העירוניות, מפעלי המים שמביאים אותם לברזים בביתנו, המצאת נורת הליבון ואיתה שכלול התאורה ברחובות בלילה, יצירות אומנות של תקופת הרנסאנס, הערים הנוראות – למשל – פריז, הפרויקטים הגדולים של האנושות כמו חפירת תעלת סואץ (למטרה הנוראה של סחר), פעם אליבא דה אותו מטיף היה ממש סבבה. פעם כשכל פצע היה סכנת מוות, כשלמצוא אוכל היה דבר מסוכן וקשה מאוד ובכלל לידת ילדים היתה סיכון ונשים היו נכנסות להריון כנראה בגיל העשרה ופעמים רבות מתות עקב הלידה.

פעם בני אדם נאלצו ללקט בקור ובחום גרגירים, לשתול – אם בכלל ידעו מה לשתול, צמחים לצורך מחייתם. היו להם כלי עבודה פרימיטיביים. להקות זאבים יכלו לטרוף אותם. ה"חברים" שלהם, בעלי החיים, הצטרפו לחבורות בני האדם לפי מידת התועלת שסיפקו. כלבים עזרו בציד (סליחה, בליקוט גרגרים ביער, הרי לא הורגים חברים בשביל הבשר שלהם), תרנגולות נתנו ביצים וכך הלאה. כולם היו חלק משרשרת המזון.

נכון, התהליכים המודרנים של התעשייה יצרו הרבה תוצרי לוואי בצורת פסולת, אשפה ופליטות של גזים לאטמוספרה. אין לבטל את הצורך במעקב ובלימוד ההשלכות של מעשי ידי אדם. אבל מכאן ועד להכרזה על "הכל" כסוג של קלקול? האם עולם נקי מיתרונות טכנולוגיים לבני אדם שנשלט בעיקר על ידי חוקי שרשרת המזון הוא אוטופיה שאנחנו רוצים להעביר לילדנו?

בכלל, רוי בוי עצמו מופיע כמובן על הקלטת הנאה, מטופח למשעי עם שעון "רוי-בוי" על פרק כף ידו. בדף הפייסבוק שלו אפשר למצוא את הופעותיו הקרובות בקניון הקרוב לביתכם. רוי בוי הוא סימו קונה-מוכר במציאות, אבל במסריו הוא מתעב את הדרך שבה הוא נוהג. צביעות של ממש.

 

הורים רבים מרגישים לא אחת סחוטים מעייפות ומשאירים את ילדיהם מול אותם שמרטפים טלוויזיונים. המסקנה היא שראוי להכיר את החומרים המועברים לילדים שלנו ולא לבטל את כולם כמקשה אחת.

מי שיתעמק מעט באידיאולוגיה המוצגת בקלטת כבר לא יוכל להישאר אדיש מול שירות הדוב הזה. החיים בטבע כחלק "טבעי" משרשת המזון רחוקים מלהיות רומנטיים, הם דומים יותר לבילוי בבית מטבחיים. מה שהאידאולוגיה הזאת מגנה הוא את המסחר והטכנולוגיה שהפכו את חיינו לאנושיים יותר וחייתיים פחות. המסחר והטכנולוגיה הם, למרבה הצביעות, מה שמאפשר להפיץ ולקדם גם רעיונות רעים כאלו.

הוספת תגובה