כישלון הציונות / מוטי היינריך

בניגוד למה שסיפרו לנו: הציונות נכשלה. מטרת הציונות, מראשית הקמת התנועה, הייתה מענה ל"שאלת היהודים" – סכנה קיומית שריחפה על יהודים בגולה. האסון התממש – איחרנו את הרכבת.

פורסם בקו ישר | 17 באפריל 2018

התנועה הציונית הוקמה על ידי בנימין זאב הרצל שהתמסר לרעיון כבר מסוף המאה ה-19. מטרת הציונות, מראשית הקמת התנועה, הייתה מענה ל"שאלת היהודים" – סכנה קיומית שריחפה על יהודים בגולה. האסון התממש – הציונות נכשלה – איחרנו את הרכבת.

הרצל, בן למשפחה חילונית, חווה אירועים אנטישמיים מגיל צעיר בבודפשט, הונגריה בה גדל. הוא למד בבית הספר יסודי יהודי והמשיך את לימודי התיכון בגימנסיה הריאלית הציבורית, אותה נאלץ לעזוב עקב אווירה אנטי יהודית עוינת. את לימודי המשפטים סיים באוניברסיטת וינה בה השלים דוקטורט במשפטים. גם את אגודת הסטודנטים נאלץ לעזוב בגלל איבה ליהודים. את מקצוע עריכת הדין נטש לדבריו בעיקר בגלל מגבלות קידום מקצועי על רקע אנטישמי.

אנקדוטה סמלית ומעניינת אודות הרצל, שנעלמה מאתנו, אינה מוזכרת (ואינה שייכת לנושא הכתבה…): בנימין זאב הרצל היה בן למשפחה ספרדית מצד אביו, ואשכנזי מצד אמו… סבו של הרצל היה גבאי בית כנסת של קהילה ספרדית בסרביה בה כיהן הרב יהודה שלמה אלקלעי. רב יוצא דופן שהיה ציוני עוד לפני שהומצא המונח "ציונות" וגם עלה בעצמו לארץ ישראל. מנפלאות ההיסטוריה היהודית… הרצל בישר בדמותו גם את מיזוג עדות ישראל.

יש לשער שהגותו של הרב הדומיננטי אלקלעי (שמוכר היום כאחד ממבשרי הציונות הראשונים) השפיעה על הלך הרוחות במשפחה מצד האב, ותרמה גם היא להתפתחות המחשבה הציונית אצל הרצל.

את הרצל הטרידה בראש ובראשונה "שאלת היהודים". הסיכון הקיומי שמרחף על יהודים. בשנת 1895 הוא ציין ביומנו בפריז כי אף חלפה בראשו המחשבה שהתנצרות המונית עשויה להיות הפתרון ל"בעיה היהודית". הקונגרס הציוני הראשון שהרצל יזם בבזל שבשוויץ (1897) קרא להקמת בית ליהודים בארץ ישראל. למרות זאת, בערה בהרצל ההכרה שיש להוציא את היהודים מאירופה ופחות חשוב לאן: אוגנדה, קפריסין, צפון סיני, או ארץ ישראל. פעילותו הציונית האינטנסיבית נמשכה פחות מעשר שנים – הרצל נפטר בגיל 44.

הרצל טען את "המנוע הציוני" באנרגיה כבירה, אך לאחר מותו לא קם מחליף שיכול היה באישיותו להרים את נטל התנופה. יורשיו של הרצל בהנהגה הציונית היו אנשים מוכשרים ודגולים, כל אחד בדרכו: איש העסקים דוד וולפסון, הביולוג חתן פרס נובל אוטו וורבורג, המדען חיים וייצמן, הסופר והעיתונאי נחום סוקולוב. אבל הציונות לא הייתה בראש מעייניהם, לא הייתה עיסוקם העיקרי ולא בערה בעצמות איש ממחליפיו, לפחות לא ברמת המחויבות הטוטאלית וההתמדה של הרצל.

את הלהט המהפכני של הרצל החליפה פעילות ביורוקרטית הכרחית ואפורה (וחלוקת ג'ובים בלתי נמנעת) בגופים הציוניים הציבוריים שהוקמו: הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת, חברת אוצר התיישבות היהודים, חברת הכשרת היישוב, וגם בנק אנגלו-פלסטינה (שהפך לבנק לאומי).

לביורוקרטיה הציונית, כמו לכל גוף ציבורי לא בער, יש זמן. יש ג'ובים, מידי שנה מתקיים קונגרס ציוני רב משתתפים בעיר אירופאית גדולה… נאומים, דיונים אל תוך הלילה… בתי מלון וקייטרינג משובח. הקונגרס הציוני ה-16 (1929) סרב אפילו להצעת החלטה של זאב ז'בוטינסקי שמטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית בעלת רוב יהודי בארץ ישראל.

צירי הקונגרס הציוני חששו כנראה להרגיז את הבריטים ואת הערבים והעדיפו מדיניות של "דונם פה ודונם שם", יש זמן – לאט לאט. למדיניות זו התנגד זאב ז'בוטינסקי שפרש על רקע זה מהתנועה הציונית והקים את התנועה הרביזיוניסטית. ז'בוטינסקי קרא נכון את המפה הגיאופוליטית באירופה בשנות ה-30 וקרא ליהודי אירופה: "אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם". רבים האשימו אותו בזריעת בהלה מיותרת.

 

התנועה הציונית איחרה את הרכבת. אולי סתם חוסר מזל שהתחיל ממותו של הרצל בגיל צעיר. התנועה הציונית לא הצליחה לפתור את "הבעיה היהודית". אילו הייתה קמה מדינה יהודית בשנת 1928, או אפילו בשנת 1938 ולא ב-1948 – קרוב לוודאי שהשואה בהיקפה המחריד לא הייתה מתרחשת.

עד אמצע 1941 ניסו הגרמנים "רק" לגרש את היהודים משטחי הכיבוש אל שטחי ברית המועצות או למדגסקר שבאפריקה ואפילו לצפון סיביר. כמובן שגם הגירוש היה עולה בדם. הקמת הגטאות בערי אירופה נועדה בהתחלה לצורך ריכוז היהודים כהכנה לגירוש. רק במחצית השנייה של 1941 התגבש הרעיון החלופי – הרג המוני, שהפך להרג תעשייתי ול"פתרון הסופי" בשנת 1942. הגרמנים הגיעו למסקנה שחיסול היהודים מעשי ופשוט יותר מגירוש המוני – אין לאן לגרש.

הציונות נכשלה כי לא הספיקה להקים מקלט ליהודים בעוד מועד, אליו ניתן לפחות לגרש יהודים. הרצל לא תיאר לעצמו את השואה שהתחילה בגרמניה למעלה מ-30 שנים לאחר מותו, אבל הוא חשש להמשך פוגרומים נוסח רוסיה ואוקראינה. לכן הוא העלה בקונגרס הציוני השישי את רעיון החירום של אוטונומיה יהודית באוגנדה כ"מקלט לילה" זמני בעיקר ליהודי רוסיה.

הקמת מדינת ישראל מסתירה, ולא מכפרת על הכישלון הגדול של התנועה הציונית. מדינת ישראל קמה מאוחר מידי.