התחברות והרשמה

התחברות והרשמה

כיום מוצגים באתר מעל ל-1400 מאמרים שחלקם פתוח למינויים בלבד.מיטב המאמרים ובהם תרגומי מאמרים נבחרים של איין ראנד מוצעים בתשלום מנוי שנתי. מחיר המנוי לאתר הוא 236 ש"ח כולל מע"מ לשנה קלנדרית (פחות משקל ליום...). המנוי כולל גישה פתוחה לכל מאמרינו ולארכיון המאמרים המצטבר.

מנוי שנתי לאתר מחיר 236 ש"ח כולל מע"מ

btn subscribeCC LG

מנוי חודשי לאתר במחיר 30 ש"ח לחודש

btn subscribeCC LG

youtube-icon rss-icon facebook-icon twitter-icon 

כלכלה וחברה

המיתוס אודות איין ראנד והביטוח הלאומי

מאת אונקר גתה | 20 בינואר 2017 

 

537161 10151485021646064 160052495 n

כאשר המבקרים אותך מאשימים אותך בצביעות מבלי לבחון את עקרונותיך המוצהרים אתה יודע שהם נואשים. הנואשות בולטת במיוחד כאשר אתה מסביר כיצד עקרונות אלו מתייחסים לאותה פעולה בשלה אתה מבוקר.

כך הוא המקרה של איין ראנד והביטוח הלאומי האמריקאי, (Social Security).

כאשר אוהדיה של ראנד מבטאים את ביקורתה כלפי מדינת הרווחה, רבים מהמתנגדים מגיבים בהתקפה. "היא קיבלה תשלומי ביטוח לאומי", הם אומרים, "למרות שהיא התנגדה לעצם קיומה של התכנית. איזו צביעות! אך איזו המחשה נפלאה, היות והפילוסופיה שלה התגלתה כבלתי אפשרית". סוף סיפור.

לו רק מחשבה אמתית הייתה כה קלה...

מעדויות הארכיב נראה כי ראנד אכן קיבלה תשלומי ביטוח לאומי. אך האם זה רלוונטי לטענותיה של ראנד שגם נכתבו והודפסו ביחס לעקביות עמדתה כפי שכל מבקר מעודכן אמור להכירה? אנו יכולים שלא להסכים עם הניתוח של ראנד, אך האין הגינות פשוטה דורשת שנבחן אותו לפני כן? הבה נעשה זאת.

ראנד התנגדה מוסרית למדינת הרווחה בשל היותה דוגלת בלתי מתפשרת בזכותו של האדם לחייו, לחירותו, לרכוש אותו הרוויח, ולשאיפתו לאושרו. היא ראתה באמריקה כמי שהציבה סוף לרעיון שהאדם חייב לחיות למען המלך, השכן או האפיפיור. בפעם הראשונה בהיסטוריה הוכר האינדיבידואל ככזה החופשי לחיות למען עצמו. זאת לא הייתה נדבה או תוכנית סעד שמיליוני המהגרים שהגיעו לחופי אמריקה ביקשו, אלא חירות. החירות להגיע לגבהים הרמים ביותר שמחשבתם, חזונם, יכולותיהם ועבודתם הקשה מסוגלים היו להביאם עדיהם.

ראנד טענה כי מדינה שהוקדשה לאינדיבידואליזם חייבת להתנגד לכל "חלוקה מחדש" של עושר מסיבה פשוטה אך עמוקה: זה לא העושר שלנו לחלקו. אם אצעד לתוך החנייה שלך ואטול את רכבך לנסיעה על מנת להעבירה לחניית השכן, לא חילקתי מחדש את העושר ה"קולקטיבי" שלנו, אלא גנבתי את הרכב שלך. אם עזרתי לחקוק חוק המרשה לממשלה "לחלק מחדש" את רכבך ולהעבירו לשכנך, רק החמרתי את המצב על ידי הפיכת הגניבה לחוקית.

ועדיין, זה בדיוק מה שעושות תכניות כמו הביטוח הלאומי. במהותו, הביטוח הלאומי מחרים את הכסף של עובדים צעירים ומעביר אותו לאדם מבוגר יותר על מנת לממן את תקופת הפנסיה שלו. זה משולב עם תקווה מעוררת חלחלה, המתויגת באופן לא נכון כהבטחה, שכאשר הקורבן הצעיר יגיע לגיל פרישה יהיו מספיק עובדים צעירים המרווחים מספיק כסף על מנת שהממשלה תוכל להפוך אותם לקורבנות על מנת לשלם עבור פרישתו.

מה מוסרי בכך? אם הינו, אני ואתה כותבים תוכנת מחשב ש"תגלח" כמה אחוזים מחשבונות הבנקים של אנשים צעירים ותפקיד אותם לחשבונותיהם של המבוגרים, היינו מוגדרים כפושעים. מה הופך זאת למוסרי כאשר הממשלה עושה זאת? העובדה שרבים מאתנו הצביעו עבורה? האם היינו אומרים את אותם דברים על חוק היובש או חוקי ההפרדה הגזעית?

על חופש הביטוי
כריסטופר היצ'ינס | נובמבר 2006 | תרגום: אלדד סרוסי

תמלול של נאומו של היצ'נס במועדון הדיבייט באוניברסיטת טורונטו, קנדה בשנת 2006. נושא הדיבייט היה "חירות הביטוי כוללת את החירות לשנוא". המקור כאן.

Christopher Hitchens 2008-04-24 001 Vikipedia"שריפה! שריפה! שריפה
! שריפה!

בטח שמע
תם על האיסור לצעוק "שריפה!" בתאטרון צפוף...

אני מבין שצעקתי הרגע בחדר האוכל של הוגוורטס, אבל הנקודה הועברה.

כולם מכירים את פסק הדין הטיפשי של השופט המוערך יתר על המידה אוליבר וונדל הולמס, שכאשר נשאל על דוגמה מוחשית למתי יהיה ראוי להגביל את חופש הביטוי או להגדיר אותו כפעולה, נתן את הדוגמה של לצעוק שריפה בתיאטרון צפוף.

זה נשכח לרוב, שמה שהוא עשה עם הדוגמה הזו היה לשלוח לכלא חבורה של סוציאליסטים דוברי יידיש, שהפרסומים שלהם הודפסו בשפה שרוב האמריקאים לא יכלו לקרוא, ושהתנגדו להשתתפות של ווילסון (נשיא ארה"ב לשעבר) במלחמת העולם הראשונה, והיגררות של ארה"ב לעימות המדמם ההוא שהסוציאליסטים דוברי היידיש ברחו מרוסיה כדי להימלט ממנו.

למעשה, ניתן לטעון באותה מידה, שהסוציאליסטים דוברי היידיש שנכלאו על ידי השופט המצוין והמהולל יתר על המידה אוליבר וונדל הולמס, היו מכבי-האש האמתיים, היו אלו שצעקו שריפה כשבאמת הייתה שריפה בתיאטרון צפוף מאוד בהחלט, ומי יחליט
?

אז, תשמרו על התהייה הזו ברשותכם, גבירותיי ורבותיי, אחים ואחיות, אני מקווה שאני יכול להגיד חברים לנשק וחברים, בראשכם.
אני מחריג את עצמי מההצעה האדיבה של הדובר הראשי להגנה, שהוצעה בנדיבות כל כך גדולה בפתיחה של ערב זה, כל מי שרוצה להגיד משהו מעליב עלי או לי, די חופשי לעשות זאת, ואפילו מוזמן, על אחריותו שלו, אך לפני שהם יעשו זאת, כדאי שייקחו, כמו שאני בטוח שכולנו צריכים, קורס ריענון קצר בספרות הקלאסית בנושא זה, שהם: 'אראופגיטיקה' של ג'ון מילטון, אראופגיטיקה שהייתה הגבעה הגדולה באתונה, שבה ניהלו דיונים והייתה מקום לחופש ביטוי.

המבוא של תומס פיין ל'עידן התבונה', והייתי מוסיף את החיבור של ג'ון סטיוארט מיל 'על החירות'.
שבהם נאמר בדרכים מגוונות, ואני אהיה מאוד נועז ואנסה לסכם את כל שלושת האדונים הנכבדים האלה של החירות האנגלית במיוחד, בניסיון אחד, מה שהם אומרים הוא: זו לא רק הזכות של האדם שמתבטא להישמע, זו היא זכותם של המאזינים כולם לשמוע ולהקשיב, ובכל פעם שאתה משתיק מישהו אתה הופך את עצמך לאסיר של פעולתך שלך, בגלל שאתה שולל מעצמך את הזכות להקשיב למשהו.
במילים אחרות, הזכות שלך לשמוע ולהיחשף מעורבת באותה מידה בכל המקרים הללו בזכותו של האחר להשמיע ולחשוף את הדעה שלו או שלה.
בהחלט כפי שג'ון סטיוארט מיל אמר, אם כל החברה תסכים על אמת ועל הערך שבהשקפה אחת, כולם למעט אדם אחד, זה יהיה חשוב מאוד, למעשה זה ייהפך יותר חשוב שאותו כופר בודד ישמע מפני שאנחנו עדיין נרוויח מהיתכן ההשקפה השערורייתית והאיומה שלו.

בתקופות מודרניות יותר זה נוסח על ידי התמכרות אישית שלי רוזה לוקסמברג, שקבעה: "חופש הביטוי חסר משמעות אלא אם משמעותו החופש של האדם שחושב אחרת".

{youtube}7oCmhZ-1gGc?t=41m3s {/youtube}


הפרדוקס של השמאל הכלכלי-חברתי

מאת: ד"ר זאב הולנדר | 28 ביולי 2016

LEFT-RIGHT BRINלצורך המאמר הזה, לטובת קיצור והקלה על הקורא, המושג 'שמאל' והטיותיו השונות יתייחס אך ורק להשקפת העולם הכלכלית חברתית השואבת את הסמכות המוסרית מצדק חלוקתי וחברתי שיסודותיו הם שוויון (או קרוב לכך) בהשיגי החיים בן בני אדם (כגון בחינוך, בבריאות, בתעסוקה, בניידות ועוד.)


השמאל מבסס את טיעוניו על ערכים כגון: צדק, חמלה, שוויון, הומניזם וזכויות אדם. אין ספק כי אלו, כאשר הם מפורשים נכונה, ערכים נעלים וחשובים להשגה ומאד נכונים מבחינה פוליטית. במקרים רבים בעולם הוא מבסס את טיעוניו גם על ערכים של התקרבות אל "הטבע", שמירה עליו כשלעצמו והתנגדות לשינויים שהאדם מחולל בו.


למרבה הצער, הפרשנות הלקויה של ערכים אלו מובילה לפרדוקסים לוגיים קשים שכמובן כרוכים בנזקים לחברה האנושית.


את המושג 'צדק' מפרש השמאל כ"צדק חלוקתי" המכתיב עקרונית כיצד יחולקו המשאבים המצויים בידי החברה. השמאל מציע, כדבר מובן מאליו, ש"מישהו" אנושי יחלק את המשאבים האלה באופן "צודק". מהות המצב הצודק, קשה להגדרה, נותרת מעורפלת ונתונה לעיתים לפירושים שונים. כלל אינה עולה התלבטות, שעיקרה התהייה הלוגית: מדוע בכלל צריך להתערב במעשה הטבע ולהפעיל עליו את ההחלטה והפעולה האנושית. מי הוכיח אי פעם כי תכנון חלוקת המשאבים מקרב יותר ל"צדק" מאשר ההשארה לחברה (החיה עפ"י ערכים נתונים) לפתח את החלוקה הזאת מתוכה באופן טבעי? האם יש תימוכין לכך כי הצדק של חברה מושג באופן יעיל או שלם יותר, כשקיים "הינדוס" אנושי של הכלכלה והחברה? ההשוואה כאן אינה בין אנרכיה נטולת חוקים לבין מדינת חוק, אלא בין מדינת חוק (המבוסס על ערכי מוסר מקובלים) בה, במסגרתו פועל שוק כלכלי וחברתי חופשי ("טבעי"), לבין אותה מדינה, אשר בנוסף לחוקיה הבסיסיים, יש בה אכיפה של תכניות אנושית של אופן חלוקת משאבי החברה.


"אנו בעד שוויון" מצהירים אנשי השמאל, כשהם מעניקים פירוש משלהם להצהרה המוסרית all men are created equal (הלקוחה מהפיסקה השנייה בהצהרת העצמאות האמריקאית). בחברה המודרנית ברור ומוסכם כדבר טבעי מבחינה מוסרית, שכול יצור אנוש מעצם היווצרו ככזה, הוא בר זכויות והן שוות לאלה שיש לכול בן אנוש אחר בהיווצרו. טובעי ההצהרה שלעיל לא התכוונו לטעון כי כול בני האדם שווים במהותם, כישרונם, יכולותיהם המוסריות, יכולתם השכלית או הגופנית או כול פרמטר אחר. יותר מזה, כול מי שעמד על דעתו יודע, שטבע הדברים הוא שבני האדם שונים מאד אחד מהשני בכול אחד הפרמטרים האלה ועוד רבים אחרים ועל כן אך טבעי הוא שלאחר, למשל, ארבעים שנות חיים הם יגיעו להישגים שונים בכול אחד מתחומי החיים. התפיסה ה"שמאלנית" אינה רואה בהתפתחות טבעית, אוטומטית כזאת, משהו ראוי, מוסרי. תחת זאת, היא שמה לעצמה למטרה את השלטת השוויון בהישגי האדם (כגון רמת הרפואה שיקבל והחינוך שהוא יכול להשיג לעצמו ולמשפחתו, רמת הביטחון האישי, רמת נוחיות החיים ועוד). אחרת, אומרת התפיסה הזאת, יש "פערים" גדולים מדי מכדי שחוש הצדק יסכין עמם.

מיתוס "נטל המס הנמוך בישראל"

מאת מוטי היינריך | 13 ביולי 2016 | פורסם באתר מידה ובאתר "קו ישר"

פעילים "חברתיים" מרבים לטעון שנטל המס בישראל נמוך וניתן להעלותו. אך כשמביאים בחשבון את שלל הדרכים העקיפות שבהן המדינה שולחת את ידה לכיסנו, התמונה משתנה לחלוטין.

לעיתים קרובות אנחנו נתקלים בטבלאות וגרפים כמו הטבלה שבהמשך. טבלאות מלומדות אלה מציגות שנטל המס בישראל נמוך יחסית "לעולם". גם ועדת טרכטנברג שקמה בעקבות "המחאה החברתית" של 2011 הגיעה למסקנה שנטל המס בישראל נמוך דיו ולכן צריך לחדול מקיצוצי מיסים. "נטל המס הנמוך בישראל" הוא הבסיס לדרישת "החברתיים" להגדלת "ההוצאה האזרחית" כמקובל "במדינות אירופה הנאורות".

1644TAX WORLD

 

מאמרים נוספים

537161 10151485021646064 160052495 n

המיתוס אודות איין ראנד והביטוח הלאומי

ינואר 20, 2017 כלכלה וחברה בועז ארד
המיתוס אודות איין ראנד והביטוח הלאומי מאת אונקר גתה | 20 בינואר 2017 כאשר המבקרים אותך מאשימים אותך בצביעות מבלי לבחון את עקרונותיך המוצהרים אתה יודע שהם נואשים. הנואשות בולטת במיוחד כאשר אתה מסביר כיצד עקרונות אלו מתייחסים לאותה פעולה בשלה אתה מבוקר. כך הוא…
01.14.2017 09.32.28

יום חטיפתו של ראול ואלנברג

ינואר 17, 2017 דבר העורך ואקטואליה בועז ארד
יום חטיפתו של ראול ואלנברג אנכי | 17 בינואר 2017 - כולל סיור וירטואלי באנדרטה לזכרו בהקלקה על התמונה. היום מצויין כיום חטיפתו של הדיפלומט השבדי, חסיד אומות העולם ראול ואלנברג (Raoul Wallenberg). ואלנברג נולד למשפחה מיוחסת של בנקאים, דיפלומטים וקצינים, למד…

מאמירות איין ראנד

  • A creative man is motivated by the desire to achieve, not by the desire to beat others.