להכניס את שינוי האקלים להקשרו: פאנל מומחי מכון הרטלנד

מאת: אמנדה מקסהם | 15 בנובמבר 2013

ב-8 באוקטובר  אירח מכון איין ראנד דיון פאנל בו השתתפו מומחים החברים במכון הרטלנד, המדגיש את הצורך להכניס את הדיון אודות שינויי אקלים להקשר. 

הערה: המאמר הופיע בבלוג מכון איין ראנד Voices for Reason, המחברת, ד"ר מקסהם, אינה אחראית לאיכות התרגום.

מידי כחמש שנים מפרסם הפאנל הבינ-ממשלתי של האו"ם לנושא שינויי אקלים (IPCC) ,  דו"ח  המכיל הערכה מפורטת של מצב האקלים הנוכחי. דו"חות אלו, והניתוח של מודלים ממוחשבים הכלולים בהם, חוזים עתיד קודר. ד"ר קית לוקיץ', עמית במכון איין ראנד ומנחה הפאנל, מציין כי הויכוח אודות שינויי אקלים "נוטה להישלט על ידי דוחות ה-IPCC." הוא הוסיף כי הדו"חות מכריזים, "במונחים צעקניים יותר מתמיד כי משום שאנו נוהגים במכוניות ומשתמשים בחשמל, אנו הורסים את עצמנו ואת הפלנטה."

טענות אלו של אסון גלובלי הפכו להיות הבסיס של המדיניות הציבורית המתקדמת לכיוון של הגבלות חריפות ושליטה פוליטית של שימושי האנרגיה בעולם. אך האם מדובר במדע אמין?

פאנל האו"ם "מציג את עצמו כקונצנזוס בנושא שינויי אקלים," הסביר ג'ו בסט, נשיא מכון הרטלנד בפאנל. אולם על פי בסט, מדענים אחרים הצביעו  על כשלים רציניים בדו"חות ה-IPCC, והעלו שאלות ביחס למהימנות חלק מטענות ה-IPCC. בסט החליט לארגן צוות מדענים שהיו מוכנים לבחון באופן בלתי תלוי את העדויות והממצאים של מדעני האקלים במסגרת הספרות המדעית מבוקרת העמיתים. הם קראו לקבוצה "הפאנל הבלתי ממשלתי הבינלאומי לשינויי האקלים" (NIPCC ), צוות אליו הצטרפו כמה מהמדענים המוערכים בעולם בתחום מדעי האקלים, בינהם ד"ר פרד סינגר וד"ר רוברט מ. קארטר שהשתתפו בפאנל.

גם קרטר וגם סינגר דנו במסגרת הפאנל בדו"ח הרביעי והאחרון של הפאנל הבלתי ממשלתי הבינלאומי לנושא שינויי האקלים: "חשיבה מחודשת בנושא שינויי אקלים II: הפיסיקה." הדו"ח בין מעל ל-1000 עמודים נכתב על ידי 47 גאולוגים, אסטרופיסיקאים ומדעני אקלים ממעל ל-15 מדינות, וכולל כ-4,000 יחוסים לספרות מבוקרת עמיתים, דו"ה ה-NIPCC והדו"ח האחרון של ה-IPCC עשויים להראות דומים בבחינה שטחית, אולם יש בינהם הבדל חשוב.

שני הדו"חות מסתמכים על אותה ספרות מדעית מבוקרת עמיתים, אולם ה-NIPCC, לדברי בסט, "מגיע למסקנות ההפוכות… ובאופן מיוחד לכך שההשפעה האנושית [על האקלים] הינה מאוד קטנה וכי התחממות עתידית הינה כנראה מאוד צנועה ושקשה מאוד להבדילה מואריאציות המתרחשות ברקע." הוא הוסיף כי בהסתמך על המדע, "באמת שאין הצדקה למאמצי הממשלות להפחית את צריכת האנרגיה והפליטות."

 

קרטר, גאולוג ימי בהכשרתו ואחד משלושת הכותבים המובילים של דו"ח ה-NIPCC, היה הפאנליסט הראשון שצלל לתחום המדעי. מה חסר מהדיון הציבורי בנושא מדעי האקלים? על פי קרטר, החלק החסר מיוצג במלה אחת: הקשר. קרטר שפך אור על החלק החסק בהקשר על ידי הבהרת ההבדל בין מזג אוויר לאקלים. בעוד שמזג האוויר מתייחס לשינויים בתנאי השטח על פני כדור הארץ המתרחשים ברמה היומיומית או מחודש לחודש. אקלים מתבסס על ממוצעי מזג-אוויר של 30 שנה. במהלך יותר מ-150 השנה של נתוני מדידות מזג אוויר מדוייקות בתחנות, משמעות הדבר היא שיש לנו רק חמש נקודות מדידה כאלו של נתוני 30 שנה.

"עבורי", אמר קרטר, "באמת מדהים שעל בסיס של חמש יחידות מדידה שיכנו את העולם לבצע מהפכה בכלכלת האנרגיה…"

בהציגו את אותם גרפים המוצגים בפני סטודנטים בשנה הראשונה של לימודי גאולוגיה, הציב קרטר את אותם חמש תקופות מדידה לתוך הקשר של 6 מליון שנים של נתוני אקלים. בהתבוננות אל מעבר לאלף הנוכחי, הוא מציין כי הגיע למסקנה כי הטמפרטורה כיום הינה חמה באופן יוצא דופן – למרות מה שאנו שומעים בדרך כלל בחדשות.

מחבר מוביל אחר של דו"ח ה-NIPCC, פרד סינגר; אשר בגיל 89 עדיין כותב פורה, ריכז את הערותיו על מה שהוא החשיב להיות נושא בעל חשיבות גדולה יותר מאשר שינויי טמפרטורות עבור רוב האנשים: עליית פני הים.

עליית פני הים הינה בעלת חשיבות – במהלך עידן הקרח האחרון, לפני 18,000 אלף שנה, גובה פני היה היה 400 רגל נמוך יותר (כ-121 מטר). ניתן היה לצעוד מאנגליה לצרפת. הים הצפוני לא היה קיים. פני הים עלו מאז בקצב של 7 אינצ'ים בכל מאה (כ-17 ס"מ) וימשיכו לעלות על לעידן הקרח הבא.

לאחר בחינת הנתונים, הגיע סינגר למסקנה כי עליית פני הים איננה מאיצה (כפי שנטען בדו"חות ה-IPCC) ו"כמו הגאות, אנו לא יכולים לעשות מאום ביחס לכך, אנו רק יכולים להסתגל לכך".

במהלך השאלות והתשובות, תיארו הפאנליסטים כי תקופות קודמות של חום יחסי, כמו זאת אליה אנו כנראה נכנסים, העניקו ייתרון לחקלאות ולאוכלוסיה באופן כללי. ללא קשר לכיוון אליו נעות הטמפרטורות, בני האדם התאימו עצמם לאקלים במשך אלפי שנים – גם ללא הבינינים, המיכון, הרכבים, הטכנולוגיה והחימום ומיזוג האוויר בבתים ההופכים את ההסתגלות לקלה יחסית כיום.

בעת האזנה לפאנל, התברר לי כי "היכולת להסתגל" היא בדיוק מה שנמצא על כף המאזניים בוויכוח על שינויי האקלים. הדבר היחידי המעניק לאנשים את הסיכוי הטוב ביותר להתאים עצמם לשינוי אקלימי הוא הדבר האחד שפעילי הסביבה רוצים לקחת מהם: גישה לאנרגיה שופעת ואמינה, יהיה זה פחם, נפט או כוח גרעיני. אנרגיה זאת, המשולבת עם העושר שהיא מאפשרת לנו לייצר, המגינה עלינו מפני שינויים במזג האוויר, בטמפרטורה, באקלים ובגובה משתנה של פני הים. בהתחשב בכך ששינויים, כמו גם ההשפעה של פליטות אנושיות של פחמן דו-חמצני על האקלים, היו מתונים עד כה, נראה שאין כל הצדקה לתכניות הרעבה של העולם ומניעת אנרגיה מצילת-חיים – במיוחד אם הוויכוח בנושא שינויי האקלים יוכנס להקשרו הראוי.

{youtube}s4hpxAZum_U{/youtube}