הרווח הוא העיקר

בועז ארד
התפרסם ב"גלובס" בתאריך 27 באוגוסט 2019

במאמר שכותרתו מצהירה כי 181 מנכ"לים בכירים אומרים: "רווחים זה לא הכל" מספר אהרון רוזן בגלובס על "שינוי תפיסתי היסטורי בקפיטליזם" ולכאורה שינוי כיוון מחזונו של מילטון פרידמן התיאוריה הקפיטליסטית שבנתה את ארה"ב.

ומה השינוי? המעבר ממחויבות של עסקים למקסם רווחים עבור בעלי המניות, להצהרה המתכתבת עם רוח הזמן כי המחויבות של מנהלי העסקים היא רחבה יותר, כלומר: "בעוד שכל חברה יחידה שלנו משרתת את המטרה התאגידית שלה, (כלומר את בעלי המניות – ב.א.)  אנו חולקים מחויבות יסודית לכל בעלי העניין שלנו, אנו מחויבים לספק ערך לכולם, למען ההצלחה העתידית של החברות שלנו, הקהילות שלנו והמדינה שלנו". 

שתי נקודות ראויות לציון בעניין זה; האחת היא הנטייה לפרש את המסרים באופן מוטה אג'נדה, והשנייה היא חוסר ההבנה למהות השוק החופשי והקפיטליזם, לו שותפים גם בתקשורת וגם בקהילה העסקית. חוסר הבנה זה, הוא המוביל לכך שמוצגת סתירה לכאורה בין מיקסום הרווח לאורך זמן לבעלי המניות לבין יצירת ערך לכלל בעלי העניין.

לעניין ההפרזה; אנשי העסקים לא הכריזו את ההכרזות הדרמטיות המוצגות בכותרות כאילו המודל הקפיטליסטי הגיע לקיצו, או שחזונו של מילטון פרידמן הושלך "לפח האשפה ההיסטורי" וכעת הרווח לבעלי המניות (המשקיעים) בחברה כבר אינו בעל משקל מרכזי. בניגוד לכותרות המטעות המציגות כי מטרת החברה היא "לא" למקסם רווחים לבעלי המניות אלא לכלל בעלי העניין, ההצהרה של חברי "השולחן העגול של אנשי העסקים" שונה, ואומרת כי מיקסום הרווחים לבעלי המניות עובר גם דרך יצירת ערך לכל השותפים להם ובכך מחזק את מיקסום הרווחים. כפי שהסביר ג'ימי דימון, מנכ"ל ג'י פי מורגן המשמש כיו"ר הפורום: "מעסיקים גדולים משקיעים בעובדיהם ובקהילותיהם משום שהם יודעים שזאת הדרך היחידה להיות מצליחים לאורך זמן רב". עדיין המטרה היא להפוך את החברה לרווחית לאורך זמן – חברה שלא תרוויח לאורך זמן לא תתקיים.

כאשר בוחנים את ההצהרה עצמה שלא דרך מסננת האג'נדה מתגלה התמונה המאוזנת יותר, והיא העובדה שהמחויבות האישית של המנכ"לים החתומים מבוססת על חמישה סעיפים: לייצר ערך עבור לקוחותיהם, להשקיע בעובדים באופן מכבד ומעשיר, להתנהל באופן הוגן עם הספקים, לתמוך בקהילות שבהן העסקים (הגדולים) פועלים ולייצר ערך ארוך טווח לבעלי המניות. כלומר, התנהלות בסיסית של כל עסק המעוניין להיבנות למען רווחיות לאורך זמן כאשר המחויבות שלו היא קודם כל וכתנאי הכרחי לבעלי המניות.

ההנחה הדרמטית שמדובר ב"שינוי כיוון" מבוססת בעיקר על אי הבנה של מהות הקפיטליזם. לא מדובר על שינוי כיוון אלא הצהרה על המשמעות הרחבה של השיטה הקפיטליסטית. כאשר נשאל מילטון פרידמן על עמדתו בנושא הוא חזר והצהיר כי הוא דוגל בשיטה של חירות, השיטה המיישמת את עקרונות החירות וזכויות הפרט, שיטה זאת הובילה לצמיחתה של ארה"ב ממעמד של קולוניה נידחת למעצמת על בה נולדה היצרנות האדירה וצמחו ההמצאות הטכנולוגיות ששיפרו את חיי האנושות בכללה תוך שאלו מובילים ליצירת ערך עצום לכל מי שלקח חלק בתהליך היצירה.
ביסוד העיקרון הקפיטליסטי עומד המסחר החופשי, מהותו היא יצירת ערך (ורווח) הדדי, כאשר מתבצעת עסקה בשוק חופשי – כל בעלי העניין מרוויחים; הלקוח ששילם פחות ממה שהוא מעריך שקיבל בתמורה, העובדים של החברה שהצליחו ליצור מוצר או שירות נדרש והבטיחו את שכרם בהווה ולעתיד, הספקים של החברה שהרחיבו את היקפי עסקיהם, וכמובן בעלי המניות שהיו אלו שאפשרו להגשים את החזון היזמי, לקחו את הסיכונים ויכולים כעת לסמן בסיפוק את ההצלחה ביצירת רווח לכל המשתתפים בתהליך העסקי כערובה להבטחת רווחיהם לאורך זמן.

הניסיון המובלע להציג את הרווח כמניע לא מוסרי, בלתי מצפוני או חסר הוגנות לא רק שמנותק מהמהות של עסקים בשוק חופשי והעקרון הקפיטליסטי, אלא גם חותר תחת עקרונות החירות המאפשרים לאנשים להתקשר בעסקאות על בסיס הפקת רווח באופן חופשי ובכך מאפשרים לשוק חופשי לצמוח ולשגשג תוך העשרת עצמם וכלל החברה הנהנית מהצמיחה.