שעת הטיפשים

מאת: אורי רדלר | 23 באפריל 2009 פורסם במקור בקפיטליסט היומי

”שעת כדור הארץ“ — היוזמה של קרן חיות הבר להחשיך את העולם לשעה אחת — היא אחת הדוגמאות המופלאות לטיפשות אנושית בפעולה. במקום להשיג את המטרה המוצהרת — חסכון באנרגיה וקידום המלחמה בהתחממות הגלובלית — מושגת מטרה הפוכה: הציבור למד שהוא יכול להסתפק באקט סמלי ובזבזני. העיקר שכולנו פשיסטים טובים.

”שעת כדור הארץ“ היא יוזמה של קרן חיות הבר — גוף שמטרתו המקורית היא שימור בעלי-חיים, אך בשנים האחרונות, בעקבות ניחוח התקציבים המופנים למלחמה בהתחממות הגלובלית, מדגיש בעיקר את פן המאבק בפליטות פחמן.

אחת היוזמות הבולטות בקרן המתחדשת היא ”שעת כדור הארץ“ — יוזמה להחשיך את כל האורות למשך שעה אחת, פעם בשנה, בכל פעם במקום אחר. בשנים עברו, הדגישו בקרן כי האקט הוא סמלי ומעשי באחת. ב-2006 טענו בקרן כי כיבוי האורות יניב חסכון מרשים. בינתיים, התברר כי ההחשכה לא רק חסרת משמעות, במקרים רבים היא גורמת להגברת הבזבוז. דוברי הקרן הכירו בכך ואף שהם מתרגזים כשמישהו ’מלכלך‘ על הרעיון, הם מודים כי ”ערכה של שעת כדור הארץ היא בכך שמכבים את האורות… לא בחסכון באנרגיה.“ כלומר, מה שחשוב כאן הוא ”שליחת מסר גלובלי“ למנהיגי העולם ”שאכפת לנו ושאנחנו עושים משהו!“

וזה בעצם כל הסיפור. לעשות משהו. לא כל כך חשוב אם מדובר במשהו מועיל. אותו ’משהו‘ יכול להיות גם מזיק — כמו במקרה שלפנינו — אבל העיקר ששלחנו את המסר.

אבל מהו בעצם המסר? לפי הגיונה של הקרן המסר הוא קיומו של מסר. ערכו של כיבוי האורות הוא ”בכך שמכבים את האורות.“ אבל יש מסר עמוק יותר. עבור מי שסבור שבאמת צריך לחסוך באנרגיה ולצמצם את פליטת הפחמן, המסר האמתי הוא שאפשר להסתפק במסר הסמלי — להפגין הזדהות עם צמצום הפליטה באמצעות הגברתה באופנים אחרים למשך שעה — ולזכות ב‘פטור‘ מחיסכון ממשי. עבור מי שסבורים שההתחממות הגלובלית היא בלוף אחד גדול (אגב, שמתם לב לכך שבזמן האחרון, אולי בעקבות שני החורפים הקרים האחרונים, המונח ”התחממות גלובלית“ מוחלף בהדרגה בלינגו הירוק ב‘שינויי אקלים‘?), המסר הוא שהם צדקו: עבור ה‘מתחממים‘ החזות החיצונית היא הכל. התוכן יכול להיות הפוך.

ואולי המסר הוא, פשוט, הגדלת התרומות לקרן. יוזמת ”שעת כדור הארץ“ נולדה ב-2007 בסידני. יו“ר ענקית הפרסום לאו ברנט שבאוסטרליה הגה, ביחד עם האגף האוסטרלי של הקרן, ליצור מותג חדש, אופטימי ולא מרתיע, לקידום הקרן ולקידומם של עסקים שהיו זקוקים ל‘זריקה ירוקה‘. ”סידני מורנינג הראלד“ — עיתון בבעלות קבוצת פיירפקס שמימנה את האירוע הראשון — התגייס למבצע וסיפק את המספרים: חסכון של יותר מ-10 אחוז במהלך ”שעת כדור הארץ“ בזכות השתתפות של 2.3 מליון מבני סידני בהחשכת בתיהם. הנתונים האלו, שהתקבעו באופן מוצק וברור בתודעה, היו מבוססים על סקר דעת קהל, לא על נתונים ממשיים. מחקר שבדק את החיסכון הממשי העלה כי החיסכון בפועל היה אפסי וכי רוב אלו שהצהירו כי יחשיכו את בתיהם פשוט נתנו לסוקרים את מה שרצו לשמוע, בלי לכבות את האורות בפועל.

תמונת הלילה בדרום וצפון קוריאה: יש מי שחיו נראים כמו חלום מסויט של שעת כדור הארץ באופן תמידי

מה שמעציב בכל הסיפור הזה הוא הפאשיסטיות הבסיסית שלו. כוח המשיכה של ”שעת כדור הארץ“ נשען על כוח המשיכה שיש לאקטים קולקטיביסטיים על נפש האדם. הדגש אינו על חיסכון אלא על הפעולה המאוחדת, על העשייה של פעולה סמלית על ידי המוני בני אדם בעת ובעונה אחת. כולם ביחד. בשעה עשר כולנו חוזרים לתקופת האבן — כולנו מכבים את האור ומדליקים נרות. הפטיש של אנשי ”שעת כדור הארץ“ סביב מראה ה“לפני והאחרי“ אינו רק סמל להצלחת המבצע, הוא בעיקר או קודם לכל סמל לכוח הסמלי של יוזמיו. ניתן רק לייחל, ברוח הדברים, כי קרן חיות הבר ושלל ספונסוריה יעתיקו בקרוב את בסיסם למקום המעניק כוח סמלי רב יותר לפעולה כזו. בצפון קוריאה, לדוגמה, מיישמים את רעיון ”שעת כדור הארץ“ בכל שעות היום, בכל יום, לאורך כל השנה. אמנם יש שימצאו טעם לפגם בריחו של המגף הדורס את פניו של האזרח הצפון קוריאני שוב ושוב ולנצח, אבל אני בטוח שלמי שאכפת מכדור הארץ לא יהיה אכפת מקטנות כאלו.

 

הוספת תגובה