חוק באלף יובנק בישראל

חוק באלף יובנק בישראל

(כרונולוגיה של התערבות ממשלתית – חוק הספרים)

מאת בועז ארד | 1 באוגוסט 2008

"זאת בעיה חברתית גדולה, אישית, אני מאמין כי החוק לשוויון הזדמנויות יהיה הפתרון, אם יישמו אותו על עולם הספרות", הוא מסביר: "התרבות שלנו שקעה במדמנה של חומרנות. אנשים איבדו את כל ערכיהם הרוחניים במרדף אחר ייצור חומרי ותכסיסנות טכנולוגית… " (באלף יובנק, מרד הנפילים, עמ. 119).

חוק הספרים ("חוק סטימצקי") עבר השבוע ברוב קולות. החוק קודם על רקע התחרות העזה שהתחוללה בין רשתות הספרים הגדולות, כאשר "סטימצקי" הלכה ואיבדה את ההגמוניה שלה בשוק למתחרה הצעירה והצומחת צומת ספרים. התחרות הובילה להורדת מחירים חסרת תקדים ולריבוי המבצעים ("ארבעה ספרים במאה"), למסעות פרסום טלוויזיונים, ולריבוי חסר תקדים של קונים וקוראים. הבשורה אותה נושא החוק היא יחודית; כנסת ישראל העבירה חוק שפוגע בחופש העיסוק והדיבור, יוצר קרטל בשוק הספרים ומעודד התיקרות ועלייה של יוקר המחיה, כל זאת "למען התרבות" לכאורה.

סטימצקי שירדו ממעמדם המונופוליסטי היו אלו שקידמו את החוק בכנסת בכוונה לפרק את מתחריהם מנשקם העיקרי, השילוב בין בית הוצאה לרשת חנויות שהוזיל את הספרים לצרכן.

בשנת 2008 פניות סטימצקי וחברי כנסת מגוייסים מטעמה לממונה על ההגבלים העסקיים בתלונות נגד "צומת ספרים" לא הועילו, שכן הממונה על ההגבלים העסקיים מצא דווקא כי "השוק מאופיין במגוון וזמינות הצומחים ביעילות". ופניות אישיות של חה"כ יחימוביץ לממונה נענו במכתב מפורט בכך שלא נדרשת כל  התערבות בשוק. או אז פנו אנשי סטימצקי לערוץ החקיקה על מנת לרסן את הרשת המתחרה משביתת השמחה והמונופול.

השדולה הנמרצת בראשות השרה לימור לבנת ובעזרת חה"כ ניצן הורוביץ, זבולון אורלב, נחמן שי ושלי יחימוביץ החלה לקדם את החוק ובשנת 2010הוגש החוק כשהוא כולל את הסעיף הנכסף הדורש לפרק את המתחרה המאיים "צומת ספרים" ולמנוע בעלות משותפת של מוציא לאור עם רשת הפצה.

נייר עמדה שנכתב במסגרת עבודתי במכון ירושלים לחקר שווקים "חקיקה בשוק הספרות והסופרים בישראל, ההצעה להקמת קרטל בשוק הספרות", תיאר את מה שמהללי החוק הצניעו במצגות השונות שהוצגו למחוקקים ולציבור; השוק בישראל נמצא במצב טוב ואינו זקוק לכל התערבות מצד המחוקק.

שווקים בעולם בהם נחקקו חוקים דומים נפגעו מכך וההתערבות הגסה שמציעים יוזמי החוק תוביל לנזק. הצגת הנייר בפני השרה לימור לבנת בשנת 2010 זיכתה אותי באמירה שעוד תחזור מטעמם של דוברים שונים: "אני בעד שוק חופשי אבל כאן יש כשל שוק ושוק פרוע", התחושה היתה שהשרה ליבנת גמרה אומר להעביר את החוק ויהי מה ושום טיעון לא ישכנע אותה.

השר יוסי פלד שגם עימו נפגשתי מונה אז ליו"ר ועדת שרים שבחנה את החוק המוצע. הועדה הזמינה עבודת ניתוח עצמאית מפרופ' חיים פרשטמן מאונ' תל אביב שחזר באופן כללי על הממצאים של הנייר הנ"ל ובסופו של דבר, כנראה בזכותו של השר פלד החוק לא עבר בכנסת הקודמת.

בכנסת הנוכחיתהשתתפתי בשתי ישיבות של ועדת החינוך שהובילה השרה לבנת. עימה קידמו את החוק יו"ר ועדת החינוך חה"כ עמרם מיצנע בסיוע של פרופ' יוג'ין קנדל שהעניק חוות דעת מוזמנת לפי הדרישה. בישיבת הועדה בה השתתפתי נראה היה כי המתנגדים לחוק מדברים לפרוטוקול בלבד, חברי הכנסת שישבו בועדה לא התענינו בהשלכות החוק והצגת מצגת שלי שתואמה לאחת מישיבות הועדה נמנעה על ידי יו"ר מצנע, המצגת עסקהבנסיון הבינלאומי הממחיש את הנזקים של חקיקה דומה בעולם.

כאמור החוק הועבר בקריאה שניה ושלישית השבוע. בסופו של דבר כל השחקנים בשוק יפגעו מהחוק. גם סטימצקי שדחפה את החוק נותרה עם הנזקים בלבד, לאחר שהוצא ממנו הסעיף התפור בגסות הדורש את פירוק המתחרה. מחירי הספרים שנרכשו ב-25 ש"ח במבצעים עומדים לעלות לסביבות 60-90 ש"ח. אנו צפויים כעת להפחתת הגיוון שכן מוציאים לאור יחשבו פעמים אם להוציא לאור סופר צעיר ולא מוכר שלא ניתן להעניק על ספריו הנחה או לשלבו במבצע,  וספריו עלולים להעלות אבק במחסנים או להיגרס. עליית המחירים תוביל גם לסגירת חנויות הספרים בפריפריה שכן אוכלוסיות שהפרוטה לא מצויה בכיסן ימעטו לפקוד את החנויות לאחר ההתיקרויות הצפויות.  

"מטרת החוק היא לטפל בכשל הכה חמור שקיים בשוק הספרות הישראלי, ממנו נפגעו כל העוסקים בשרשרת היצירה הספרותית. ספר הוא לא עוד מוצר מדף – הוא אוצר תרבותי".הסבירה השרה לימור לבנת . (תוך שהיא פוטרת מן החוק הוצאות של מוסדות אקדמאיים וספרי "קודש" מחלקם ב"ברכה התרבותית").

אכן, יסכים עם דברי השרה גם מר באלף יובנק, הרי הוא הסופר המוביל של הדור בספר "מרד הנפילים" שתיאר את מצב הספרות כך:

"זאת בעיה חברתית גדולה, אישית, אני מאמין כי החוק לשוויון הזדמנויות יהיה הפתרון, אם יישמו אותו על עולם הספרות", הוא מסביר: "התרבות שלנו שקעה במדמנה של חומרנות. אנשים איבדו את כל ערכיהם הרוחניים במרדף אחר ייצור חומרי ותכסיסנות טכנולוגית… "

ואיך מציע יובנק להתמודד עם הבעיה התרבותית הקשה?

"יהיה חוק שמגביל את מכירתו של כל ספר… זה יפתח את השוק לכשרונות חדשים, רעיונות טריים וכתיבה בלתי מסחרית…"  (מרד הנפילים, עמ. 119)

במהלך דיוני ועדת החינוך בחוק סיפרה השרה לבנת כי אהבה את ספרי איין ראנד, מה חבל שמכל התובנות בספר היא בחרה ליישם דווקא את גישתם של באלף יובנק ושותפיו.