החלון השבור

החלון השבור

מאת: קלוד פרדריק בָּסְטִייָה
תורגם מאנגלית מתוך (That Which is Seen, and That Which is Not Seen) "מה שנראה ומה שאינו נראה" 1850

האם ראית פעם את כעסו של החנווני הטוב, יעקב ב', כאשר בנו חסר-זהירות שבר את שמשת החלון? אם היית נוכח באירוע שכזה, בוודאי תעיד שכל אחד מהצופים, היו אפילו שלושים מהם, בהסכמה משותפת, כנראה, הציע לבעלים האומלל את הנחמה הבלתי פוסקת הזאת: "זה אירוע מצער אך יש בו טוב, הרי כולם צריכים לחיות, ומה יקרה לזגגים אם השמשות לא ייפגעו לעולם? "

סוג זה של תנחומים מבוסס על תיאוריה כוללת, אשר יהיה טוב להדגימה במקרה פשוט זה, שכן על תיאוריה זאת בדיוק, למרבה הצער, מבוססים חלק גדול מן של המוסדות הכלכליים שלנו.

הבה נניח שמחיר תיקון הנזק עולה שישה פרנקים, ואתה מסביר כי התאונה מוסיפה לעסקיו של הזגג שישה פרנקים ובכך היא מעודדת את העסקים בסכום של שישה פרנקים – אכן נכונים הדברים; אין להכחיש זאת; הצדק עמך. הזגג מגיע, מבצע את משימתו, מקבל את ששת הפרנקים שלו, חוכך ידיו בסיפוק, ובלבו, מברך את הילד השובב. כל זה הוא מה שנראה.

אבל אם, מצד שני, תגיע למסקנה, כפי שקורה במקרים רבים מדי, כי טוב לשבור חלונות, שכן הדבר מוביל לכסף לזרום, וכי התוצאה תהיה עידוד של התעשייה והכללה, אתה מאלץ אותי לקרוא: "עצור שם! התיאוריה שלך מוגבלת למה שנראה, אך אינה מתחשבת במה שלא נראה".

מה שאינו נראה הוא שבעת שהחנווני שלנו הוציא שישה פרנקים על דבר אחד, הוא לא יכול היה להוציאם על אחר. אם לא היה לו חלון שבור שדורש החלפה ייתכן והיה מחליף את הנעליים הישנות שלו, או מוסיף ספר נוסף לספרייה שלו. בקיצור, הוא היה משקיע את ששת הפרנקים שלו בדרך כלשהי, מה שנמנע ממנו בגלל התאונה.

הבה נביט על על המשק באופן כללי, כפי שהוא מושפע בנסיבות הללו. החלון נשבר, עסקיו של הזגג זכו לעידוד בסכום של שישה פרנקים; זה מה שנראה. אם החלון לא היה נשבר, יתכן ואפשר היה לשפר את עסקיו של הסנדלר (או מוכר הספרים או עוסק אחר) בסכום של שישה פרנקים; זה מה שלא נראה.

ואם מה שאינו נראה היה נלקח בחשבון, בהיותו עובדה שלילית, כמו גם מה שנראה, בהיותו עובדה חיובית, היה זה מובן כי התעשייה בכללה, כמו גם המשק הלאומי המתייחס לכלל העבודה המתבצעת במשק, אינם מושפעים מכך שחלונות שבורים או לא.

עכשיו בואו ניקח בחשבון את מר יעקב ב' בעצמו. במצב הקודם בו החלון נשבר, הוא הוציא שישה פרנקים לתיקונו ונותר עם מה שהיה לו לפני כן, לא יותר ולא פחות. הוא נותר עם אותו חלון.

במצב השני, אם נניח שהחלון לא היה נשבר, יעקב היה מוציא שישה פרנקים עבור נעליים, ובאותו הזמן היה נהנה גם מהנעליים וגם מהחלון. כעת, בהיותו של ג'יימס חלק מהחברה אנו מגיעים למסקנה, כי אם נקח את הכל בחשבון, ונעריך את הטובה שצמחה לו הוא הפסיד את הערך של החלון שנשבר.

כאשר אנו מגיעים למסקנה בלתי צפויה זו: "המשק בכלל מאבד את ערכם של דברים אשר נהרסו ללא צורך". ועלינו להסכים לעיקרון שיסמר את שער ראשם של הפרוטקציוניסטים – לשבור, לקלקל, לבזבז, אינם מובילים לעידוד המשק הלאומי, או, בקצרה, "הרס אינו רווח".

מה תאמר, אדוני התעשיין – – מה יאמרו החסידים של של מר מ. פ. קמאנס הטוב, אשר חישב בדייקנות כה רבה את ערך המסחר של מספר הבתים שנזכה לבנות אם אם נשרוף את פריס?

צר לי להפריע לחישובים הגאוניים האלה, ולרוח שלהם המשפיעה על החקיקה שלנו; אך אני מבקש ממנו לחשבם מחדש, על ידי לקיחת בחשבון מה שאינו נראה, ואת הצבתו לצד מה שנראה. על הקורא להקפיד לזכור שאין מדובר בשני אנשים בלבד אלא שלושה מעורבים בסצנה הקטנה שהצגתי. אחד מהם, יעקב ב ', מייצג את הצרכן, היוצא חסר, על ידי מעשה של הרס, ונאלץ להסתפק בהנאה אחת במקום שתיים. אחר בעל התואר הזגג, מדגים לנו את היצרן, אשר מעודד מסחר אליו הוביליה  התאונה. השלישי הוא הסנדלר (או סוחר אחר), שעבודתו נפגעה באופן יחסי מאותה סיבה.

זהו האדם השלישי המוחבא בצללים, ומי שמגלם את מה שלא נראה, הוא מרכיב הכרחי של הבעיה. הוא זה שמראה לנו עד כמה זה אבסורדי לחשוב שאנחנו רואים רווח בפעולת חורבן. הוא זה שבקרוב ילמד אותנו שלא פחות מגוחך לראות רווח במגבלה, שהיא, בסופו של דבר, הרס חלקי בלבד. לכן, אם תלך רק לשורש כל הטיעונים המופיעים לטובת הטענה הזאת, כל מה שתמצא יהיה ניסוחים שונים של האמרה הוולגרית הזאת – מה יעלה בגורל הזגגים, אם אף אחד לא ישבור חלונות?