כמה ירוויחו העניים ממחיר רכב יוקרה?

לפני שנים פורסמה התמונה מעל באתר "מאקו", במסגרת כתבה על קבלן עשיר מהדרום שרכש רכב יוקרה. בתגובה כתב עו"ד זינגל מתל אביב: " מה עם מיליון המובטלים שחלקם סובלים מרעב ,לא יותר אנושי להעביר להם 30 מיליון שח שיוכלו לאכול לחם שנה שלמה?!"

הכתבה הציגה את רכב היוקרה שנרכש על ידי קונה ישראלי (לכאורה) והתבססה על פרסום באתר חדשות מבאר שבע. הכתבה מציגה את מחירו הגבוה של הרכב והתגובה האופיינית והצפויה, נודבה במקרה זה על ידי עו"ד זינגל מתל אביב. התגובה הינה קלישאה אוטומטית של מי שהורגל לחשוב במודל הסוציאליסטי של חלוקת העושר. גם אם נתעלם מהחשבונאות המוטעית של עו"ד זינגל, שכן לפחות מחצית ממחיר המכונית הינו תשלום מס (שאנו חולקים על נחיצותו ועל אופן השימוש בו) הרי שהוא מגשים את הדרישה של זיגל להמיר את הסכום לטובת "מטרות ציבוריות". מה באשר למחצית השנייה?

על מנת לפזר את ערפל אי ההבנה, הנה סיפור שמסביר זאת:

באחד הימים נעמד עובר אורח מול מכונית הקורבט היוקרתית שלי וסנט: "אני תוהה כמה אנשים אפשר להאכיל במחיר שמכונית הספורט הזאת עלתה?"

עניתי לו: "אני לא בטוח, אולם היא הזינה הרבה מאוד משפחות באזור באולינג גרין, בקנטקי העובדים ומספקים שירותים למפעל בו נבנתה; היא הזינה את האנשים שיצרו את הצמיגים;  היא הזינה את האנשים שבנו את הרכיבים שהורכבו בה; היא הזינה את האנשים במכרות הנחושת שכרו את הנחושת עבור החיווט; היא הזינה את האנשים במפעלי הציוד הכבד שבנו את הציוד עבור תפעול המכרות"

"היא גם הזינה את אנשי ההובלות והמשאיות שהובילו את הרכב מהמפעל לחנות הדילר, והזינה את האנשים שעבדו בסוכנות המכירות ובני משפחותיהם."

"אולם", עלי להודות, "אני מניח שקשה לי לאמוד בדיוק כמה אנשים היא הזינה."

זה ההבדל בין גישה קפיטליסטית לבין גישת רווחה ותשלומי סעד:

כאשר אתה רוכש משהו, אתה משלם בכסף לאנשים, ומעניק להם את הכבוד עבוד כישוריהם ועבודתם הקשה.

כאשר אתה נותן למישהו כסף ללא כל תמורה, אתה פוגע בכבוד ובערך העצמי שלו.

הקפיטליזם מוביל לתשלום מבחירה ובחופשיות בכספך עבור משהו בעל ערך עבורך – הסוציאליזם לוקח את כספך הניגוד לרצונך ומציג לך תומרה שמעולם לא בחרת בה.

כך… סיכם אותו בעל רכב… החלטתי שאני לא יכול להיות תקין-פוליטית (ומעולם לא הייתי).

פרופ' עומר מואב שנתקל באחת הגרסאות של הסיפור הנ"ל בפייסבוק מסביר מדוע יסודו בכשל תפיסה קנסיאנית ולכן לא ישנה את דעתם של בעלי הגישה ההתערבותית- קנסיאנית:

וכך הוא כותב: "פרשנות שלי על הפוסט על תום, שקנה רכב יוקרה ובכך תרם לאנשים שייצרו את הרכב וזה מה שיפה בקפיטליזם.
תזכורת: הסיפור הוא על איש שקונה מכונית יוקרה וטוען שכך הוא תורם לפרנסה של רבים, שעבדו לייצור הרכב וקיבלו את כספו, וזה בוודאי עדיף מהאפשרות סתם לתרום את הכסף לנזקקים.

הפוסט [אליו מתייחס מואב] מסכם בזו הלשון:"קפיטליזם זה לתת את הכסף שלך באופן חופשי בתמורה למשהו עם ערך.סוציאליזם זה כאשר המדינה לוקחת ממך את הכסף בכוח ונגד הרצון שלך, ומביאה אותו למישהו אחר שלא עושה כלום."
אז ככה, ראשית קצת מצחיק אותי שתומכי קפיטליזם, שבדרך כלל לא במיוחד מחבבים את הגישה הקיינסיאנית, מתארים כאן מודל קיינסיאיני על סטרואידים. וזה באמת הכשל המרכזי בטיעון: ההנחה שאם תום לא היה קונה את הרכב, אז גורמי הייצור (המכונות והעובדים) היו מובטלים, ולא היו מייצרים משהו אחר למישהו אחר, או אולי אפילו את אותה המכונית למישהו אחר.

ההנחה של המודל הקיינסיאני עומדת בסתירה להנחות הסטנדרטיות שמקדמי הקפיטליזם אוהבים להאמין בהן (ובמידה רבה של צדק לדעתי). קפיטליזם – כלכלת שוק תחרותית – מבוסס על מנגנון המחירים: מנגנון הביקוש וההיצע עובד, מחירים משתנים וההקצאה של גורמי הייצור והמוצרים משתנה בהתאם.

זה היופי של המודל ולכן זה גם עובד לא רע במציאות. אז אם אנחנו לא נמצאים באבטלה עמוקה, התרומה של תום דרך רכישת המכונית זניחה לחלוטין. והטענה בפוסט פשוט שגויה. והאירוניה היא שמקדמי הקפיטליזם מציגים את הפוסט כהוכחה לצידקתם, אבל הנימוק הוא נימוק בסגנון ארגון התעשיינים וההסתדרות על העדפת תוצרת מקומית, והפוסט עוד למרבה האירוניה מוסיף גם ביקורת (מוצדקת) על ההסתדרות.יתרה מזו, מי שכל כך מאמין בקינסיאניזם נופל כפרי בשל ליידיים של הסוצאיליסטים (שלמרבה המזל בדרך כלל לא מבינים את זה…).

כי יש חלופה לעידוד הכלכלה דרך רכישת רכב יוקרה על ידי תום: הממשלה יכולה לקחת את הכסף מתום ולחלק אותו לעניים שהם יצרכו ויניעו את הכלכלה, או להעסיק עובדים שיבנו כבישים וכדומה. כל חלופה עדיפה על תום נוסע ברכב יוקרה אם מתעלמים מהדבר החשוב באמת – התמריץ של תום להרוויח כך שיוכל לקנות רכב יוקרה. שנית, התרומה של תום לכלכלה היא בכך שהוא ייצר לעצמו הכנסה שאפשרה לו לקנות את המכונית (בהנחה שהוא ייצר משהו שאנשים קנו ממנו מרצונם החופשי בכלכלה תחרותית, ולא סחט כסף ממשלם המיסים). אז חשוב שתום יוכל לרכוש מכונית יוקרה כי חשוב שמי שהצליח בחיים יוכל ליהנות מההצלחה. אבל עכשיו שיש לתום את הכסף, האם רכישת מוצרים לצריכתו זו באמת הדרך שבה הוא תורם לכלכלה? הרי אם הוא היה מוותר על הרכב הוא היה משקיע את כספו (בעצמו או דרך שוק ההון) ובכך מגדיל את ההון היצרני בכלכלה ומגדיל את פריון העבודה והשכר. זה בוודאי עדיף (מנקודת המבט של העובד השכיר בכלכלה שאינו תום) מאשר החלופה של רכישת מכונית. דרך אחרת לחשוב על זה: משק שאינו באבטלה קיינסיאנית, מייצר כמות מסויימת של מוצרים. ואם תום יצרוך פחות אז יהיו יותר מוצרים אחרים – צריכה של אחרים אם תום יתרום את כספו או הון יצרני אם תום ישקיע את כספו.