יום השנה ה-52 ל"יום כדור הארץ"
ה-22 באפריל הוא יום השנה ה-52 שנה לקמפיין "יום כדור הארץ" שהושק בשנת 1970. בתאריך זה יצאו מיליוני אמריקאים לציין את "יום כדור הארץ" הראשון. שנת 1970 הייתה שנה פעילה במיוחד מנקודת הראות של קמפיינים סביבתיים. בעולם חיו אז כ-3.7 מיליארד בני אדם, (פחות ממחצית מספר האנשים החיים כיום). בחלקו העשיר של העולם המערבי צברה התנועה הסביבתית תאוצה אשר הניעה אנשים רבים למען הרעיון של פעולה "להצלת העולם" העומד בפני קטסטרופה. התנועה הזאת תהפוך לאחת התנועות האקטיביסטיות המצליחות בהיסטוריה, ותוך עשורים בודדים תשפיע על מהלכי החקיקה ועיצוב התקשורת, החינוך והכלכלה בכל מדינות העולם המערבי. במאמר אתייחס לאופי הטיעון הסביבתי שהוביל את צמיחת הקמפיין של "יום כדור הארץ" וקמפיינים נגזרים כגון "צעדת האקלים", וכן לסקור חלק מהנזקים הבלתי צפויים של קמפיינים אלו בעולם ובישראל. נזקים שאינם מקבלים ביטוי תקשורתי בדרך כלל.
הקמפיינים הסביבתיים המובילים
"יום כדור הארץ" של שנת 1970 ביטא את החרדות מפני קטסטרופות שהעסיקו את האמריקאים דאז, אחת מהן הייתה חרדה משימוש בכימיקלים ובמיוחד מה-DDT. פחד שהונע על ידי ספרה של רייצל קרסון "אביב דומם". הספר החל להתפרסם בפרקים בשנת 1962 במגזין ניו יורקר, ולאחר פרסומו המלא באותה שנה, זכה להצלחה גדולה וגיבוי של "הסוכנות להגנת הסביבה" (EPA). זה היה הקמפיין המשמעותי הראשון של הסוכנות. בספרה טענה קרסון, כי אנו הורסים את מארג המזון. טענה נוספת, אותה שילבה בספר, הייתה כי די-די-טי הוא חומר מסרטן, הפוגע בבני אדם. הפחדות אלו לוו בטון מאיים וחיזוי של "קץ האנושות", ואלו זכו להדים תקשורתיים שהגיעו עד אלינו (ראו בגזיר עיתון מעריב).
מעל: כתבה במעריב, ספטמבר 1970
קמפיין נוסף שזכה לאחיזה היווה גירסה מעודכנת של הפחד המלתוסיאני מפני צמיחת האוכלוסיה ודילדול המשאבים, הפעם מבית מדרשו של הביולוג פול ארליך. ארליך ואשתו פרסמו בשנה זאת את הספר "פצצת האוכלוסין". בספר הכריז על הכחדת מאות מיליוני בני אדם בקטסטרופה. הספר נפתח בהצהרה: "הקרב להזנת כל האנושות נגמר. בעשור של 1970… מאות מיליוני אנשים עומדים לגווע ברעב, למרות כל תוכניות החירום שניזום כעת." ארליך אמר: "כאשר אתה מגיע לנקודה בה אתה מבין שכל המאמצים הנוספים הינם חסרי סיכוי, אתה יכול כבר לדאוג לעצמך ולחבריך וליהנות ממעט הזמן שנותר לך. הנקודה הזאת עבורי היא 1972."
מעל: מודעה בניו יורק טיימס שקראה לפעולה דחופה לפיקוח ילודה בעת שהעולם מנה 3.5 מיליארד בני אדם.
קמפיינים ממוקדים אלו השתלבו היטב עם הדאגה האנושית ההיסטורית מפני איומי מזג האוויר (דאגה שהייתה נוכחת מאז ומקדם וליוותה את החשש מבצורת או סערות שאיימו על הקיום האנושי). דאגה זאת החלה ללבוש בתקופה זאת צורה חדשה; פחד מתהליך מסוכן של שינוי אקלימי קיצוני המוביל לאיום קיומי. ביטוי לחרדה הזאת פורסם בידיעות אחרונות בספטמבר 1970, אז חזו מומחים המצוטטים בכתבה, כי תוך 40 שנה יתחולל "תוהו-ובוהו" בשדה מזג האוויר, וכי "קיימות הוכחות רבות לכך שמשהו מוזר קורה למזג האוויר שלנו". כך מצוטט ד"ר מיטשל המייצג את מערך החיזוי בארה"ב: "מאז שנת 1950 ירדה מידת-החום של פני כדור הארץ ב-3 מעלות צלסיוס. הירידה נראית קטנה יחסית, אך אם תימשך, צפויה לאנושות תקופת קרח חדשה תוך 200 שנה". (ראו מאמר בתמונה).
שילוב הקמפיינים המפחידים זכה לביטוי תקשורתי עולמי במערב (ובישראל) והוביל לכך שב-22 באפריל 1970, יצאו לרחובות הערים המרכזיות בארה"ב כ-20 מיליון אמריקאים לציון יום כדור הארץ הראשון. מעל 2000 מוסדות אקדמאיים, אלפי בתי ספר תיכוניים וגורמים רבים אחרים נטלו חלק באירוע. הפורמט של האירוע התקבע והפך להיות אחד האירועים המתוקשרים הבינלאומיים הגדולים.
התיאולוגיה של טיעוני הקטסטרופות
מרכיב מרכזי בקמפיין האקלימי מבוסס על תיאור הקטסטרופות המצפות לנו אם לא נפעל. איומי הקטסטרופה מבוססים על טיעון תיאולוגי השגור אצל "מחזירים בתשובה" ומוצג היטב על ידי טיעון הקרוי "ההימור של פסקל" (Pascal's Wager).
בְּלֶז פסקל (Blaise Pascal) היה פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי (1623-1662) שביקש להוכיח את כדאיות האמונה באל. פסקל הניח כי קיים סיכוי שהאל קיים ואם האדם יאמין בו, הרי שזכה למקום של כבוד לנצח בעולם הבא. בעוד שאם אינו מאמין הרי שייענש לנצח בסבל הגיהינום.
פסקל ייחס לאפשרויות הבחירה הללו ערך אינסופי (נצח), חיובי במקרה הראשון ושלילי במקרה השני. לעומת זאת אם האל אינו קיים והאדם עדיין מאמין בקיומו, המחיר שישלם וההפסד שלו באמונת השווא הוא קטן יחסית, משום שממילא חיי האדם קצרים וסופיים והמחיר עבור הפיכתו למאמין נמוך יחסית. מכאן נובע שאמונה באל היא ההחלטה הרציונלית היחידה, משום שהיא מובילה לתועלת אינסופית, בעוד שההחלטה שלא להאמין עלולה לגרום להפסד אינסופי.
גישה זאת מעודדת ניתוק בין פעולותינו והמחיר שלהן. המחיר נזנח כמרכיב מרכזי בהחלטות המדיניות. אמנם אנו משלמים ביוקר, ונדרש לשלם עוד – אך כאשר מרכיב הסכנה כל כך גדול, לכאורה "כל מחיר" יהיה ראוי וזניח, שכן הסיכון של אובדן כל כדור הארץ וקץ האנושות הוא גדול מדי. מדובר במרכיב תאולוגי של התנועה הסביבתית. למרות החזרות הרבות על המסר אין אסמכתא מדעית לנקודת "אל-חזור" קטסטרופלית שתכחיד את המין האנושי (אמנם כל נקודה בזמן היא נקודת "אל-חזור", אך אין בכך ביסוס לקטסטרופה).
בכדי לבסס את הטיעון הסביבתי על פי שיטת ההימור של פסקל נדרשה התנועה הסביבתית לשני מרכיבי טיעון; האחד הוא הגדלת מרכיב הסכנה והשני הוא התעלמות והשתקה של הגישות המציעות דרכי פעולה אלטרנטיביות. נבחן להלן כיצד יושמה השיטה:
1. להגדיל עד אינסוף את מרכיב הנזק (הגיהנום הנצחי) שנשלם אם לא ננקוט את הפעולה ה"נדרשת". לשם כך מנפיקה התנועה הסביבתית נבואות קץ ותיאורי קטסטרופות תנ"כיות של חורבן בקצב ששום נביא לא היה עומד בו. להמחשה, האתר "שעון ההכחדה" ריכז עשרות נבואות הכחדה שנאמרו על ידי "בעלי סמכא" לאורך העשורים האחרונים ומועד הגעת הקטסטרופה (לצד כל נבואה מצויין המועד להתרחשותה העתידית או שהיתה). פרופ' ג'ון בריגנל יצר רשימה של מעל 600 נושאים שפורסמו לאחר שנקשרו בהתחממות גלובלית; כמעט כל מחלה, אירוע פוליטי, מעשה טרור וסכנה אפשרית זכו לפרשנות אקדמאית, עיתונאית או פוליטית כזאת הקושרת אותם לנזקים והשפעות של ההתחממות הגלובלית.
בישראל מעניקה השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, נופך קומי (וניפוח) ייחודי לתופעה על ידי הכרזות בלתי פוסקות המקשרות כל תופעה שלילית להתחממות הגלובלית. לדוגמא, בעת ביקור בחמ"ל מכבי האש שעסק בכיבוי שריפות שנבעו מהצתות בהרי ירושלים, הכריזה זנדברג כי תאבק בהתחממות הגלובלית המגבירה את איום השריפות ותדרוש להעביר בחקיקה מצב "חירום אקלימי".
2. התעלמות מהאלטרנטיבות. הכשל השני בטיעון של פסקל נובע מהצגת עמדה תאולוגית מסורתית שאינה רואה אפשרויות אלטרנטיביות ונמנעת מברור העלויות האלטרנטיביות. מעבר לכך שפסקל שגה בטענה לקיום מצב של "מחיר אינסופי" (נצח) החלק השני במשוואת פסקל מוטעה משום שאין דרך אחת בלבד להאמין, למרות ההתעקשות של כל דת לטעון שהיא היחידה המחזיקה בקושאן האלוהי על האמונה האמיתית. גם אם השתכנענו ואנו רוצים להאמין באלוהים, עולה השאלה באיזה אלוהים להאמין? מה היא הדרך לבטא אמונה זאת על מנת לזכות בגן העדן המיוחל? במינוח כלכלי ניתן לכנות זאת עלות אלטרנטיבית. לכל דרך פעולה שנבחר יהיה מחיר ועלינו לשקול את היתרונות והחסרונות של כל דרך על מנת לבחור במועדפת. התנועות הסביבתיות, ברוח הטיעון של המונותאיסטי של פסקל, נוטות לדרוש קונצנזוס אוניברסלי ולהתעלם (או להשתיק) דרכי פעולה אלטרנטיביות (ומקומיות).
במציאות יש דרכי פעולה ואפשרויות שונות ולכל בחירה יש מחיר ותמורות משלה. הטיעון הסביבתי נוטה להתעלמות מכך על ידי הצגת אלטרנטיבה אחת מחוץ להקשר ודרישה לקונצנזוס. זה יכול להיות איסור ה-DDT, כפיית הסבת גידולים לביו-דלק, או ייצור חשמל סולארי. כל אחד מהם נראה בשעתו (וחלקם עדיין) כפתרון קאנוני שיש לכפותו ולקדמו בתקנות, מכסות וחקיקה ללא בחינת העלויות האלטרנטיביות וההתאמות.
התוצאות "הבלתי צפויות" של הקמפיינים הסביבתיים
הציבור חשוף בעיקר לדברי שבח לקמפיין יום כדה"צ והקמפיינים הסביבתיים האופפים אותו. תעמלנים רבים מסבירים לנו כי אנו בעצם "חוסכים" כשאנו מתבקשים להגדיל עלויות למען הסביבה. התקשורת ממעטת לטפל בנזקים ה"בלתי צפויים" להם הוא גורם אך חיוני להכיר בנזקים אלה. ההתעלמות מן התועלת העצומה של ה- D.D.T וההגזמות המבהילות על נזקיו המדומים (1), הובילו לאיסור השימוש בו במדינות המערב, ומניעת השימוש בו במדינות שהיו זקוקות לו באופן נואש. הצלחת הקמפיין הובילה להופעה מחדש של המלריה במקומות בהם האמינו שהיא נמצאת תחת שליטה. כתוצאה מכך, נמשכת התמותה הרבה במקומות בהם טרם נעשה שימוש אפקטיבי במדביר, בעיקר אפריקה שדרומית לסהרה, וחלקים מדרום אמריקה ואסיה. בשיאה פגעה המלריה במאות מיליוני אנשים וגרמה למותם של מעל מיליון איש מידי שנה. כיום מוערך כי 650,000 בני אדם מתים ממנה מידי שנה. המוות ההמוני, שהיה יכול להימנע, המשיך כתוצאה ממניעת הכלי החזק ביותר למאבק במלריה, ה- D.D.T.
לקמפיין צמצום האוכלוסין היו השלכות קשות במדינות עניות, צ'ארלס מאן תיאר זאת בספרו "הקוסם והנביא": "התוצאות של הקמפיין היו מעוררות חלחלה. במקסיקו, בוליביה, פרו, אינדונזיה, בנגלאדש ובמיוחד בהודו, מיליוני נשים עוקרו, לעיתים קרובות בכפייה, ופעמים רבות בתנאים לא בטוחים. בין שנות ה-70 וה-80 הממשלה בהודו, שאז הונהגה על ידי אינדירה גנדי ובנה סנג'אי, אימצה מדיניות שדרשה עיקור של נשים וגברים על מנת לזכות בהקצבת מים, חשמל, קצבאות מזון, טיפול רפואי והעלאות שכר. מורים הורשו לסלק תלמידים מבתי הספר אם הוריהם לא עברו עיקור. מעל 8 מיליון נשים וגברים עברו עיקרו בשנת 1975 בלבד. ("סוף סוף", ציין מנהל הבנק העולמי רוברט מקנמרה, "הודו מתקדמת למענה יעיל לבעיית אוכלוסיית היתר"). באותה העת תוכניות לבקרת ילודה קודמו באותה עוצמה.
במצרים, טוניס, פקיסטאן, דרום קוריאה וטאיוון, משכורות עובדי מערכת הבריאות במערכות שנטו לשחיתות התבססו על כמות ההתקנים התוך-רחמיים למניעת הריון שהוחדרו לנשים". (2)
המסר, כי מוצדק לרמוס זכויות אדם, שכן גורל העולם מוטל על הכף והאפוקליפסה מצפה מעבר לפינה, היה המפתח לצבירת תקציבים, כוח והצדקה להפעלת תכניות כפייתיות.
הקמפיין הירוק לצמצום השימוש בדלק הוביל גם לעליית מחירי מזון בעולם בשל שריפת מזון עצומה בתירוץ של ייצור ביו-דלק, שריפה זאת של מזון לא שיפרה את משטר הפליטות מדלק אך הובילה לפגיעה רבה באיכות ומחירי המזון בעולם. שיטת הפעולה הרגילה של "מהנדסי הסביבה" שנבעה מהראייה האקולוגית של העולם הייתה של התערבות שלטונית להנדסה של הכלכלה באמצעות סובסידיות ומכסות מחייבות – על סמך הסובסידיות והמכסות המחייבות שהיו שגויות, קמה תעשייה שלמה של מפעלי אתנול וביו-דיזל.
קמפיינים לקידום אנרגיות לא אמינות של חשמל סולארי ורוחני הובילו לעיוותים בשוק האנרגיה במדינות המערב ולייקור החשמל וערעור אספקת האנרגיה תוך חיזוק ויצירת תלות בדיקטטורים ועריצים (שלא היו רגישים לקמפיינים אלו ולא חיבלו בהפקת האנרגיה אצלם).
בישראל הוביל הקמפיין הסביבתי לעצירת חיפושי גז מצד אחד ומנגד לתשלום סובסידיות של כ-2 מיליארד ₪ לשנה למשך עשרות שנים קדימה. סכומים אלו צפויים לגדול משמעותית אם תכניות משרדי הממשלה יתממשו. עלויות אלו יוטלו על משלמי חשבונות החשמל ויתרמו נדבך משמעותי ליוקר המחיה וחוסר האטרקטיביות של חיים בישראל.
ארגוני סביבה מובילים עוד מגוון קמפיינים, כגון הקמפיין נגד הנדסה גנטית. בעקבות זאת נפגעו חייהם ובריאותם של מיליונים, למשל על ידי מניעת האורז הזהוב ומוצרים חיוניים אחרים.
ההתנגדות לפיתוח וטכנולוגיה יכולה ללבוש פנים רבות, לא חסרות דוגמאות מישראל: החל בעיכוב סלילת כביש 6 בישראל שנעצרה על ידי אקטיביזם משפטי, דרך לא פחות מ-15 עתירות לבג"צ מטעם ארגוני סביבה שהאריכו את הפרויקט למשך יותר מרבע מאה, במקום שנים בודדות תוך גרימת נזק עצום למשק.
פרויקט הגז הישראלי סבל גם הוא עיכובים של שנים והוספת עלויות ומגבלות פיתוח. פרויקט הנפט בישראל נחסם למעשה בשל מניעת פיילוט להפקת נפט פצלים בישראל בכך נמנעה מאזרחי ישראל האפשרות לזכות בגידור מחיר הנפט שעלול לזנק כתוצאה מאירועים גיאו-פוליטיים ולהשפיע גם על יוקר המחייה בישראל.
קמפיינים נוספים הוסיפו עוד נטלים ליוקר הדיור בישראל שנמצא בעלייה גבוהה במיוחד ביחס למדינות ה-OECD, בין השאר על ידי סיבוך הרגולציה עם תקנות ואישורים של תקני "הבנייה הירוקה". כל אלו מעלים את יוקר המחייה בישראל והופכים את החיים של כלל אזרחי ישראל לקשים ויקרים יותר.
מעל: הכרזת שרת האנרגיה על עצירת הענקת רשיונות לחיפושי גז, דצמבר 2021.
מצעד (האיוולת של) האקלים
בפורטל עובדי ההוראה של מערכת החינוך הישראלית המנוהל על ידי משרד החינוך מצויינים לא פחות מ-30 (!) "תאריכים ירוקים". (במאמר מוסגר אוסיף שאין שום קמפיין או נושא שזוכה לכל כך הרבה ימי ציון). אחד המרכזיים שבהם הוא "מצעד האקלים". במערכי שיעור שמפיצה החברה להגנת הטבע לבתי הספר בישראל, לצורך הכנת התלמידים להשתתפות במצעד האקלים שהתקיים בשנת 2020, מספקים לנו האקטיביסטים המעורבים בחברה ובמשרד החינוך המחשה לגישה התיאולוגית לסוגיית האקלים.
מצעד האקלים מתמקד בשינויי האקלים והתחממות כדוה"א בשל פעילות אנושית ומקדם את הפתרונות של צמצום צריכה ומעבר ל"אנרגיות מתחדשות". במערכי השיעור המורים מונחים ללמד על היתרונות של אנרגיה סולארית אך אין מציינים את החסרונות ואין בוחנים את השימושים האלטרנטיביים למשאבים אותם מבקשים להעביר על מנת לממן את "פתרון הקסם". מערכי שיעור אלו לא רק עברו ללא ביקורת את המסננת של משרד החינוך, הם גם זוכים לרוח גבית דרך עידוד להוצאת התלמידים למצעד האקלים.
התלמידים מכוונים לאקטיביזם פוליטי על ידי דרישת חקיקה של "חוק האנרגיה הסולארית" כאשר השיעור מתחזה כאילו הוא בוחן "יתרונות" מול "חסרונות". במערך השיעור מוצגים באופן מטעה היתרונות של ייצור חשמל סולארי אך אין מפרטים את החסרונות הקריטיים ואת משמעותם. (ראו בצילום המסגרת מהמערך)
מעל: קטע ממערך שיעור של החברה להגנת הטבע "פעילות הכנה לקראת מצעד האקלים".
לדוגמא: מצוין כי "מערכות אנרגיה סולארית אינן מפיקות חומרים מזהמי-אוויר". זה אולי היה נכון אם פאנלים סולארים היו מופעים כבמטה קסם בשדה הסולארי ונעלמים בצורה דומה עם סיום תוחלת חייהם ללא צורך בתחזוקה. אך במציאות יש לייצר ולשנע את הפאנלים בתהליך המפיק זיהום אוויר. לצורך ייצור הפאנלים נדרשת חציבה של מתכות כבדות ועיבודן. גם כמויות הפאנלים הנדרשות למענה על צרכי האנרגיה המצויינים בחוק וביעדים המוצהרים הן עצומות (בישראל נדרשים כ-60 מליון פאנלים להפקה של כ30% מאספקת החשמל) ויש לסלול אלפי קלומטרים של קווי מתח והקמת תשתיות יקרות. פאנלים אלו יסיימו את חייהם בשלב כלשהו וכמות כזאת של פאנלים דורשת טיפול יקר וסילוק.
מצוין במערך השיעור כי "השמש היא חומר הגלם היעיל ביותר". זאת טעות כשמדובר בהפקת חשמל. החשמל נדרש כל היממה בקיץ ובחורף, אך השמש אינה זורחת בלילה והיקף השפעתה משתנה מאוד בין חורף לקיץ. גם במצב אופטימלי כאשר השמש זורחת הפאנלים הסולאריים מייצגים את הפקת האנרגיה ה"דלילה" ביותר ביחס לאלטרנטיבות. מחקר שבחן את הפקת החשמל הסולארי במשך 30 שנה ברחבי יבשת אירופה מצא שההפקה הסולארית הינה בהיקף של 20% מהיכולת המותקנת בשיא התפוקה (בקיץ) וכ-5% מהיכולת המותקנת בחורף. זה אמנם מצויין כחיסרון אך לא מוסבר שהוא מהותי ומבטל את "היתרון". (3)
מעל: ריכוז נתוני 30 שנות הפקת אנרגיה סולארית ברחבי יבשת אירופה (דו"ח OECD).
עקב האכילס מהותי של המערכות הסולאריות הוא האגירה שאינה בנמצא כיום. החיסרון הנובע מהעובדה שאין אפשרות לאגור באופן משמעותי את האנרגיה הסולארית ולכן היא גם לא יעילה להשגת המטרה שאותה מבקשים להשיג. עניין מרכזי זה כלל אינו מוזכר.
עיון בדוחות רשות החשמל (הגדלת יעדי ייצור החשמל באנרגיות מתחדשות לשנת 2030) יגלה שהמטרות ליישום יכולות להעלות את מחיר החשמל, לערער אמינות אספקה ולגרום לנזקים סביבתיים גדולים – אך מנגד אינם מסוגלים ל"ספק את הסחורה" של הפחתת ייצור חשמל קונבנציונאלי. ראו את סעיף 19 בתקציר הדו"ח:
מעל: קטע מתוך דו"ח רשות החשמל (הדגשות שלי)
בסופו של דבר תלמידי ישראל יחשפו לנושא על ידי אינדוקטרינציה ולא לימוד ביקורתי. הם לא ידעו שגם אם נחוקק חוקים ונוסיף, תוך הוספת נטל של עלויות גבוהות, 30% של ייצור אנרגיה סולארית, לא נוכל להפחית באופן משמעותי מהייצור של אנרגיה קונבנציונלית.
על הטעייה זאת מוסיפים עבירה נוספת על עקרונות החינוך הממלכתי המאוזן ומכוונים את התלמידים לאקטיביזם פוליטי דרך מצעד האקלים והפעלת לחץ על פוליטיקאים בדרישות חקיקה שלא תשיג את המטרה המוצהרת.
סיכום
התנועה הסביבתית הפכה להיות כוח אידיאולוגי מרכזי בעולם. המסרים הם חדשים אך השיטות בהם משתמשת התנועה הן אותן שיטות שהובילו לצמיחת הדתות המונותאיסטיות המובילות בעולם.
אנו חושפים את הציבור בכלל וביתר שאת את הצעירים במערכת החינוך לאינדוקטרינציה. ומאמצים רבים מוקדשים, בהצלחה רבה, ובליווי פעיל של תקשורת המפעילה לחץ מתמיד על הפוליטיקאים להחדרת המסרים למערכת החינוך.
אילנה קוריאל בידיעות אחרונות, הקמפיין להרחבת לימודי "משבר האקלים" בבתי הספר. (בטוויטר)
הרגישים שבצעירים יפתחו פחדים קיומיים לא רציונליים. פחדים אלו מתבטאים בגרסה המודרנית של מסעות הצלב של הילדים, מסעות שלאורך ההיסטוריה נגמרו בטרגדיות. הביטוי המודרני הוא מסעותיה של גרטה טונברי שפרצו לתודעה בשנת 2019 כאשר נאום התוכחות שלה שודר לכל העולם מעל במת האו"ם. לפניה כיכבה בתפקיד ילדה אחרת, שהתבגרה בינתיים ופינתה את המשבצת, זאת הייתה סברין סוזוקי שנאמה מעל במת ועידת האו"ם בפסגת ריו בשנת 1992. בגרסה הישראלית מוזמנים ילדים חסרי ידע והבנה לנאום נאומים מודאגים בהפגנות וישיבות חגיגיות של ועדות הכנסת, בישיבות אלו הם מאמצים את "האופנה" החוצפנית ונוזפים ומטיפים מוסר לפוליטיקאים תוך שהם זוכים בחיבוק תקשורתי מעודד המחזק את הבורות והאמונה חסרת הבסיס.
בתחום המדיניות גרם הקמפיין המתמשך לערעור אספקת האנרגיה במדינות הדמוקרטיות הרגישות לקמפיינים פופוליסטיים. אלו הגדילו את תלותם באספקת אנרגיה פוסילית ממדינות אוטוריטריות וכך פגעו ביציבות העולמית ולהתחזקותם של עריצים.
לסיכום, אפשר לומר שהתנועה הסביבתית בכלל ויום כדור הארץ נחלו הצלחה גדולה אולם הצלחה זאת הגיעה עם תג מחיר ותוצאות "בלתי צפויות" שהתבקשנו להתעלם מהם ברוח התאולוגית הפסקלית.
הפלישה של רוסיה לאוקראינה (ב-24 בפברואר 2022) והאסון ההומניטרי המלווה אותה נגרמו לא במעט על בסיס הביטחון של פוטין כי מדינות המערב החברות בנא"טו לא יפעלו נגד רוסיה היות והן תלויות בה לאספקת האנרגיה שלהן. במידה רבה הוא צדק ולראיייה תחום האנרגיה מוחרג מהעיצומים נגד רוסיה ומדינות אירופה ממשיכות לשלם עבור הגז והנפט הרוסי כספים המזינים את מכונת המלחמה של פוטין. (4)
מעל: תשלומי מדינות אירופה עבור גז רוסי עד ליום ה-9 לפלישה לאוקראינה.
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה רבות ממדינות אירופה קיבלו קריאת השכמה ואנו שומעים קולות של התפכחות ממצעד האיוולת האקלימי.
שר הכלכלה הגרמני חבר מפלגת הירוקים (דיווח רויטרס) הודיע בתחילת חודש מרץ כי יוסטו משאבים לרכישת גז נוזלי ותואט היציאה משימוש בתחנות הפחם. "פרגמטיות חייבת לקבל קדימות על פני התחייבויות פוליטיות" אמר. קולות דומים נשמעים מבריטניה כאשר בוריס ג'ונסון הכריז לאחרונה על בנייה מואצת של כורים גרעיניים.
מוקדם להעריך אם הגענו לסיום הקמפיין המצליח שהחל בשנות השבעים של המאה הקודמת. מה שברור הוא שבמוקדם, או במאוחר, במחיר יקר מאוד, נדרש לבצע חשיבה מחודשת על המסרים שלו והאופן בו ניסינו לעצב את החברה והכלכלה בהדרכתם.
מראי מקום
-
אודות הנזקים שחוללו רייצל קרסון ושותפיה בקמפיין נגד ה-DDT אפשר לקרוא בהרחבה בבלוג הירוק.
- The Wizard and the Prophet: Two Remarkable Scientists and Their Dueling Visions to Shape Tomorrow's World by Charles C. Man, 2018.
- THE COSTS OF DECARBONISATION: SYSTEM COSTS WITH HIGH SHARES OF NUCLEAR AND RENEWABLES, NEA No. 7299, © OECD 2019 https://www.slideshare.net/Anochi/the-costs-of-decarbonisation
- The EU is still paying Russia hundreds of millions of euros a day for gas, 5 April 2022:
https://www.newstatesman.com/chart-of-the-day/2022/04/the-eu-is-still-paying-russia-hundreds-of-millions-of-euros-a-day-for-gas
Also: The EU Has Lots of Options for Targeting Russian Oil. It Should Use Them. 15 April 2022:
https://www.worldpoliticsreview.com/articles/30471/for-eu-russia-sanctions-oil-should-come-next
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.