הקדמה למאמר "בילוש פילוסופי" מאת איין ראנד

המאמר פורסם כפרק שני בספר "פילוסופיה: למי היא נחוצה", במקורו נכתב "בילוש פילוסופי" כמאמר מלווה למאמר הראשון "פילוסופיה: למי היא נחוצה" והוא משלים את ההקדמה לחשיבותה של הפילוסופיה. "עבור איין ראנד", כתב ליאונרד פיקוף בהקדמה לספר, "פילוסופיה איננה מצעד חסר טעם של הפשטות שנוצר למילוי הטקס של מסיבות קוקטיל או דרשות של בוקר יום א'. אין זאת קינה קונטיננטלית מכבידה וחסרת תועלת המלווה בצלילי המזרח. אין היא משחק שח שתוכנן על ידי פרופסורים בריטיים במנותק מן המציאות עבור עמיתים חסרי תעסוקה. עבור איין ראנד פילוסופיה הינה גורם יסודי בחיי האדם; זהו הכוח היסודי המעצב את המחשבה והאישיות של האדם ואת גורלן של אומות. הוא מעצב אותם לטוב או לרע, בהתחשב בסוג הפילוסופיה שהאדם מקבל.
בחירתו של האדם, על פי ראנד, אינה אם להחזיק בפילוסופיה, אלא רק באיזו פילוסופיה להחזיק. בחירתו היא אם הפילוסופיה שלו תהיה מודעת, מפורשת, הגיונית ולפיכך מעשית – או אקראית, בלתי-מזוהה, מלאת סתירות, ולפיכך קטלנית.
במאמרים אלו, איין ראנד מסבירה חלק מן הצעדים להשגת פילוסופיה מודעת ורציונלית". להלן פסקה ראשונה מן המאמר:

הרצאתי [בווסט פוינט הייתה] מוקדשת להצגה קצרה של נושא עצום: "פילוסופיה: למי היא נחוצה." דנתי בעיקרים, אולם דיון מפורט יותר בנקודות מסוימות יועיל לאלו הרוצים ללמוד פילוסופיה (במיוחד כיום, כיוון שהפילוסופיה בוטלה על ידי שתי האסכולות האופנתיות: הניתוח הלשוני והאקזיסטנציאליזם).
אמרתי שהדרך הטובה ביותר ללמוד פילוסופיה היא לגשת אליה כפי שניגשים לסיפור בלשי. בלש מנסה לגלות את האמת לגבי פשע. בלש פילוסופי חייב לנסות לקבוע את נכונותה או אי-נכונותה של מערכת מופשטת ובכך לגלות האם הוא עוסק בהישג גדול או בפשע אינטלקטואלי. בלש יודע מה לחפש, או אלו רמזים לראות כמשמעותיים. בלש פילוסופי חייב לזכור כי כל הידע האנושי מאורגן במבנה היררכי; הוא חייב ללמוד להבחין בין היסודי ובין הנגזרות, ובשיפוטו שיטה של פילוסוף , הוא חייב לבחון – בראש ובראשונה – את יסודותיה. אם היסוד אינו מבוסס, כך גם לא יהיה כל דבר אחר.

(לקריאת המאמר המלא למינויים)