הטרגדיה של האיטי

מאת בועז ארד | 16 בינואר 2010 נכתב עבור הטור "על הכוונת" במקור ראשון.

לאחר רעידת האדמה שעמדה על דרגה 7 בהאיטי, התגייס העולם המערבי לסיוע וגם ישראל שלחה את נציגיה עם סיוע רפואי ואספקה. כלי התקשורת מדווחים בתדירות גבוהה על האסון הנורא כשהם מסבירים כי זה הוא גורלן האכזר של האומות העניות ביותר להיפגע באסונות טבע. מה שהדיווחים כשלו מלתאר הוא שרעידת האדמה ועשרות אלפי הפצועים וההרוגים אינם האסון הנורא ביותר שמתרחש בהאיטי – הם אינם אלא תולדה של האסון הגדול המתמשך והעמוק יותר.

בניגוד לרושם שעשויים לעורר הדיווחים בתקשורת על רעידות האדמה ואסונות הטבע הם אינם "מכת גורל" הנוחתת על אומות עניות אלא תופעת טבע מוכרת וממופה הפוגעת ללא הבדלה בין ארצות ועמים.

בשנת 1972 היכתה רעידת אדמה בעוצמה של 6.6 בסולם ריכטר באיזור סאן פרננדו בקליפורניה, היא נמשכה כ-60 שניות וגרמה למותם של 65 איש. ב-17 באוקטובר בשנת 1989 היכתה רעידת אדמה בסדר גודל ועוצמה דומים לזאת שהתרחשה בהאיטי באיזור מפרץ סאן פרנסיסקו ואוקלנד בקליפורניה שבארה"ב. זאת היתה רעידת האדמה העוצמתית ביותר שנמדדה מאז 1906. עוצמתה עמדה על 7.1 בסולם ריכטר והנזק שהיא גרמה ברחבי קליפורניה היה גדול, בניינים נפגעו וחלקים מן הכבישים המהירים שנבנו על גשרים נהרסו. אובדן החיים בעקבותיה הגיע ל-69 איש, כמה אלפי אנשים נותרו חסרי בית לתקופה קצרה.

אולם הגורם הראשי לאובדן החיים והנזק של פגעי טבע אינו בידי שמיים אלא בידי אדם: לשם השוואה, רעידת אדמה שהתרחשה במנגוואה שבניקרגואה בשנת 1972 בעוצמה שנמדדה על 6.2 בסולם ריכטר, עוצמה פחותה מזו של שתי הרעידות שאירעו בקליפורניה, גרמה למותם של כ-2000 בני אדם. אלא שאין צורך להרחיק עד לקליפורניה, מספיק להתבונן במפה ולגלות כי האיטי משתרעת על פני שליש מהאי איספניולה, לצידה שוכנת, על אותו האי עצמו הרפובליקה הדומיניקנית. הדיווחים על הטרגדיה אינם מזכירים עובדה זאת שכן בתחום האומללות והסבל האנושי לרפובליקה הדומיניקנית אין מה להציע.

כאשר בוחנים את שתי המדינות, האיטי לעומת הרפובליקה הדומיניקנית, מתגלה הבדל בולט: בעוד האיטי משתרכת בתחתית רשימת המדינות הכושלות בתבל עם תוצר לאומי גלמי לנפש של כ-1,300 דולר לשנה, עומדת שכנתה בחזית הייצרנות של המדינות המתפתחות בדרום אמריקה, עם תל"ג של 8,670 דולר לנפש. הטרגדיה בהאיטי מספרת, למי שמוכן להביט ניכוחה, את הסיפור שסיפרה חומת ברלין שהפרידה בין שתי הגרמניות או חצי האי הקוריאני שבו יושבות צפון ודרום קוריאה.

מחקר שפורסם לאחרונה בנושא איכות הבנייה בהאיטי על ידי מנהל המחלקה לפיתוח בר קיימא בארגון מדינות אמריקה בוושינגטון קבע כי איכות הבנייה בהאיטי לא תעמוד גם בזעזועי רעידת אדמה בעוצמה 2 בסולם ריכטר. לא מדובר רק בבנייה המוגבלת על ידי העוני והבערות אלא גם בכל מבני הממשלה, בתי החולים ומוסדות הציבור שאיכות בנייתם הושפעה מן השחיתות השילטונית. האיטי מדורגת במקום ה-203, שהוא המקום הנמוך ביותר מבחינת ההתפתחות הכלכלית בחצי-הכדור המערבית. היא מובילה באינדקס המדינות הכושלות של מגזין "מדיניות חוץ" ו"מככבת" גם במדד השחיתות העולמי. הסיוע של כ-2 מיליארד דולר שהוענק למדינה בשני העשורים האחרונים, שימש בעיקר על מנת לממן את סגנון החיים הראוותני של שליטיה המושחתים. אפשר לומר כי השחיתות והדיכוי זועקים לשמים; תמונות לווין של האי מגלות את חיסול הייעור ומחסור בשטחים חקלאיים מעובדים, כמו גם את האפלה הלילית בחלק האי המוחזק בידי השלטון של האיטי.

כאשר ביקר דניס פרדיס, המזכיר הפרלמנטרי של שר החוץ הקנדי שהיה אחראי על קשרי החוץ של קנדה בהאיטי בשנת 2001, הוא סיכם את ביקורו במלים אלו: "אם הקנדים היו מתייחסים לחיות שלהם בדרך שבה הרשויות בהאיטי מתייחסות לאזרחיהן, הם היו מושלכים לכלא עבור כך".

לאחר שיחולצו הגופות, יטופלו הפצועים ויפונו ההריסות, יעמדו האיטי והעולם בצומת החלטה: האם להמשיך לתאר את האירועים כאסון טבע עיוור או להכיר בטבעו האמיתי של האסון – אסון שהתרחש כתוצאה ישירה משלילת החירות והייצרנות האנושית. הדרך האמיתית להציל את תושבי האיטי, צפון קוריאה ושאר תושבי העולם העניים, היא לשחררם לחופשי ולהדיח את העריצים הפוגעים בהם ובעולם.