תמונה: צילום מסך משידור האירוויזיון.
תחרות הזמר של האירוויזיון (ESC) היא תחרות המוזיקה הגדולה בעולם. יותר מ-200 מיליון איש צפו בה אתמול בשידור בטלוויזיה. לצד השירים, הצופים בבית ראו גם זרם בלתי פוסק של שנאה כלפי ישראל מרחובות מאלמו בשוודיה, העיר המארחת של התחרות השנה – לצד קריאות בוז עיקשות במהלך הופעתה באולם של הזמרת הישראלית עדן גולן.
גורן נאלצה לשכתב מחדש את שירה לפני התחרות ונאסר עליה להביע את צערה על אחיה הישראלים שאיבדו את חייהם בצורה טראגית ב-7 באוקטובר 2023. הסיבה: תחרות הזמר של האירוויזיון לא מתירה שירים עם מילים פוליטיות. עבורי, זאת הייתה השערורייה הגדולה ביותר: העובדה שהתאבלות על בני אדם שנרצחו בפסטיבל מוזיקה בישראל רק לפני שבעה חודשים הייתה מושא לצנזורה בתחרות מוזיקה – מכיוון שלפוליטיקה אין מקום כאן. האם הבעת אמפתיה וסולידריות עם קורבנות של אלימות היא פוליטית, בשעה שהבעת תפיסות "נעורות" ("Woke") איננה?
בימים שלפני התחרות, אמנים ממספר מדינות הביעו בפומבי תיעוב כלפי הזמרת מישראל. בטלוויזיה הבלגית שידרו הודעות מחאה נגד ישראל, ושדרנית ניקוד בחצי הגרמנית הביעה את התנגדותה בכך שסירבה אפילו לנקוב בשמה של ישראל.
עם זאת, בתפנית יוצאת דופן בעלילה, רוב הצופים סירבו לחלוק את אותם סנטימנטים. הם הצביעו בעד הזמרת הישראלית, בין אם מתוך תמיכה בישראל ובין אם פשוט כי אהבו את המוזיקה שלה ולא היו מונחים על ידי אידיאולוגיות פוליטיות. אם זה היה תלוי בצופים בלבד, ישראל הייתה משיגה את המקום ה-2 המרשים. בסופו של דבר, ישראל הגיעה למקום ה-5 בסך הכל – אבל רק בזכות הצופים. חבר השופטים העניק לישראל רק 52 נקודות (365 לשווייץ), והציב אותה במקום ה-12.
לרוב הדומם הייתה סוף-סוף הזדמנות להביע את דעתו. למרבה הצער, יש לציין שאמנים – ממש כמו אינטלקטואלים – צודקים רק לעתים רחוקות כשהם מתבטאים בעניינים פוליטיים. בסצנה התרבותית, שמתיימרת להיות נון-קונפורמיסטית אבל היא למעשה קונפורמיסטית ביותר, כמעט מצופה שכולם יישרו קו עם אידיאולוגיות שמאל. להיות שמאלני בימינו פירושו גם דבקות באידיאולוגיית "Woke" נעורה ו"פוסט-קולוניאליסטית" שעבורה ישראל היא גלגול הקולוניאליזם והקפיטליזם.
היסטורית, אנטישמיות ואנטי-קפיטליזם הופיעו לעתים קרובות יחד – מהסוציאליסט אויגן דירינג ועד הנאציונל-סוציאליסט אדולף היטלר. לכן אין זה פלא שכיום, באוניברסיטאות שמאל בכל רחבי העולם המערבי שהפכו למעוזים המובילים של הסנטימנט האנטי-קפיטליסטי, האיבה כלפי ישראל כל כך רווחת.
למרות זאת, חשוב להכיר בכך שמדובר במיעוט קטן שאת קולו מגבירה התקשורת, מכיוון שכל כך הרבה אנשי תקשורת הם בעצמם שמאלנים – ובגלל שזה מיעוט כל כך צווחני, קולני ואגרסיבי. הרוב, מנגד, שותק. אך לעיתים הרוב הדומם מקבל הזדמנות להראות שהוא כלל לא מתרשם מהאידיאולוגיה של אותו מיעוט "נעור". כך קרה אתמול, כאשר הרוב שפט את הזמרת הישראלית רק על ביצועה המוזיקלי.
כמובן, הרוב לא תמיד צודק. לפעמים הוא עושה שגיאות נוראות. ישנן דוגמאות רבות לכך כיום, כפי שהיו לאורך ההיסטוריה. אבל ההצבעה בתחרות האירוויזיון נותנת סיבה לתקווה. הרוב לא רוצה שום קשר לשונאי ישראל משמאל בראשות "פעילת האקלים" גרטה תונברג. בתקופות איומות אלו, כאשר יהודים רבים כבר לא מרגישים בטוחים לחבוש כיפה בשכונות שלהם ו"פעילי שמאל" מונעים מיהודים כניסה לאוניברסיטאות, ההצבעה בתחרות הזמר של האירוויזיון היא סימן חיובי.
אולי ג'ו ביידן צריך לשקול ברצינות האם זה רעיון טוב כל כך להשתחוות בפני המיעוט הקולני של שונאי ישראל מהשמאל, מתוך כניעה אופורטוניסטית לשוליים השמאליים של מפלגתו – בכך שהוא מסרב להפגין סולידריות עם ישראל בשעת הצורך שלה.
ריינר זיטלמן הוא היסטוריון ומחבר הספרים "Hitler’s National Socialism" https://hitlers-national-socialism.com/ ו-"How Nations Escape Poverty" https://nations-escape-poverty.com/
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.