תעשיית הנפט האיראנית ועקיפת הסנקציות

תעשיית הנפט האיראנית מתנהלת בעזרת עסקאות "מתחת לשולחן" להן שותפות מדינות הציר האיסלמיסטי (כגון קטאר ופקיסטאן) אך לא רק הן, גם חברות מערביות מכובדות נוטלות חלק בתחזוקה וניהול ייצור הנפט האיראני. כך עולה מראיון שנערך לאחרונה עם בכיר בתעשיית הנפט האיראני.

לפניכם תמצית ראיון שערך פ"מ, איראני גולה, סטודנט אובייקטיביזם, שתרגם עבורינו קטעים מראיון מוקלט שערך לאחרונה עם מהנדס בכיר בתעשיית הנפט האיראנית. המהנדס הבכיר (לצורך העניין נקרא לו X), עבד בתפקידי ניהול ופיקוח במשך 30 שנה. הריאיון עסק בהתפתחויות שחלו בעשורים האחרונים.

פ"מ: "אתה יכול בבקשה להסביר מה קרה אחרי המהפכה?"

X: "התעשייה פעלה במסגרת קונסורציום עמנו (של חברות בריטיות ואמריקאיות). לאחר ההתקפה על השגרירות, הדבר היחיד שעשו האמריקאים היה להוציא את אנשיהם פיזית. אבל היה להם את הקונסורציום, כלומר הכימיקלים, התוספים, הכלים שלהם נזקקנו, הם המשיכו לספק אותם. הם חתמו על הסכם… "

פ"מ: "כן, אבל האם זה לא מוזר שהם המשיכו לסייע לאויב שלהם?"

X: "אף אחד לא חזה את המהפכה. לפני המהפכה שלוש החברות שסייעו באופן המשמעותי ביותר היו "של", "טוטאל" ו"תאגיד פלאוור" (תאגיד הממוקם בטקסס).  שלושת התאגידים  התחייבו לספק לנו את כל הציוד הדרוש במשך 50 שנה בשנת 1954, ציוד לכל שלושת השלבים של הייצור: גילוי, מיצוי וזיקוק. הם בנו את כל אלה עבורנו. לאחר המהפכה הם החזירו את המהנדסים שלהם ומהנדסים אחרים תפסו את מקומם. סינים ואיטלקים. המשכנו ללמוד מהם עד שלאט לאט למדנו כיצד לפעול ולבצע ו'לאחוז בהגה'"

פ"מ: "האם זה כל מה שאיראן הייתה זקוקה לו על מנת להמשיך ולייצא נפט?"

X: "היינו זקוקים גם לכימיקלים. אתה יודע, מולקולות הנפט הן שרשרת. יש לשבור אותן באמצעות מרכיב בשם Furfural. תהליך הייצור של החומר נשמר בסוד. אנחנו יודעים שהוא נגזר מסובין, אבל רק שתי מדינות בעולם מחזיקות בידע לייצר אותו. אנחנו לא יכולים לעשות הרבה עם הנפט אם אין לנו את הרכיב הזה, ואנחנו מקבלים אותו באמצעות מתווכים. דרך קטאר או פקיסטן. "

פ"מ: "האם המדינות האלה יודעות שהכתובת למוצריהן היא איראן?"

X: "הם יודעים. הם נהגו לשלוח את החומרים אלינו בחבילות סודיות. רק עכשיו, אחרי הכנסת הסנקציות החדשות, הם שולחים אלינו באמצעות מתווכים. הם רוצים את הכסף ואנחנו משלמים יותר. כל אותן 'סנקציות' אינן אלא דיבורים ריקים. הייתי שם בעצמי, ראיתי חביות כימיקלים רבות עם הכיתוב 'ארה"ב' עליהן. האמת היא: הם לא רואים בנו אויב. רק אנחנו מתייחסים אליהם כך."

פ"מ: "אני מתאר לעצמי שיש גם שחיקת ציוד שזקוק לתחזוקה רחבת היקף. האם זו גם בעיה? כמה זמן, לדעתך, הציוד הנוכחי יחזיק מעמד אם לא יבוצע שיפוץ של החברות המערביות?"

X: "לדעתי הציוד מתקלקל. המערכות מורכבות מאוד. רק בארה"ב או בבריטניה יכולים לייצר חלקים מהציוד. למשל, משאבות צנטריפוגליות או המשאבות צילינדר פנימי מיוצרות רק בארה"ב, ברגע שאלו מתקלקלים, אני יכול לומר בביטחון, כל התהליך יעצר. אני צופה שזה יקרה בטווח 5 שנים. או אפילו מוקדם יותר. "

פ"מ: "אז אם רק הסנקציות יימשכו, לאיראן לא תהיה ברירה אלא להיעתר לדרישות ממנה."

X: "כן. אנחנו כבר במצב הרס גדול. אתה יודע, לפני כמה שנים קילוגרם עוף עלה 50,000 ריאל. כעת מחירו 370,000 ריאל. הסיבה לכך היא הירידה שלנו מ-5 מיליון חביות מדי יום ל -800,000 בלבד. האמריקנים לא מפעילים לחץ נוסף מכיוון שהם יודעים אם ייצוא הנפט ייפסק, כולנו נרעב למות כאן. כל המדינה חיה על בארות הנפט האלה. "

במידע שנשלח ל"אנכי" מסכם פ"מ: "העולם צריך לדעת את האמת".