קאנט נגד סאליבן – מאמרה של איין ראנד
אנכי | 27 ביוני 2013
אתמול לפני 133 שנה נולדה הלן קלר, אך חשוב מכך הוא ציון שמה של מורתה, ג'והאנה מאנספילד "אן" סאליבן שנולדה ב-14 באפריל 1866. שמה של סאליבן נודע בעולם כמורתה ובת הלויה של הלן קלר.
אן גדלה בבית עני והתייתמה מאם בשנת 1874 מצב שהוביל להעברתה לבית יתומים. בעקבות מחלה בלתי מטופלת היא התעוורה בשנת 1880, (שנת לידתה של הלן קלר). בעקבות עיוורונה היא נשלחה לבית ספר לעיוורים ושם התבלטה בזכות התמדתה כישרונה ותבונתה.
בעידוד מנהל בית הספר היא השתלבה בהוראה לתלמידים צעירים ואף עברה ניתוח בעיניה שהחזיר לה ראייה חלקית.
ב-1886 לאחר שסיימה כתלמידה המצטיינת של כיתתה, קיבלה הצעה שתשנה את מסלול חייה, הצעה להפוך למורה לילדה חרשת אילמת, הלן קלר שמה.
כך החל מסלול ניצחון שנמשך 49 שנים של קשר בו הפכה לבת הלוויה של קלר. על הקשר הזה תעיד הלן קלר: "היום החשוב ביותר בחיי היה היום שבו מורתי, אן סאליבן, הגיעה אלי".
במאמר "קאנט נגד סאליבן" אותו פרסמה בספר "פילוסופיה למי היא נחוצה" מתארת ראנד את מצבה של הפילוסופיה המודרנית הנעה בטווח המטוטלת שבין הרציונליסטים לאימפריציסטים.
במאמר זה, ובהמשך במאמרה "לאינטלקטואל החדש", הסבירה איין ראנד כי המשותף לכל הנמצאים על הטווח של התנועה הפילוסופית המודרנית הוא ההכחשה שלהם והניתוק שהם יוצרים בין המושגים למציאות. הרציונליסטים טוענים כי האדם שואב את ידיעותיו באופן בלעדי מהסקות מושגיות בעוד האימפריציסטים טוענים כי כל הידע מגיע מנסיון.
מושגים, הסבירה ראנד, הינם התוצרים של תהליכים מנטליים המאחדים ומארגנים את העדויות המסופקות על ידי נתוני החושים. (לקריאה נוספת: האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית), חושיו של האדם הינם אמצעי הקשר הישיר היחידי עם המציאות, ולכן, המקור היחיד שלו למידע. ללא מידע חושי לא יתכנו מושגים. ללא מושגים: לא תתאפשר שפה, ללא שפה, לא יכול להתקיים ידע או מדע.
התשובה לשאלה של מהות הקשר בין מושגים לנתוני החושים קובעת את ההתפתחות של יכולתו הידיעתית של האדם; היא קובעת את מהלך חיי כל אדם ואדם ואת גורלן של אומות, אימפריות, מדע ואמנות, של התרבות.
"מעטים הם האנשים שיסכנו את חייהם על מנת לקבל את התשובה הנכונה לשאלה זאת," כתבה ראנד, "אך מיליונים נהרגו בגלל התשובה המוטעית לה".
אם יש סיפור המלמד באופן מופלא על מקורם של המושגים ועל תלותם במידע החושים הרי הוא סיפור, סיפור אמיתי, דרמתי של עובדות היסטוריות שהומחז למחזה. המחזה הוא "עושה הנפלאות" של ויליאם גיבסון המספר את סיפורה של אן סאליבן ואת הדרך בה הצליחה סאליבן להוביל את הלן קלר לתפוס את טבעה של השפה.
הלן קלר היתה במצב הקרוב ביותר אותו מהללים הפילוסופים הרציונליסטים, מנותקת מנתוני החושים בהיותה עיוורת וחירשת כמעט מלידה. היא נותרה ללא כלי נחיה מלבד חוש המישוש. (להוציא את חוש הטעם והריח שהאפשרויות הידיעתיות שניתן להפיק מהן מוגבלות). זה אולי המצב הנורא ביותר בו יכולה להיכלא תודעה בעלת פוטנציאל אנושי המנותקת מן הקשר החושי למציאות.
הדרך בה חוללה סאליבן מהפכה בחייה של קלר היתה על ידי השפה, הפיתוח של היכולת המושגית. העלילה של הסיפור מתמקדת במאבק של סאליבן לפרוץ את המחסום המושגי על ידי הבנת מילה. לא סימן, אלא מילה.
השיטה בה בחרה סאליבן היתה לאיית את המילה על ידי מגע בכף ידה של קלר בעוד ידה השניה נוגעת בחפץ אליו מתייחסת המילה. הלן קולטת ולומדת לאיית את המילים אך עדיין לא מקשרת את המילים לאובייקטים, מבחינתה מדובר במשחק של חיקוי וחזרה. במאבק אדירים הירואי המתואר במחזה וחזרה מתמידה על הקישור שבין נתוני החושים במישוש ואיות כל מלה במגע.
באחד הטקסטים פונה סאליבן לאביה של קלר ואומרת לו: "…מילים יכולות להיות לה לעינים, לכל מה שקיים בעולם מחוץ לה, וגם בתוכה פנימה, מה יהיה עליה ללא מילים? היא יכולה לחשוב איתן, לאחוז ברעיונות, להיות נגישה, אין מחשבה או עובדה בעולם שלא יכולה להיות שלה… וכבר יש לה אותם… שמונה עשרה שמות עצם ושלושה פעלים, הם באצבעותיה כעת, אני רק זקוקה לזמן לדחוף אחד מהם לתוך מוחה! אחד, וכל מה שנמצא מתחת לשמש יגיע אחריו."
"עושה הנפלאות", כתבה ראנד, "הוא כנראה המחזה האפיסטמולוגי היחיד שנכתב אי פעם…. הוא מחזיק את הצופה במתח לא בשל מרדף או שוד בנק אלא ביחד לשאלה אם מוח של אדם יתעורר לחיים".
שיאו של המחזה הוא מופלא ונהדר, בעקבות נסיגה וייאוש של מאבק ללא פריצת דרך, מים מן המשאבה נשפכים על ידה של הלן, וסאליבן מאייתת עבורה את המלה "מ-י-ם" על ידה באופן אוטומטי…ולפתע הלן מבינה.
את הקשר המופלא הזה של האפיסטמולוגיה הרציונלית ניתן ללמוד מסיפורה של הלן קלן ומורתה הגיבורה אן סאליבן, המאבק לעורר תודעה באמצעות חוש אחד, חוש המישוש. את פריצת הדרך הזאת שאוייתה במילה "מים" ואת שיטפון הידיעה שהגיע אחריה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.