חשיפת ה"קונספירציות" האנטי-מוסלמיות

מאת: אלן ז'ורנו | הופיע לראשונה במהדורת האביב 2006 של המדד האוביקטיבי

zioneldersprotocols-egypt.jpgאיטוללה רוחאללה ח'ומייני הבין את הכוח המדהים שיש לתיאוריות קונספירציה על תודעתם של מוסלמים. לאחר שפונדמנטליסטים איסלמיים כבשו והחזיקו במסגד הגדול במכה בשנת 1979, חומייני הכריז כי אמריקה וה"קולוניה המושחתת שלה, ישראל", היו אלו שבאמת משכו בחוטים מאחורי ההשתלטות על המסגד. בעקבות זאת התפרץ גל של אלימות אנטי-אמריקאית בלוב, טורקיה, הודו, בנגלדש, תאילנד, בפיליפינים ובפקיסטאן; באיסלמאבד נשרפה שגרירות ארה"ב על ידי ההמון. [1]

ההשפעה ההרסנית של תיאוריות קונספירציה אנטי-מוסלמיות, הינה חמורה יותר מאשר הנזק הנגרם על ידי האספסוף המשתולל. בהתפשטותם על פני האווירה התרבותית של העולם הערבי-איסלמי, תיאוריות כאלו מקרינות את המעשייה כי מוסלמים, ערכיהם, ותרבותם מכותרים. בעשותם זאת, תיאוריות אלו מבטאות ומטפחות עוינות כפי האויבים המדומים של האיסלם: אמריקה, ישראל והמערב בכללותו. תיאוריות קונספירציה מטפטפות ותומכות ברציונליזציה לדעת הקהל למען ניהול מלחמה להגנת האיסלם ולדחיית ערכי המערב ( אידיאלים כחירות פוליטית וכלכלית ניצבות לפני מאבק מפרך להכות שורש במזרח התיכון).

ייתכן ותיאוריית הקונספירציה האנטי-מוסלמית הנודעת ביותר לשימצה היא הפרוטוקולים של זקני ציון. העלילה שחוברה ברוסיה בתחילת 1900 מתיימרת לחשוף את התכניות הסודיות הנפשעות של הקושרים היהודיים לפגוע בבריאות, בחיי-המשפחה, ובמוסר של הלא-יהודים. זקנים אלו, כך נטען, מחפשים שליטה בלעדית על שוקי המימון העולמיים ומכך להשיג שליטה בעולם.

rossiazion.bmpהפרוטוקולים נחשפו כספרות במערב בתחילת שנות 1920 – בזמן הכללי בו גם החל להופיע תרגום לערבית במזרח התיכון. העובדה כי אמינותם של הפרוטוקולים עורערה מזה זמן רב במערב לא השפיע במאום להפחתת המשיכה של הפרוטוקולים עבור המוסלמים. [2] במקום זאת, הספר הפך לקיבעון בחיים האינטלקטואליים של התרבות. הוא הודפס במהדורות חדשות פעמים רבות בערבית, והיו יותר תרגומים ומהדורות ערביות לספר מאשר בכל שפה אחרת. ג'אמל עבדל נאצר, בעת כהונתו כנשיא מצריים, הגיש מתנה עותקים לעיתונאים זרים; המשטר בערב הסעודית כמוהו מפיץ עותקים למבקרים בשגרירויות ערב הסעודית ; ומשטרו של חומייני הביא את הספר למעמד חשוב באירן. אמנת קבוצת הטרור האיסלמי החמאס, מתייחסת במפורש לפרוטוקולים וממחזרת את טענותיהם הבדויות. הספר נכלל בתוכנית הלימודים של בתי ספר בירדן, ולמשך תקופה בשנות ה-70 הוא הפך לרב מכר בין ספרי העיון בלבנון. [3] הפקות חשובות לטלוויזיה של הפרוטוקולים הופיעו במצרים, סוריה ובפקיסטאן ( תכנית טלוויזה אירנית המוסוות כתוכנית דקומנטרית התיימרה לאחרונה להוכיח, כיצד, על פי הפרוטוקולים, היהודים שולטים בהוליווד ומשתמשים בסרטים לקידום סדר יום פרו-ציוני). [4] הזיוף של תיאוריות קונספירציה חדשות, המעבירות את אותו מסר המובע בפרוטוקולים ממשיך במהירות: רצח-העם בסודאן, הפיצוצים ברכבת התחתית בלונדון; וההתקפה של ה-11 בספטמבר 2001, אורגנו כנראה על ידי אמריקה (או ישראל או הזקנים של ציון) על מנת להכתים, לחתור תחת ולפגוע במוסלמים.

בעת שמנהיגים פוליטיים ואינטלקטואלים בעולם הערבי-איסלמי מבינים את הכוח של תיאוריות קנוניה, במערב ממעטים להבין את התופעה הממאירה הזאת. מדוע תיאוריות שיקריות בבירור, הפורטות על מיתרי פחדים הנוכחים בכל, נפוצות במהירות בינות מוסלמים? התשובה חושפת ראייה מעמיקה – ומפחידה – של אורח המחשבה הערבי-איסלמי. בספר: "היד הנעלמה: פחדי הקונספירציה במזרח התיכון", דניאל פיפס, מומחה למזרח התיכון ובעל טור, מאיר טווח רחב של תיאוריות קונספירציה ושל המפיצים אותם. הספר, שפורסם כבר לפני עשור,הינו מדריך שדה רב ערך משום שהוא מצביע על העדויות החשובות להבנת הסיבות לשיגשוג של תיאוריות קונספירציה במזרח התיכון. פיפס מציג כמה ניתוחי אירוע וממשיך משם לקטלוג הרכיבים הכלליים של תיאוריות קונספירציה ושל המפיצים אותן. הסברו לשפע תיאוריות הקונספירציה שופך אור; למרות שהסבריו אינם חודרים לעומק מספק.

בעזרת ממצאיו של פיפס, אנו יכולים לגלות את יסוד הסיבות על ידי חקר המאפיינים של הקונספירטור, מחשבותיו, ומניעיו.

רמז לסיבה זאת נמצא בבוז החצוף של רוקם הקנוניות לעובדות. סיפורי הקנוניה קודמים – ובדרך אופיינית סותרים – לעובדות. הפרוטוקולים של זקני ציון טוענים לחשיפת מזימה על סמך לא יותר מאשר רמיזות ועוינות גזעית (כגון הבולטות של יהודים בעולם הפיננסים). הסברות המתועבות לגבי התקפות ה-11 בספטמבר המציאו מרקחת מוזרה של סילופים (כמו הדעה שממשל בוש ביים את ההתקפה על מנת להצדיק את מלחמה). מתוך שלל המזימות לכאורה בהם דן פיפס ניתן להבחין במוטיב מרכזי החוזר בהן. התיאוריות מציגות אמונה מסוימת לה נאמן רוקם הקנוניה: כי כוחות פועלים לנישול, השחתה, שיעבוד והרס של העולם המוסלמי.
הנאמנות הרגשית של רוקם הקנוניה לאמונה זאת הופכת עדויות והגיון התומכים המנוגדים לתיאוריה ללא רלוונטיים. פיסות של פסאודו-ראיות – אם ראיות מוצעות בכלל – מועלות למען שיכנוע אחרים בדעות אלו. עובדות שאינן נוחות מסולקות כלאחר יד. כפי שמציין פיפס:

בהתמקדו במה שמתאים לתיאורייה שלו, התיאורטיקן של הקנוניה מתעלם מכל השאר. מלחמה אכזרית התחוללה באפגניסטן והיא נמשכה עשור והותירה צלקות במוג'הידין שנתמכו על ידי ארה"ב אשר נלחמו בסובייטים ובבני בריתם. המשטר של חומייני בדרך כלשהי התעלם מעימות מרכזי זה שהתרש על גבולו והתעקש על קיומה של קנוניה סובייטית-אמריקאית באפגניסטן. על פי הפירוש הדמיוני המעצמות הגדולות פעלו יחד במזימה "לזרוע ריב בינות המוג'הידין" עם המטרה העליונה של הרס הסולידריות המוסלמית. [5]

תיאוריות אלו מתבססות על האשמות בלתי מציאותיות; הן מכילות פערים וחללים ומתעלמות מעובדות ברורות; התוצאה היא ערמה של פרטים שרירותיים וסותרים המקדמים באופן מעורפל את המסר החוזר. ככל שיותר האשמות נוספות לקנוניה, התיאוריה הופכת מורכבת יותר ויותר מוזרה בסתירותיה הפנימיות.

רוקם הקנונייה מגן על התיאוריה שלו מפני מה שלאדם רציונלי יראה בברור כעדות סותרת. הקריטריונים שלו לשיקול דבר מה כתומך בטענתו הינם רופפים ומתירניים באופן רחב, אולם (על פי פיפס) המדד למה שעשוי להפריך את טענותיו הינו מחמיר ביותר. וכך, אפילו פעולות ההקרבה-העצמית של וושינגטון אינן יכולות לנער את ההשערה בדבר חתירה של אלימות אמריקאית חשאית נגד המוסלמים.

לא היה דבר בו אמריקה יכלה לזכות (והיא הפסידה הרבה) בהצבה "ההומניטרית" של חייליה בסומליה בשנת 1992. כוחות אמריקאיים נשלחו להציל את חייהם של זרים, אולם על פי רוקמי הקנוניות המוסלמים המשימה בסומליה היתה תחבולה. פיפס מדווח כי:

עיתון ירדני ראה ברעב ההמוני "תחבולה המכוונת ליצירת מתח נוסף" מצד ארה"ב על מנת להצדיק "המשלוח של מכונת המלחמה שלה". התקשורת העירקית האשימה את ממשל ארה"ב על כי "ניצלה את הטרגדיה של העם הסומלי" בסומליה וכי נתנה לחיילים אמריקאיים "רשיון להרוג ". הקונגרס העממי הערבי-איסלמי, קבוצה פונדמנטליסטית, טענה כי מטרתה של ארה"ב לא היתה להזין את האנשים אלא להיפך: "רצח-עם" נגד העם הסומלי. [6]

ממשלות מסוימות ראו בפעולות אלו קולוניאליזם אמריקאי, וכך גם בארגון הטרור הנתמך על ידי אירן החיזבאללה. על פי ארגון זה, "בתירוץ של אספקת מזון וסיוע והשגת השלום, ארצות הברית מנהלת מדיניות קולוניאליסטית חדשה בעולם במאה ה-21, בהשתמשה במוסדות האו"ם לתוכניתה". [7] המאמץ האמריקאי בבוסניה בשנת 1995 – שבקושי משרת את האינטרס העצמי האמריקאי – נתפס באופן דומה כתחבולה.

למרות שגיחות הפצצה אמריקאיות על הסרבים הטיבו עם המוסלמים, מועמר קאדאפי מלוב החזיק בכך שרק "בנאיבים ופשוטי המחשבה" ניתן לשטות על מנת שיאמינו כי זאת היא מטרתה של וושינגטון. המטרה האמריקאית האמיתית, הוא הסביר, היא "נקמה ביוגוסלביה, המנהיגה של התנועה למען הנטראליות והבלתי-מזדהה" [8].

על מנת לתזמר הטעיות כה גדולות, הזוממים חייבים להיות, וכך הם מתוארים, אדירי עוצמה. כפי הנראה, אין גבול לערמומיות ולמורכבות של מזימותיהם. ההנהגה הבלתי-נראית, טוען אחד ממפיצי תיאורית הקונספירציה, "בוחרת את סוכניה, בובותיה, וחייליה זמן רב לפני הפעלתם ומניעה ומעצבת אותם בשיטות רבות". פיפס מצטט איש עסקים ירדני צעיר שהתחנך במערב שהסביר מדוע ישראל הגלתה קבוצה של ארבע מאות פלשתינאים בשנת 1992:

[ישראל] יצרה את ארגון החמאס על מנת לסכל את הלאומיות הפלשתינאית. אולם האחיזה של ישראל על המנהיגות נשמטה, לכן ישראל בחרה קבוצה חדשה של מנהיגים, ויחד עם כמה מאות פיתיונות, העבירה אותם ללבנון, שם הם יהפכו לגיבורי המאבק. לבסוף הישראלים ירשו להם לחזור, אז הם ירכיבו את מבנה הכוח החדש של החמאס. אז ישראל תהיה שוב בשליטה מלאה. [9]

הזוממים מסוגלים לעשות כל זאת גם משום שיש להם ביליוני דולרים ושפע אמצעים לשירותם, ובכלל זאת (כפי שטוען אחד ממתארי המזימות) שפע של סוכנים ובהם "התקשורת, התעשייה, הטכנולוגיה, נפט, ציוד צבאי, וסוכנויות ביון המובלות על ידי המוסד והסי.אי.איי". ישראל, נטען, מפעילה "אחד עשר מליון שגרירים, מרגלים, מממנים ונציגויות של חברות בעולם" אשר, כפי הנראה, פועלים בסודיות. אפילו מוסלמים, כולל ראשי מדינות, הואשמו בהיותם יהודים במסווה או כעושים יד אחת עם הזוממים. ההוגה המוסלמי סעיד כיתאב [Sayyid Qutb ], הצהיר כי יש "צבא עצום של סוכנים בצורת פרופסורים, פילוסופים, רופאים, שוקטורים וחוקרים – לפעמים גם כותבים, משוררים, מדענים ועיתונאים – הנושאים שמות מוסלמיים בשל היותם ממוצא מוסלמי" אולם עובדים למען המטרה הציונית. [10]

מה מניע את עוינות הזוממים הכל-יכולים נגד המוסלמים? פיפס מזהה מניעים רבים: עושר, שנאה לאסלם, תאוות כוח, ורשעות כשלעצמה. בפרשנות על שפע הקנוניות באירן המהפכנית, כותב פיפס כי "למרות ההבדלים התהומיים בינהם, השאה, האופוזיציה השמאלנית נגדו וחומייני כולם הסכימו כי המערב מבקש לגנוב את משאביה של אירן. מוחמד רזה פהלאבי חשש כי 'בעת שאירן תמשיך לצמוח ולשגשג, היא תהפוך לשלל יותר מושך עבור טורפים זרים'". חסידי חומייני טענו כי טורים אירופאים ואמריקאיים נחושים "לטרוף את משאבי המזרח התיכון." [11]

העובדה הבסיסית ביסוד המניעים המיוחסים לזוממים – למרות שפיפס אינו מזהה זאת – הינו הערכה מוסרית. שני המחנות הבולטים של הזוממים – יהודים/ישראלים/ציונים ואירופאים/אמריקאים/צלבנים – הינם לא-מוסלמים וחומרניים, ולכן בלתי-מוסריים ועוינים למוסלמים. סעיד כיתאב הסביר כיצד הטורפים הלא-איסלמים מאמינים כי הצרכים הבסיסים ביותר של האדם הם אלו המשותפים לחיות, "מזון, מחסה ומין." אכן, התנגדות להוראותיו של האיסלם מוצגת לעיתים קרובות בהדגשה על ידי המוסלמים הפונדמנטליסטים כמניע הראשי למזימות. חומייני טען כי "היהודים ותומכיהם מחוץ מתנגדים לעצם היסודות של האיסלם ושואפים להקים שליטה יהודית בעולם. היות והם קבוצה ערמומית ובעלת יכולות, אני פוחד – ישמור האל! – שהם יצליחו יום אחד להשיג את מטרתם." [12] האויבים האמורים של האיסלם לכאורה מבקשים לפעמים לייהד או לנצר את המזרח התיכון, ולעיתים לפעול בשנאה שהיא מטרה כשלעצמה. לעיתים ה"הם" הרוקמים את המזימות נותרים ללא שם; זיהוי מספיק עבורם הוא כי הם זוממים נגד האיסלם. מסיבות אלו, תיאוריות קונספירציה הינן כלי יעיל להטיית האשמה – וכך השתמשו בהם. משטר נתון יכול לעורר קונספירציה המערבת אינטרסים זרים על מנת להרחיק את ההסבר לכלכלה הצולעת או כישלון צבאי. במלחמת אירן-עירק, למשל, שני הצדדים טענו כי הצד השני שימש ככלי למזימה מערבית/אנטי-איסלמית. על פי בגדאד, אירן קיבלה עידוד לצאת למלחמה נגד הכלכלה המקטעת של עירק ולמנוע ממנה להיות מודרנית, ובכך להגן על האינטרסים הכלכליים של המערב; על פי טהראן, המלחמה הייתה התקפה יהירה ומנאצת נגד האמונה שתוכננה על ידי הכופרים במערב. [13] מנהיגים פוליטיים כגון השאה האחרון של אירן, נאצר ממצרים, וסאדאם חוסיין הרבו להכריז על תיאוריות קונספירציה על מנת להסביר את כישלונותיהם. השימוש בתיאוריות קונספירציה להתנערות מאחריות, על פי ראייתו של פיפס, מתפשט ומסביר את נפוצותן.

syriateror.gif

ראוי לציין כי "הערבים והאירנים כיום מאשימים אחרים בכל דבר החל מיבול עגבניות דל ועד לתבוסה צבאית", פיפס טוען כי תיאוריות קונספירציה משמשות כמכשיר התמודדות עם העובדות הלא-נעימות. מוסלמים מוצאים נחמה בהטילם את האשמה לבעיותיהם על רשעות המערב. אולם, הוא מבחין, "מוסלמים לא פנו לתיאוריות קונספירציה או להסברים שיטחיים להסביר את כישלונותיהם על לאחר שנת 1800"; בתרבות המוסלמית העתיקה והטרום-מודרנית היו מעט תיאוריות קונספירציה. עובדה זאת הינה משמעותית, משום שהיא מצביעה על שינוי היסטורי מסוים – איזה שהוא אסון הרסני – שאחראי להתפרצות של תיאוריות קונספירציה בשתי המאות האחרונות.[14] האירוע המהווה ציר מרכזי היה התעוררות העולם האיסלמי, בשלהי המאה ה-18, עד לנקודה בה הגיע לחולשה ולנכשלות היחסית למערב. לאחר מאות של התחממות באורה הנמוג של האימפריה הזוהרת, לאחר מאות של הסתכלות כלפי מטה על האירופאים הברבריים שאינם ראויים להתייחסות או פחד, מוסלמים מצאו את עצמם בעולם שבדרך כלשהי נעלם. כאנשיו של אללה הובטחה להם הצלחה בעולם הזה; למרות זאת, הם היו, והמשיכו להיות, שקועים בעוני מנוון ונחיתות צבאית בהשוואה לכופרים מהמערב.
משבר תרבותי נגרם כאשר תחושת העליונות המסורתית של המוסלמים למול האירופאים הפכה במהירות לחוסר בטחון מתפשט. איש דת המכהן במסגד הסלע בירושלים הטיב לנסח את המצב העגום: "בעבר היינו אדוני העולם, ועתה, אנו לא בעליהם אפילו של המסגדים שלנו!" [15] במקום להודות בטעות ולאמץ רעיונות רציונליים, רבים במזרח התיכון מחפשים דרכים להצדקת אמונותיהם המסורתיות. ירידתם מגדולתם, הם חשים, חייבת להיות תוצאה של בגידת המערב: "אם לא היה זה בשל מזימות המערב נגד האיסלם, הם אומרים לעצמם, אנשיו של מוחמד היו עדיין נהנים מעליונותם הקודמת על פני אירופה." [16] ומכך האימוץ של תיאוריות קונספירציה להאשמת כוחות חיצוניים בכישלונות התרבות האיסלמית. פיפס כותב כי תגובה זאת "חושפת יותר אודות אי נכונותו [של מפיץ הקונספירציה] לקבל אחריות על עצמו מאשר על התנהגותם של האחרים." [17]

אולם, בעת שהדיווח של פיפס מאיר את הנושא, יש עוד בנוגע למשיכה של תיאוריות קונספירציה. הסירוב לקבל אחריות לכישלונות אינו חסר-סיבה – כך גם הנכונות של מוסלמים לבדות ולפעול על פי תיאוריות קונספירציה באופן מביש.

להבנת המשיכה ההמונית לעלילות אלו, ראו את האופי הפנטסטי שלהם. המידע שפיפס אסף מדגים נקודה שנותרת מרומזת בדיונו. תיאוריות קונספירציה אלו הם, למעשה, אוצר מילים חילוני לראייה שביסודה היא אמונה טפלה. הקונספירטור מניח קיום בכל, מיסתורי ומרושע של כוח אדיר שאינו מותיר טביעת אצבע ומפעיל משאבים בלתי מוגבלים; נראה כי דבר אינו בלתי-אפשרי עבורו. במקום לכנות כוחות כל-נוכחים אלו ג'ינים (שדים) או "עין הרע," הקונספירטור תופש את אמריקה או ישראל או בריטניה ככוח הרשע המחזיק ביכולות של שדים. וכך אומות אלו הינם בעלות כוחות בלתי-מוגבלים לעשות שמות ולפגוע בערכים המוסלמיים.

תיאוריות קונספירציה, בקצרה, טעונות במיסטיקה. התיאוריות אינם רק עיוות אי-רציונלי, הן ביטוי לבוז נגד יכולת החשיבה כאמצעי הידיעה של האדם. ה"תיאוריה" של הקונספירטור נועדה לתמוך בקיום האמונה המוצגת כאמת ללא עדויות ובניגוד להגיון. היעדרות העדויות, עבור הקונספירטור, אינה חולשה בתיאוריה. עדויות אינן המדד שלו.
למרות שאינו נתמך על ידי עובדות או הגיון, הקונספירטור נאחז בקביעות באמונתו. מקור תפישתו היא אמונה – הקבלה העיוורת של רעיונות מסוימים הנתמכים על ידי רגש בהעדר או תוך התעלמות מהעדויות. אפיסטמולוגיה זאת, או פילוסופית ידיעה, הינה נתבך יסודי של האיסלם, כפי שהיא בכל דת. זהו המפתח להבנת להבנת המנטליות של הקונספירטור. הסברו של פיפס ממעיט באופן משמעותי בתפקיד היסודי של הדת. הוא מחשיב את האיסלם כמרכיב אחד בין אחרים אולם דוחה אותו כסיבה העקרונית לתיאוריות הקונספירציה, משום "אמונה המבוססת לאורך זמן כזרתוסטריות ואיסלם משתנות באופן מצומצם מידי מכדי להסביר את ההתפרצות של קונספירציות בתקופה המודרנית". [18] אולם ראו כי על-טבעיות ומחויבות לאמונה הינם המרכיב המשותף, החוזר ונשנה של תיאוריות קונספירציה אלו. יתכן ונכון שבאיסלם והזרתוסטריות חלו שינויים מעטים בלבד במשך המאות, ופיפס צודק בחפשו אחר נקודת מפנה כגורם. אך עם זאת זהו המונופול המתמשך של הדת על חייהם ומחשבותיהם של מוסלמים שמספר את הסיפור.

התגובה של מוסלמים למציאות הלא-נעימה הניצבת מולם, במהלך התעוררותם ההיסטורית ומאז, נצבעת על ידי ראייתם היסודית את המציאות ומקומו של האדם בה – נצבעת, במילים אחרות, על ידי פילוסופית החיים שלהם, האיסלם. ההכרה המרה של העולם המוסלמי בנחיתותו הרגשה לראשונה בשדה הקרב לפני מאתיים שנה וממשיכה לכרסם. כפי שהיסטוריון (אותו מצטט פיפס) מבחין, עבור המוסלמים "התבוסה הצבאית לא הייתה תבוסה רק במונחי העולם הזה; היא גם עוררה ספק באמת של ההתגלות המוסלמית". [19]

אמונתו של הקונספירטור בקיומם של מזימות המבקשות לסכל את ערכיו, תרבותו, ודתו אינה רק הד של ראייה על-טבעית. אמונתו המחופרת והפחד הנובע ממנה הינם תוצאה של העובדה שהוא בז לשכל ומתייחס לאמונה ברצינות. האדם הנמנע מעובדות והגיון משליך ממנו והלאה את האמצעים להשגת ערכים ולפעולה מוצלחת במציאות. בנטישתו את האמצעים להשגת ידע אמיתי, הוא מפקיר עצמו לבורות לגבי פעולתו של העולם האמיתי; לכן, העולם הופך למקום בו הוא חש כזר, בעולם אליו אינו שייך. הוא חש בצדק בחוסר שליטה על חייו; הוא חש חסר ישע – משום, שבשל האפיסטמולוגיה שלו הוא אכן במצב כזה. הוא רואה את העולם כעויין לחייו – משום שההכוונה ההכרתית שלו משבשת את שאיפתו להשגת ערכים. הוא מבטל הסברים רציונליים המזהים סיבות ארציות שהוא יכול ללמוד לפעול לפיהם, ובמקומם , מדמיין סיבות על-טבעיות שהינן בהכרח מעבר לשליטתו.

בלקחו את האמונה ברצינות, מתבונן המאמין בעושרו של המערב ובמקום לשאול, "מה הוא הידע הנדרש ליצירת התקדמות טכנולוגית ועושר שכאלו?" הוא תוהה בכעס, "באיזה תכסיס השיג המערב את העושר הזה?" ההנחה החצופה היא שהבנת העולם איננה רלוונטית; הצלחה או כוח או עושר מגיעים כמתנה מהאל – או שהם נגנבו מהנמענים (בשל אדיקותם) הזכאים להם.

הקונספירטור מאמין כי אמונתו אמורה להניב לו יותר הצלחה מאשר לכופר, אולם הם אלו העולים עליו. לשקול את האפשרות של טעות בעניין זה הינה שיקול האפשרות של חוסר יעילות האמונה, אשר, כמובן אסור על ידי דתו; לפיכך הוא נדחף להטות את האשמה ולבקש הסברים חליפיים. פיפס מזהה בצדק נטייה לחיפוש תירוצים, אולם זאת היא תוצאה של אפיסטמולוגיית האמונה. התירוצים האי-רציונליים המבישים הינם ביטוי למיסטיקה הנלקחת ברצינות.

משום שראייתו של הקונספירטור אינה דורשת עדויות לתמיכת האמונה, הוא יכול ללהק את עצמו באופן שרירותי כקורבן של מזימות. הוא מתאר אמריקאים ישראלים ואירופאיים באופן חופשי כחורשי רעה הזוממים נגדו משום, שבשיפוט על פי האתיקה המוסלמית, הם אינם דתיים ולפיכך אינם יכולים לנהוג אחרת. מ"הסבר" אי-רציונלי זה נובע פתרון רציונלי: היות ואדיקות דתית הינה האמצעי לכוח ושגשוג, המוסלמים חייבים לשוב ולהקדיש עצמם בהתאם ולעמוד נגד הכופרים.

המנטליות המעוותת הזאת אינה מנת חלקם של מוסלמים בלבד. הסוביקטיביזם המיליטנטי של הקונספירטורים האיסלמיים משתווה, אם לא נופל, מאלו הנוצרים. תיאוריות קונספירציה מסוג זה המשגשגות כיום צמחו בתקופת השליטה של הכנסייה באירופה, בתקופת מסעי הצלב. נוצרים גינו יהודים ככופרים ומכך כאויבי הדת; התפתחות זאת הביאה להאשמות של היהודים כקושרים נגד הנוצרים – ומכאן העלילות על יהודים הרוצחים ילדים נוצריים לשימוש טקסי בדמם – ומכאן ההאשמה כי הם זוממים להרעיל בארות ולהרוג את הנוצרים. קו קונספירציות אנטי-יהודי זה שרד במערב והותיר חותם בעולם הערבי-איסלמי, בו תיאוריות קונספירציה המשיכו להתפתח.
המשיכה הרחבה לקונספירציות – לא רק בקרב הפונדמנטליסטים אלא גם בינות מוסלמים חילוניים למראית עין – חושפת את האופי האינטלקטואלי של המזרח התיכון. כפי שחוקר 0שצוטט על ידי פיפס) הבחין, ההנחה על קיומה של קונספירציה היא כזאת שהכחשתה בעבור האירנים היא "(א) להצביע על בורות לגבי הכוחות העליונים סביבך וסביב אומתך ו- (ב) הדגמה של טיפשות, נאיביות או חוסר רגישות ואי הבנה של המניעים הנסתרים של אחרים." [20] האמונה הכללית בהנחה זאת מאפשרת למנהיגים פוליטיים כעראפאת, נאצר ו[סאדאם] חוסיין – שהינם רחוקים מלהיות פונדמנטליסטים – להכריז ברבים על קונספירציות , בביטחון כי טענותיהם השרירותיות יילקחו ברצינות. זה הוא סימן חד למדרגה בה אמונה המתקבלת באופן רחב מעצבת את מחשבתם של אלו הרואים בעצם לא-דתיים.

הלהיטות לצרוך תיאוריות קונספירציה מאפילה על ההנחה האופטימית של רבים במערב לגבי האקלים האינטלקטואלי והסיכוי לחברה תרבותית במזרח התיכון. למרות שרבים בציבור המוסלמי נוסעים במכוניות ולא על גבי פרדות, לובשים ג'ינס כחול וחליפות עסקים במקום ג'לביות, סועדים במק'דונלדס ולא בדוכני מזון מסורתי – מה שהם מאמינים בו נותר פרה-מדעי, מיסטי ומסוכן במעמקיו. הם יכולים לצפות בטלוויזיה (יתכן ואפילו בשידורי לווין) אולם מה שהם שומעים בחדשות לעיתים קרובות למדי הינו תיאוריות קונספירציה המחזירות את הד הקול של הראייה העוינת לעובדות, לשכל ולהגיון. הם רוצים לראות את ישראל או את ארצות הברית כרשעים, ולפיכך הם עושים זאת מבלי להתייחס למה שכל מדינה עושה או אומרת. הם רוצים להתייחס לדיפלומטיה כהעמדת-פנים, ולפיכך הם עושים זאת. הם רוצים לראות את עצמם כקורבן נאצל, ולכן הם עושים זאת. הצרכנים של תיאוריות הקונספירציה מקבלים סיפורים אלו משום שהנושא תואם לראייתם הפילוסופית – משום שהם לוקים את האמונה ברצינות.

למעצבי המדיניות האמריקאית ואחרים העוסקים במזרח התיכון, דבר זה מציב אתגר אדיר. תרבות המתעטפת בתיאוריות קונספירציה אינה רק נתונה למניפולציות פוליטיות על ידי דיקטטורים ודמגוגים, היא גם מונעת רגשית לפעול על ידי הקריאה להגנה עצמית כנגד התוקפנות העתידה של המערב. פונדמנטליסטים איסלמיים מצאו – וימשיכו למצוא – מגויסים נלהבים רבים. מתנדבים חדשים המצטרפים לג'יהאד האיסלמי נגד המערב זורמים לעיראק מרחבי המזרח התיכון ואזורים מרוחקים.

המנטליות של הקונספירטור הינה נפוצה ומחופרת היטב ברחבי העולם הערבי-מוסלמי. מה שמוליד ומקיים אותה היא אפיסטמולוגיית האמונה; מחומשת ובלתי מרוסנת, מנטליות זאת הינה איום אמיתי לעולם התרבותי.

מראי מקומות

  1. Khomeini quoted by Daniel Pipes, The Hidden Hand: Middle East Fears of Conspiracy (New York: St. Martins, 1996), p. 14; The Interagency OPSEC Support Staff (IOSS), “Global History – July to December” .
  2. Pipes, The Hidden Hand, p. 310.
  3. Ibid., p. 311
  4. Television station Al Alam (Iran), April 2004; translated by Middle East Media Research Institute (MEMRI), April 30, 2004, No. 705
  5. Pipes, The Hidden Hand, pp. 251–252 
  6. Ibid., p. 111
  7. Ibid., p. 111
  8. Ibid., pp. 267–268.
  9. Ibid., pp. 182–183.
  10. Ibid., pp. 172–173, 180.
  11. Ibid., p. 185.
  12. Ibid., pp. 184, 187
  13. Ibid., pp. 188–189.
  14. Ibid., p. 298.
  15. Ibid., p. 300.
  16. Ibid., p. 300.
  17. Ibid., p. 304.
  18. Ibid., p. 298.
  19. Ibid., p. 299.

איור 1 – ההוצאה המצרית של "הפרוטוקולים של זקני ציון" משנת 1976 בתרגומו של מחמד ח'ליפה אלתונסי. מתוך אתר המרכז למורשת המודיעין.

איור 2 – מהדורה רוסית של הפרוטוקולים.

Elan Journo

Elan Journo is a junior fellow at the Ayn Rand Institute. His writing has appeared in, among others, The Intellectual Activist, Los Angeles Times, San Francisco Chronicle, Philadelphia Inquirer, Houston Chronicle, The Globe and Mail of Canada, and Chicago Sun Times.

Copyright ©2005-2006 The Objective Standard. All Rights Reserved
הפרסום והתרגום ב"אנכי" באישור מיוחד אין להפיץ או לפרסם ללא אישור בכתב מבעלי הזכויות

הוספת תגובה