ההתקפה על הזכויות והחירות בארה"ב

החזרה של הבוזזים בשולי ההפגנות והמחאה מזכירה את הפרעות שהתרחשו בעקבות הפגיעה ברודני קינג בשנת 1992. זאת המחשה לסכנת האנרכיה בחברה שרבים מבניה לא הפנימו את עיקרון זכויות האדם וחונכו להאמין כי הוא שקול וראוי לרמיסה בשל הקיפוח, ה"צדק החברתי" או השוויון האיגליטרי, ערכים שבכללם מייצגים את ההתרחקות מהרציונליות.

יגאל ליברנט מביא מרשמיו של מדריך טיולים ניו-יורקי ממוצא רוסי, Denis Fraevich שפורסמו ב-2 ביוני 2020:
בעיר – פרק שתיים ל"ליל הביזה הגדול", והעוצר שהנהיגו השלטונות הוא הבדיחה המצחיקה ביותר היום.
נסעתי למנהטן וזכיתי במנה חדשה של תחושות בלתי-נשכחות. למשל, בשעות הערב פשוט מפחיד לצעוד ברחוב. חניתי בפארק-אווניו, סמוך להלמסי-בילדינג, והחלטתי לטייל עד טיימס-סקוור עם מצלמה. בצומת הבאה כבר התחלתי להצטער על ההחלטה. ברחובות מסתובבים עדרי אורקים שכבשו את מנהטן וממשיכים לבזוז אותו. הם הולכים שם בהמוניהם או בקבוצות קטנות והם פשוט בכל מקום. למעשה, בשעות הערב והלילה, ברחובות נמצאים רק הם והשוטרים. נו, וממש מעט אנשים רגילים. השוטרים עומדים מאחורי מחסומים ולא מתערבים בדבר, או, לחילופין, דוהרים בניידות לקריאות קונקרטיות. אם מישהו יתחיל להרביץ לך או לשדוד אותך, אפשר שלא לבנות על הגנת המשטרה. אין להם פנאי לזוטות כאלה עכשיו.

בעלי העסקים הנואשים מנסים להתכונן להתחדשות הקרב, אבל לא בהצלחה מרובה. כולם ממהרים לתלות לוחות דיקט, וביקוש למוצר הזה קיבל עכשיו בניו-יורק ממדים תעשייתיים. בחלק מהמקומות אוטמים רק את הוויטרינות של החנויות, ובחלק – את כל קומת הקרקע בשלמותה. תחנת הרכבת המרכזית, בלומינגדיילס, סאקס, מייסיס ברח' 34. הכול מכוסה בקרשים ובדיקט. אם כי, למייסיס לא היה מזל והתחילו לבזוז אותה. קוביית הזכוכית של אפל-סטור בשדרה החמישית הוקפה אתמול בגדר, והיום מחוזקת גם במבנה הגנתי מיוחד. כמעט כל השדרה החמישית, מרח' 59 ודרומה, מכוסה בדיקט, אבל למקום מגיע המון עם לומים, תולש אותו, מנפץ את הזגוגיות ובוזז הכול בשלווה. אותו המחזה בשדרת מדיסון. במקומות שבהם הוויטרינות לא אטומות – ריק וכל הסחורה פונתה. צפונה מרח' 72 הרוב עדיין שייך לאופטימיים שהשאירו הכול כמו קודם, אבל לתחושתי – האורקים יגיעו לשם במהרה. בשד' מדיסון, ממש למול עיניי, נפרצה החנות של גוצ'י וכמה בוטיקים יקרים נוספים. רבים, כמו אתמול, מגיעים במכוניות עם לוחיות של המדינות השכנות. נוצרה פה תיירות-ביזה של ממש. לדעתי, לקראת הבוקר השדרה תיכבש במלואה, כי החנויות פה מפתות מדי והמוני הבוזזים מתאספים בקרבת מקום. המשטרה חוזרת על הטקטיקה של אתמול, חוסמת רבעים מסוימים, נוסעת בטורים ארוכים של מכוניות והמון שוטרים רגליים עם אלות. עד שהשוטרים מגיעים למקום, הבוזזים מספיקים להוציא חצי חנות ורצים לבזוז את הבאה בתור. אחד-שניים נעצרים, אלפי אחרים ממשיכים לפרק את העיר ללא חשש.
אני לא יודע, מה קורה בשעות היום, אבל בלילה הרשויות כבר לא שולטות בחלקים ניכרים מהאי, ומוקדי הביזה ניצתו כבר גם מחוץ למנהטן. למשל בברונקס כבר "חם מאוד". זה מזכיר מצב מלחמה, אבל משום מה לא רואים בסביבה לא את המושל עם מסיבות העיתונאים ההרואיות שלו ולא את ראש העיר האידיוט. המוצא היחיד, לעניות דעתי, זה הכנסת המשמר הלאומי ואמצעים חריפים ביותר למאבק בביזה. העוצר שהונהג היום לא משפיע כהוא זה. אף אחד לא שם עליו ולשוטרים אין מספיק כוחות אפילו למאבק בבוזזים, שלא לדבר על אכיפת העוצר. אפשר לטייל ולנסוע ברחבי העיר כמה שמתחשק, אבל ממש לא מתחשק. הבידוד מרצון מעולם לא היה נחשק כל-כך.[…] ממשיכים לבזוז את סוהו. לא יודע, אם נותר שם משהו בחנויות, אבל נסעתי לשם ישר אחרי הביקור במידטאון ומיד התחשק לי לעזוב. ההמונים ברחובות קצת פחות צפופים מאתמול, אבל כולם אגרסיביים ומחפשים שלל. הכבישים מסוכנים – מכוניות מלאות באורקים דוהרות ברמזורים אדומים, נוסעים בנתיב נגדי ומסכנים כל העת את עצמם ואת הסובבים. כמעט כל החנויות בקנאל-סטריט נשדדו. הבעלים המסכנים נפגעו מהיעדר התיירים בגלל המגפה, והנה באו לעזרתם גם האזרחים הפעילים שנאבקים באלימות המשטרה.
מחר נגלה במה יסתיים הלילה הנוכחי, אבל ברור ששום-דבר טוב לא מצפה לנו. רמת האלימות רק צומחת בינתיים ומתפשטת ברחבי העיר. בברוקלין מדווחים על ירי בשוטרים, ואלה ככל הנראה רק מחכים שמישהו מחבריהם יירצח או ייפצע קשה כדי שהדבר יתיר להם ידיים לפעולה.