תודה לדוד ברון, עורך בישראל היום שפרסם ב-20 בפברואר 2021 את הדברים בפרופיל הפייסבוק שלו. כשאנו חושבים על מרכיב ההקרבה העצמית באישיותו של נבלאני, זה שבא לידי ביטוי במהלך המטורף של חזרה לכלא אותו הוא מבקש לפרק, הנאום הזה מעניק את הרקע והתשתית הפילוסופית למהלך. עבורי (בועז) מצער שנבלאני לא נחשף לאיין ראנד ולא בחר לנהל את מאבקו מ"עמק ג'ון גאלט" ובמקום זאת צעד לעבר מרתף העינויים של פוטין.
באופן צפוי לגמרי, בית המשפט לערעורים במוסקבה הותיר הבוקר על כנו את עונשו של נבלני – שנתיים ושמונה חודשי מאסר בפועל – בפרשת איב רושה (וכעת מתחיל דיון בתיק נוסף, שגם בו התוצאה כבר הוכתבה מראש). אבל בכל זאת הייתה הבוקר הפתעה מסוימת, שסיפק נבלני בנאום "המילה האחרונה" שלו, והיא גם מסבירה כנראה משהו מהיכולת שלו לשים את נפשו בכפו, לחזור לרוסיה ולקרוא תיגר על המערכת. הוא גם חושף עוד משהו מהעולם הפנימי שלו. תרגמתי את רוב הנאום:
"לעתים כה תכופות אני נושא את נאום המילה האחרונה. עכשיו יסתיים המשפט הזה, יתחיל המשפט הבא, גם בו אומר את המילה האחרונה. לו רצה מישהו להוציא לאור את כל המילים האחרונות שלי, היה יוצא ספר די עבה. יש בכך איתות מסוים, שהשלטון שולח לי. הם הרי כלהטוטנים בקרקס. מסובבים את הכדור על האצבע הזו, ואז על האצבע הזו. בחלק הזה של הגוף ואז בחלק אחר. כאילו אומרים: 'ראה, אנחנו יכולים לעשות הכל. מה אתה יוצא נגדנו?' לא יודע עוד מה לומר, כבודו. אולי צריך לדבר על אלוהים. נמשוך את ידית הפאתוס עד הסוף.
"אני אדם מאמין, זו סיבה לעקיצות בקרן למלחמה בשחיתות. עכשיו אני מאמין, וזה מאוד עוזר לי בפעילותי: יש פחות דילמות בחיים, יש ספר שבו הכל כתוב בצורה די ברורה לגבי כל מצב, לא תמיד קל ללכת בדרכו, אך אני משתדל. יום אחד כותב לי אדם: 'נבלני, מה כולם כותבים לך 'תחזיק מעמד, אל תוותר', מה יש לך לסבול? אתה מאמין באלוהים, לא? ונאמר: 'אשרי הרעבים והצמאים לצדק כי הם ישבעו' (ציטוט מתוך הדרשה על ההר, ד"ב). אז הכל בסדר'.
"וחשבתי לי: תראה מה זה, איך האיש מבין אותי היטב… אכן התייחסתי לפסוק הזה פחות או יותר כהוראה לפעולה. אמנם איני ממש נהנה מהמקום שבו אני נמצא, אך אני לא מצטער על כך שחזרתי ועל מה שאני עושה. להיפך, אני חש סיפוק מסוים. ברגע קשה מסוים פעלתי לפי ההוראה ולא בגדתי בציווי… בלי ספק, 'אשרי הרעבים והצמאים' נשמע פומפוזי מאוד ואפילו משונה עבור אדם בן זמננו. על אנשים כאלה אומרים שהם משוגעים, אנשים מוזרים, יושבים להם בתאים ומנסים לעודד את עצמם במשהו, אבל הם בודדים כי איש אינו צריך אותם. וזה הדבר החשוב מכל – השלטון שלנו וכל השיטה הרוסית מנסים לומר לאדם: אתה בודד, אתה לבד. תחילה צריך להרתיע ואז להוכיח שאתה מבודד. כי אלו אנשים נורמליים, הולמים, ילכו לפי איזה ציווי?
"העניין הזה של הבדידות מאוד חשוב בתור מטרת הממשל. העירה על כך היטב אחת הפילוסופיות המצוינות, לונה לאבגוד שאמרה להארי פוטר: 'חשוב לא לחוש את עצמך בודד. במקומו של וולדמורט, הייתי רוצה שתרגיש לבד. אבל איני מרגיש כך". אין ספק שגם הוולדמורט שלנו בארמון (פוטין, ד"ב) רוצה בכך…
"צוות הסוהרים שלי הם אחלה בחורים, אבל אסרו עליהם לדבר איתי כדי שאחוש מבודד… אבל אני לא מרגיש כך ואסביר למה: הקונסטרוקציה הזו, 'אשרי הרעבים והצמאים לצדק כי הם ישבעו' היא רק נראית אקזוטית ומוזרה, אבל בפועל, זה הרעיון הפוליטי המרכזי שקיים ברוסיה. כבודו, מה הסיסמה הפופולרית ביותר ברוסיה? 'במה הכוח? הכוח באמת'. נכון, וזה אותו הציווי על האושר שצומצם לרמת טוויטר.
כל המדינה חוזרת על הציווי הזה ומי שהצדק בצדו, הוא ינצח. וזה חשוב מאוד. אף על פי שהמדינה שלנו בנויה על העוול, ואנו נתקלים בו כל הזמן, העוול הגרוע מכל הוא העוול החמוש. ולמרות זאת, אנו רואים שמיליוני אנשים, עשרות מיליוני בני אדם, רוצים את הצדק וישיגו אותו במוקדם או במאוחר. הם ישבעו.
"כי הכל כבר גלוי וברור. יש ארמון. אתה יכול להגיד שאין ארמון, אבל הוא קיים. יש את האנשים מתחת לקו העוני. אתה יכול להגיד שהמדינה עשירה, אבל האנשים עניים וזו האמת, ולא תוכל לה. במוקדם או במאוחר, האנשים האלה שמשתוקקים לצדק, הם ישיגו את שלהם. והם ישבעו".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.