הכלא האידיאולוגי של הבג"ץ

מאת בועז ארד | 25 בנובמבר 2009 נכתב עבור הטור "על הכוונת" המתפרסם מידי יום שישי במהדורה המודפסת של "מקור ראשון".

לאחר שישבו השופטים על המדוכה במשך 5 שנים החליט החודש הבג"ץ לבטל את החלטות הממשלה לבטל חקיקה ראשית של הכנסת ולעצור את פרוייקט בית כלא פרטי בישראל שבו הושקעות שנים של תיכנון, תיאום, חקיקה ובנייה. יו"ר קבוצת "מנרב", אברהם קוזניצקי, סיפר כי בפרוייקט הושקעו מאות מליוני שקלים בתהליך אותו הוא מוביל מזה כ-14 שנה.

"גם המצדדים בהקמת בית סוהר פרטי וגם המתנגדים לכך יסכימו כי המציאות הקיימת כיום בבתי הכלא בישראל היא קשה." כתבה קרן הראל הררי ממכון ירושלים לחקר שווקים בנייר עמדה שפורסם לאחרונה, "ישנו קונצנזוס בדבר הצורך הדחוף בהוספת מקומות כליאה, שכן מספר האסירים גדל בצורה חסרת תקדים במהלך השנים האחרונות – מ-9,700 ב-2000 לכ-24 אלף ב-2008. הצפיפות הגבוהה והמחסור הרב במיטות, המבנים הישנים בעלי התשתיות הירודות, היעדר התנאים הסניטריים הבסיסיים ושירותי הרפואה הירודים ידועים לכל. כדי לתקן את המצב העגום הזה, איחדו משרדי ביטחון הפנים, האוצר, המשפטים ושירות בתי הסוהר כוחות ושקדו על הצעת חוק שתאפשר לחברה פרטית להקים ולהפעיל בתי סוהר בישראל." פעילות זאת של המשרדים התבססה על חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. כבר בשנת 2003 בחן היועץ דאז, מר אליקים רובינשטין, את נושא הפרטת בתי הסוהר וקבע את דרישות תיקוני החקיקה והמגבלות בנושא, אשר בכפוף להן אפשר לתמוך במודל ההפרטה המלא שעליו המליץ אז המשרד לביטחון הפנים כניסוי בהיקף מצומצם.

בעולם פועלים כיום כ-200 בתי כלא פרטיים, רובם בארה"ב ואחרים באנגליה, צרפת וגרמניה – כאשר כל מדינה אימצה את ההסדרים המתאימים לה, ביחס לקשרים שבין בתי הכלא לבין רשויות השלטון. בכל מדינה הותאם המודל לדרישות החוקתיות על מנת להבטיח שזכויות האסיר לא נפגעות. בספרות המקצועית ובתקדימים יש דעות לכאן ולכאן ומוצעים מודלים שונים מהם בחרה ישראל את החמורים והמקפידים יותר על גבולות הפעלת הסמכות של המפעיל הפרטי. בעמדת הבג"ץ הישראלי בולטים במיוחד שני מרכיבים. האחד הוא משך הזמן הרב שעבר מאז החל הדיון בעתירה והשני הוא תמימות הדעות המפתיעה של 8 מתוך 9 השופטים. בשני המקרים המכנה המשותף הוא ניתוק מן המציאות.

שופטי הג"ץ התנתקו מצד אחד מן המציאות בה חיים האסירים בתנאי צפיפות והגיינה ירודה כשהם סובלים מתקיפות של אסירים אחרים וזכויותיהם נפגעות מעבר למידה מידי יום בשל האילוצים של מערכת הכליאה הנוכחית. בעצם התמשכות הדיונים לאין קץ, דנו שופטי הבג"ץ את האסירים הפוטנציאלים שהיו יכולים להשתכן בכלא החדיש העומד ריק לתקופה נוספת של תנאים קשים.

מצד שני מחקו השופטים הרבה יותר מהחלטת ממשלה כשביטלו את החקיקה, מן הסתם יש החלטות רבות של הממשלה שמוטב היה אם לא היו באות לעולם. אך במקרה הזה מדובר בהחלטת ממשלה שבעקבותיה חוקק חוק, הוקם פרוייקט יזמי, נלקחו התחייבויות, הושקעו השקעות. במשך חמש שנים הוערמו מכשלות בדרכם של היזמים, הבנקים עצרו את המימון, אנשי מקצוע קבלנים ופועלים סבלו מפגיעה מתמדת בזכויותיהם לרכושם ומאיומי ביטול מתמשכים על המשך עבודתם. בדיון בועדת הכנסת סיפר אברהם קוזניצקי: "למעלה משנה אנחנו כבר מגייסים את האנשים וזה גיוס קשה ביותר. [גייסנו] לשם כך כ-120 אנשים שצריכים להביא תעודת יושר, תעודות ומסמכים שונים, ואחר כך הם עברו הכשרה של חודשים רבים. אנחנו מעסיקים 120 אנשים. האמת היא שהיינו צריכים לשלוח אותם לגרף…". כל זאת כאשר התנהלות בתי המשפט הובילה את הבנקים לעצור את המימון לפרוייקט. ולהביאו למצב המוכיח כי מדינת ישראל, ממשלת ישראל ומערכות המשפט שלה אינם מכבדים את זכויותיהם של היזמים והמשקיעים המבקשים לקדם את הכלכלה הישראלית.

אך לא הכל נמדד בחמש שנים של גרירת רגלים. בעיני הבג"ץ יש עיקרון אחד שהוא נצחי –העיקרון שהוזכר פעמים רבות בהכרעת הדין והוא העיקרון שמניע הרווח הינו בלתי מוסרי.

בבלוג אתר "קו ישר", www.kav.org.il, עמדו על הנקודה כי השופטים, (כולם מלבד אחת) לא טענו שהיחס לאסירים בבית כלא פרטי עלול להיות שונה מאשר בבית כלא ממשלתי. הם הודו שלא יהיה שונה, ואין הם פוסקים על פי החשש שהיחס יהיה שונה. הנקודה שלהם היא עקרונית: הסוהרים שבבית הכלא הפרטי יהיו בעלי זכות אכיפה דומה לסוהרי שרות בתי הסוהר, וזה כולל את הזכות והחובה להשליט סדר גם באמצעות כוח אם צריך. הם אומרים שהפקדת זכויות אכיפה בידי מי שאינם כפופים ישירות למדינה (משטרה, צבא או שב"ס) היא הפרה של זכויות האדם של האסיר אך מה שבלט כגורם שחרה לבג"ץ הוא שמפעיל המתקן פועל "למטרות רווח", כאמור, הם מזכירים מילים אלה מספר רב של פעמים בפסק הדין.

בפסק הדין הזה הוכיח הבג"ץ כי הוא עדיין כלוא באידיאולוגיה מרקסיסטית הרואה בכסף ובעשיית רווחים סוג של עוול, הכרחי אולי, (ולראייה המשכורת הנאה המשולמת לשופטים מידי חודש בחודשו) שאינה רואה את האפשרות ששני צדדים לעיסקה ירוויחו יחד היות ורווח של אחד משמע הפסדו של השני. וברוח הגישה המרקסיסטית הפגין הבג"ץ גם אחדות דעים מרשימה וכמעט מושלמת בפסיקתו.

אם לא ישתחררו שופטי הבג"ץ מן הכלא האידיאולוגי ימשיכו להיפגע גם זכויות האסירים בבתי הכלא, זכויות אזרחי ישראל לביטחון, וגם זכויות היצרנים להשקיע ולהרוויח בישראל.

 

 

הוספת תגובה