הג'יהאד של הקריקטורות

הג'יהאד של הקריקטורות: חופש הדיבור מונח על הכף

עלינו להגן על חופש הדיבור באופן בלתי-מתפשר

מאת: כריסטיאן בינפלט (Christian Beenfeldt) ואונקר גתה (Onkar Ghate) פורסם לראשונה: 10 בפברואר ‏2006

קרב החירות של המערב מתנהל מעבר לים (ובמקומותינו). הנושא המסוים של הקרב אינו אלא קומץ קריקטורות. תוצאות המאבק, בכל אופן, יהדהדו למשך שנים.

העימות החל כאשר עיתון דני מוביל ה" Jyllands-Posten" הדפיס שתים עשר קריקטורות של מוחמד על מנת לחשוף ולאתגר את אווירת הפחד הקיימת בדנמרק מפני ביקורת כלפי האיסלם. באישור לסיוט הבלהות של העיתון, התגובה הייתה מבול של זעם מוסלמי, איומי מוות ואלימות השוטפת את העולם כעת.

הנושא המונח על הכף הוא הזכות לומר את אשר על דעתך.

זהה זאת, רבים מעיתוני אירופה הדפיסו את הקריקטורות. כהד של הסיפור ההיסטורי של מרידת העבדים ברומאים, כאשר הגיעו הרומאים לחפש את ספרטאקוס, מנהיג המרד, ענה כל אחד ואחד מן העבדים "אני ספרטאקוס" – – זאת הייתה הדגמה ברורה של תמיכה לעיתון הדני ואישור סמלי לזכות חופש הדיבור.

בארצות הברית, הפחד מזעם המוסלמים דיכא הצגת תמיכה דומה. אכן, הממשל של בוש והזרם המרכזי של התקשורת נטה באופן כללי לצדד בתומכי הדת; תוך תשלום מס שפתיים ביציאה ידי חובה לתיקון הראשון לחוקה, הדאגה העיקרית שלהם הייתה ל"רגשות הפגועים" של המוסלמים. בוש הזהיר כי "יש לנו אחריות לתת דעתנו לגבי אחרים". בהציעם סיבות דומות, עיתונים מרכזיים בארה"ב כמו "הניו-יורק טיימס" סירבו להדפיס את הקריקטורות.

מזכיר האו"ם, קופי ענאן, אמר לעולם כי "כמובן שחופש הדיבור לעולם אינו מוחלט."

ובכן, האם חופש הדיבור הוא מוחלט?

בהחלט.

הזכות לחופש דיבור משמעה הזכות לבטא את דעתך ללא סכנת כפייה, ללא הפרעה או דיכוי פיסי מאף אחד. חירות זאת כוללת את הזכות לביים סרט, לכתוב ספרים, לצייר תמונות, לבטא דעה פוליטית – – וללגלג על הדת. זכות זאת נובעת מהזכות לחשוב: הזכות להתבונן, לעקוב אחר העדויות, להגיע למסקנות המוצדקות מהעובדות הנדונות – – ואז להעביר את מחשבותיך לאחרים.

הדרישה למעמד מיוחד לאידיאולוגיה או רעיון מסוים – – להכריז כי יהדות או נצרות או מרקסיזם או האיסלם הנם מחוץ-לתחום, מעל לביקורת ציבורית – – היא הכחשה של זכויות אלו. שום מוח רציונלי אינו יכול לתפקד תחת הפקודה: עקוב אחר העדויות למקום אליו הן מובילות, אולם אל תעז להגיע למסקנות שליליות לגבי הפילוסופיה של המרקסיזם או הדת המוסלמית.

התוצאה של כניעה לסמכות במקום למחשבה – – אמונה במקום שכל – – קידוש הערך של החברה, ניתנת לצפייה ברחבי המזרח-התיכון, במקום בו צנזורה, תעמולה של המדינה, התאבנות אינטלקטואלית, ציות בכפייה לצווים דתיים ועונשים מימי הביניים לעבירות על מצוות הדת הנם חלק בלתי-נפרד מחיי היום יום.

שלא כמו המוסלמים הזועמים ברחבי העולם, רבים מהאמריקאים מוקירים את חופש הדיבור – – ועדיין עשויים לתהות, כיצד כה הרבה מוסלמים נראים כאילו נפגעו, האם זה באמת נושא לגביו יש לנקוט עמדה בלתי-מתפשרת? התשובה לשאלה זאת הינה חד-משמעית – כן.

אפילו אם היה זה נכון שמוסלמים רבים כועסים בשל הקריקטורות, לא בשל העובדה שהאיסלם עומד לביקורת, כעסם אינו ענייני. האם על יהודי לשתוק משום שנוצרי נפגע מכך שהוא אינו מוכן לקבל את אלוהיותו של ישו? או שמע על הנוצרים לשתוק משום שיהודים נפגעים מהשילוש? האם על האתאיסט לשתוק משום שיהודים, נוצרים ומוסלמים גם יחד מוצאים כי דעותיו פוגעות בהם? אולי כל היורשים המדעיים של גלילאו צריכים להאלם, כפי שגלילאו עצמו הושתק על ידי הכנסייה, היות ואלו המקבלים את התנ"ך באופן מילולי מתרגזים מן הטענה כי הארץ נעה?

אם ניתן לרגשותיו של מישהו לשלוט, נהרוס את חופש המחשבה והדיבור.

בחברה חופשית, לרשות כל מי שמתרגז מרעיונותיו של מישהו אחר עומד אמצעי פשוט ורב עוצמה: אל תקנה את ספריו, אל תצפה בסרטיו או תקרא את עיתוניו. אם מישהו שופט רעיונות כמסוכנים, עליו להתווכח נגדם. המפיצים של רעיונות מרושעים אינם מהווים איום לאלו שנותרו חופשיים להתנגד להם בעזרת רעיונות רציונליים.

(שים לב לכך שאומות אירופאיות רבות מחזיקות בחוקים המגבילים את חופש הדיבור, כאלו שיש לבטלם; המחאה נגדם אל לה לדרוש "צנזורה שוויונית").

ברגע בו מישהו בוחר לענות לאלו שאת דעותיהם הוא רואה כפוגעות באמצעות רובה, ולא באמצעות טיעון – – כפי שמוסלמים רבים בוחרים בתביעתם שממשלות אירופה יטילו צנזורה על העיתונים או על ידי הוצאת קריאות לעריפת ראשים ופעולות אלימות אחרות נגד אירופאים – – הוא מרחיק עצמו מחברה תרבותית ומכל שיקול רציונלי.

נגד סוג זה של איום על חופש הדיבור, על כל אדם חופשי להתייצב. עלינו להרים קולנו בגינוי הנסיון של תומכי הדת לכפות צנזורה במערב. חייבים אנו לשבח – – ללא התנצלות או סייג – – את הנתבך ההכרחי של החברה החופשית: חופש הדיבור והמחשבה.

על העיתונות האמריקאית (והישראלית – ב.א.) לעשות מעשה ולפרסם מיידית את הקריקטורות בהצהירם "גם אני ספרטאקוס".

הקריקטורה: Overboard פורסמה לראשונה ב13 בפברואר 2006 על ידי פורקום וקוקס.

 Dr. Onkar Ghate, PhD in philosophy, is a senior fellow at the Ayn Rand Institute in Irvine, CA. Christian Beenfeldt, MA in philosophy, lives in Denmark and is a guest writer for the Ayn Rand Institute (www.aynrand.org/).
Copyright © 2006 Ayn Rand® Institute. All rights reserved.

המאמר פורסם ב-12 בפברואר בwww.nfc.co.il בכתובת זאת.