מאת: יגאל לברנט
באביב 1975 התרחש אסון בעקבות משחק הוקי… הגורם לאסון היה מוצר טרוואלי שנתפס בברית המועצות כסמל סטאטוס מושחת – המסטיק.

ובכן, ברור שלא ייצרו מסטיקים בברית המועצות – מסטיק הוא מוצר מערבי מנוון, לא-אכיל, מתקתק, מוחצן ומרגיז, שלפועלים, לאיכרים ולאינטליגנציה היוצרת בהחלט ייטב בלעדיו. מן הסתם, כל זה הפך את המסטיק הצנוע לאחד המוצרים הנחשקים ביותר מבחינת האזרחים הסובייטיים והוא הושג בדרכים שונות ומשונות, בעיקר מידי התיירים הזרים שביקרו בברית המועצות.

לעיסת המסטיק היה סמל סטטוס מובהק לכך שאתה לא סתם עמל ייגע, אלא שיש לך קשרים עם עולם הזוהר המערבי. הרשויות ניסו להילחם בתופעה, ממש כמו ביתר האספקטים שביצירת קשרים אישיים בין אזרחים סובייטיים לאנשי המערב – סופרו סיפורי אימה על מסטיקים מורעלים שמחלקים הסוכנים הזרים, על מחטים שמוחדרים באמצעותם לגרונות הילדים, המורים אילצו את התלמידים "לירוק את הגועל!" החוצה, הרופאים תלו בו אישומים מופרכים על מחלות הקיבה שהוא כביכול גורם, הקומיקאים לעגו ל"פרות הלועסות", אבל ברור שהדבר רק הגביר את הביקוש. התיירים הזרים הכירו היטב את התשוקה הסובייטית הזאת למסטיקים והביאו אותם בתור שי קטן, זול, נוח ורצוי להפליא.

ואז קרה האסון – בתחילת האביב 1975, נבחרת הנוער (הוקי קרח) של מחוז אונטריו הקנדי, "ברי קאפ", הגיעה לסדרת של 5 משחקי ידידות עם קבוצות סובייטיות, נוער ובוגרים, והמסע נערך בחסות תאגיד המסטיקים "ריגלי". במסגרת החסות, כל שחקן קנדי קיבל ארגז עם חמישה-עשר קילו מסטיקים, אותם היה עליו לחלק לנוער הסובייטי, בעוד הצלמים של "ריגלי" מצלמים את ההתלהבות התמימה של המקבלים.
בשני המשחקים הראשונים הכול עבר בשלום: הקנדים חילקו מסטיקים, הרוסים התלהבו משהו אש, הצלמים צילמו – כולם היו מבסוטים מאוד, למעט השלטונות הסובייטיים, שהתרגזו מאוד למראה ההמולה שהדבר יוצר. וכך, במשחק השלישי, שנערך ב-10 במארס באצטדיון "סוקולניקי" המוסקבאי, הקפידו ביתר שאת על ההפרדה בין האזרחים הסובייטיים המשוועים למסטיק (השמועה על החלוקה טלטלה את בתי הספר בעיר הבירה), לאורחים הזרים. השוטרים הקפידו להפריד בין היושבים באולם, והמארגנים גם דאגו לכך שהקנדים והסובייטים יצאו משם ביציאות נפרדות.

באותה העת, היו באצטדיון "סוקולניקי" ארבע יציאות. אחת, דרום-מזרחית, הייתה שמורה לזרים בלבד – שם החנו את האוטובוסים שלהם ובתום המשחק, מיד לאחר שהם יצאו, – נעלו אותה במנעול, שהזרים, חלילה, לא יתערבבו עם הרוסים.

אבל לפני זה, בתוך האולם, חרף כל הפרדות השוטרים, פרצה מהומה – הקנדים השליכו מסטיקים לעבר הקהל הרוסי, הקהל הרוסי התפרע ורב מכות על המסטיקים, הצלמים הזרים צילמו, השוטרים הסובייטיים היו אובדי-עצות. ואז המשחק נגמר (3:3), הזרים עזבו, ובקרב הקהל פשטה השמועה שהקנדים ממשיכים לזרוק את המסטיקים הארורים מתוך האוטובוסים שלהם – נחשול אדיר של צופים סובייטיים עט על היציאה ה"קנדית" (הדרום-מזרחית) ונתקל שם בשער הנעול.
בתוך שניות אחדות, נרמסו למוות בפרוזדור הצר 21 אנשים, 13 מתוכם – ילדים מתחת לגיל 16. עשרות נוספים נפצעו קשה. בסוף השער קרס תחת משקל ההמון, אבל התשוקה למסטיקים כבר גבתה את קורבנותיה.

מן הסתם, התקרית הושתקה לחלוטין ולא הוזכרה בשום כלי תקשורת, לקנדים נתנו לסיים את סדרת המשחקים כאילו כלום, נמצאו הש"נגימ"לים השעירים לעזאזל בדמות מנהל האולם, סגניתו, התאורן השיכור שהתבלבל וכיבה את האורות באיצטרדיון (מוסיף בכך למהומה), מפקד מחלק המשטרה המקומי ועוד איזה מישהו. אלה נדונו לעונשי מאסר שונים, אך השתחררו כבר באותה השנה במסגרת החנינה הכללית שהוכרזה.

בתמונה: שבועון הכדורגל-הוקי פרסם מידע תמציתי על סדרת המפגשים הראשונה אי פעם בין הזוטרים הקנדיים לסובייטים, בליווי צילום משחק. לא דווח דבר על האסון בסוקולניקי. תמונה Championat.com

מה שכן, השלטונות הסובייטיים הבינו שלקראת האולימפיאדה הקרובה, שאמורה הייתה להתקיים במוסקבה, יש להיערך בהתאם, כי שם יביאו המסטיקים ל"בושות" בסדר גודל חמור בהרבה מן האסון "הקטן" הזה.
אי לכך ובהתאם לזאת, ב-1976 נפתחו שלושה מפעלים ייעודיים (בטאלין, ירוואן ורוסטוב) שייצרו ארבעה טעמים של מסטיק סובייטי: מנטה, תות-שדה, תפוז ו"בניחוח קפה".
כמו שאתם לבטח מנחשים, הם היו מבחילים למדי, אבל גם אותם אי-אפשר היה להשיג.

הוספת תגובה