לשבור את הכללים
מאת: בועז ארד | 18 ביוני 2010, הופיע במקור ראשון בטור "על הכוונת".
בימים אלו מינה שר האוצר וועדה לבחינה מחודשת של מדיניות התמלוגים של ישראל כלפי יזמים המבקשים לאתר נפט וגז בתחומי מדינת ישראל. את ההסכמים אותם חתמה ישראל עם היזמים בתחום הוא כינה במשתמע "כניעה ללחצים" באומרו כי: "אי אפשר להגיד שמשום שנכנענו ללחצים בעבר צריך להיכנע ללחצים גם בעתיד".
שר האוצר ציין כי בכוונתו לשנות רטרואקטיבית הסכמים חתומים תוך שהוא מכריז על הסרת האחריות העקרונית מעצמו ומינוי וועדה בנושא: "מדובר בסכומים בהיקפים בלתי נתפסים" הסביר ו"אנחנו חייבים לוודא שמדינת ישראל ואזרחיה ייהנו מהמשאבים האלו…, הקמתי ועדה מכובדת שבודקת והיא אמורה לבחון את העניין במונחים בינלאומיים".
מאז שנות החמישים בוצעו בישראל ובמי הים שבשליטתה מעל ל-500 קידוחים במאמץ למצוא נפט וגז. מיליארדי שקלים הושקעו וחברות רבות קמו ונפלו לאחר שנכזבה תקוותם לאתר את אוצרות הטבע. לאזרחי ישראל שרצו לקחת חלק בסיכון ובסיכוי להרוויח ניתנה האפשרות להשתתפות דרך מניות חברות האנרגיה וחיפושי הנפט והגז בבורסה. משקיעים בינלאומיים שהיו מוכנים לסכן את הונם ניהלו משאים ומתנים, השוו בין האפשרויות וחתמו חוזים.
בדיחה שנפוצה בישראל בזמנים רעים יותר ענתה על השאלה "כיצד עושים בישראל הון קטן?" בתשובה "מגיעים עם הון גדול". ואכן אין זו הפעם הראשונה שבה יזמים ומשקיעים מגלים לאחר מעשה כי השקיעו את כספם על קרן הצבי. בשנת 2006 היה זה בית המשפט שביטל מיזם של מאות מיליוני שקלים שנחתם בין מדינת ישראל לבין יזמי הכלא הפרטי. אז אמרו נציגי המדינה בבית המשפט כי: "מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים על מנת להוות יעד אטרקטיבי עבור משקיעים זרים. משימה זו אינה פשוטה, שכן המצב הביטחוני ועובדת היותה של ישראל שוק קטן יוצרים נתוני פתיחה לא קלים. נדבך נוסף וחשוב ביותר עבור משקיעים – ובמיוחד הזרים שבהם – הוא קיומה של סביבה עסקית ורגולטורית יציבה ונוחה לביצוע עסקים, אשר מאופיינת בוודאות תכנונית".
המדינה ראתה אז לנכון לציין בפני בית המשפט כי "היקפם והשלכותיהם של נזקים תדמיתיים אלה לאטרקטיביות ההשקעות בישראל קשים לכימות, הגם שלהערכת המדינה הם ודאיים. השפעתם על פרויקטים אחרים עלולה להיות חמורה, הן במובן ההסתברות להצלחת המיזמים החדשים, והן במובן המחיר שאותו תידרש המדינה לשלם בגינם. זאת, בשל הגדלת פרמיית הסיכון בעיני המשקיעים, ובשל הקטנת מספר המציעים שיסכימו להשתתף במיזמים אלה".
ברוח זאת עוד השיב שר האוצר שטיינץ, בחודש אפריל השנה, לחברת הכנסת יחימוביץ באשר למיסוי חברות הגז והנפט כי שינוי רטרואקטיבי עבור רישיונות שכבר ניתנו ובוצעו בגינם השקעות הוא בעייתי משפטית ועקרונית.
אולם כבר אז ניתן היה לראות שינויים המרמזים לבאות במשרד האוצר, בתאריך 27 באפריל מונה ד"ר שמחון ליו"ר המועצה המייעצת לשר האוצר. הופעתו הקודמת של שמחון על המסכים היתה בשנת 2008 בעת שהציע להלחם בעוני על ידי חלוקת כל הרכוש מחדש. ד"ר שמחון הסביר בראיון טלוויזיוני הזוי כי "התוצר של מדינת ישראל עומד להיות קרוב ל-700 מיליארד שקל, היות ויש כ-7 מיליון אזרחים הרי שחלוקה שווה לכולם תוביל להעברת 100 אלף שקל לראש" … אם היינו מחלקים סכום כזה לכל אחד כל שנה, הסביר שמחון, היה מצבנו מוטב. נראה כי גם במשרד האוצר התרשמו מן ה"פרפטו-מובילה" הכלכלית של שמחון וברוח בולשיביקית זאת בחר משרד האוצר לערער את עצם העיקרון של קיום התחייבויות חוקיות והקפדה על זכויות הרכוש על ידי מדינת ישראל. שטייניץ אף הגדיל לעשות והציע מודל תגמול המוכר היטב מן השיטה הבולשביקית באמרו כי: "לתשובה מגיעה מדליה או פרס אבל הגז לא שייך רק לו".
כמעט מאה חלפה מאז ה-8 בפברואר 1920, אז, על רקע החיפוש של חלק מן העם היהודי את הגאולה במהפכה הבולשיביקית, נכתב בסאנדי הראלד הבריטי מאמר חשוב. במאמר שכותרותו היתה "ציונות מול בולשיביזם", זיהה הכותב כי "המאבק שנפתח עתה בין הציונים ליהודים הבולשיביקים הוא לא פחות ממאבק על נפשו של העם היהודי". בבית הלאומי היהודי שהתבסס בין השאר בזכות הקפדתו ומאבקו של כותב המאמר, וינסטון צ'רצ'יל, לקיום ההתחייבויות שניתנו בהצהרת בלפור נראה כי המאבק ההיסטורי בין הציונים לבולשיביסטים טרם הוכרע.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.