פרשת דנקנר והחופש הכלכלי
מאת בועז ארד | מאמר מלא לגרסה שפורסמה ב"ישראל היום" 27 במאי 2013
על רקע הדיווחים כי נוחי דנקנר עשוי לאבד את שליטתו בחברת IDB המחזיקה בריכוז חברות מובילות במשק הישראלי, בתחומי הנדל"ן, הטכנולוגיה, התקשורת והפיננסים ראוי לבחון את הפרשה ולהכיר בשינויים המתרחשים בשוק הישראלי.
מצד אחד, בעקבות המחאה הציבורית המוצדקת נגד המונופולים ויוקר המחייה בישראל, הולכת ומתגבשת נורמה חדשה של התנהלות פוליטית ותאגידית, כזאת הנדרשת לתת דין וחשבון למשקיעים וללקוחות ברמה שלא היתה כמוה בעבר. ממחקר שנערך על ידי מכון ירושלים לחקר שווקים בשנת 2011 הסתבר כי המדען הראשי העביר תקציבים בהיקף חסר פרופורציות לחברות טכנולוגיה שבשליטת האחים עופר ודנקנר. 13 חברות בשליטת קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר וכ-24 חברות בשליטת קבוצת עופר זכו למענקים מהמדען הראשי בשנים 2006-2010. בין חברות אלו ניתן למנות 9 מתוך 15 הקבוצות אשר בשליטת חברת כלל ביוטכנולוגיה, ולמעלה מ-20 חברות אשר בשליטת חברת עופר הייטק. את החיבוק הזה שבין שלוחות השלטון ומשרדי הממשלה לבין חברות ענק במשק המנצלות את כוחן היחסי לרעה ניתן לתאר כמס רגרסיווי, תשלומים ממעמד הביניים אל העשירונים העליונים.
רוחות חדשות מנשבות בבית המחוקקים. התמקדות שרי האוצר והכלכלה החדשים, לפחות בדיבורים, בסגירת ברז ההטבות וההעדפות על חשבון משלם המיסים מצד אחד ופתיחת החסמים למסחר, יזמות ותחרות מלמדות מובילות לאפשרות של שינוי מהותי.
בתרשים: העברת הסובסידיות של המדען הראשי לחברות של ענקי המשק עופר ודנקנר דרך תמיכות המדען הראשי מתוך נייר העמדה של ירדן גזית ממכון ירושלים לחקר שווקים.
מצד שני, אפשר לזהות כי הגורמים שתרמו להיווצרות הבעיה כשמנעו את פתיחת התחרות במפעליו של דנקנר, כמו חה"כ יחימוביץ שמנעה בשנת 2006 פתיחה של השוק ייבוא מלט מוזל שיתחרה במלט מתוצרת מפעלי נשר, וגורמים נוספים המתנגדים לכל נסיון של הכנסת משקיעים זרים כאשר נסוב הדיון על משאבי הטבע, אלו מריעים בשמחה לאיד בפרשת דנקנר כאשר מסתמנת אפשרות של הכנסת קרנות בינלאומיות כדוגמאת קרן יורק. כאשר מסתמן סיכוי "להפיל" את איש העסקים השנוא התורן, אז מוכנים גם המתנגדים לחופש מסחרי בינלאומי לחרוג ממנהגם. בלהט הויכוח מותקפים בגסות אנשי עסקים בתגובות למאמרים בעיתונים, ברשתות החברתיות ובהפגנות מאיימות סביב בתי מגוריהם. המתכון הזה מוביל למה שתיאר אורטגה אי גסאט בספרו "מרד ההמונים" בתאור כי "כשההמונים רעבים הדבר הראשון שהם שורפים הוא המאפיות". במקרה שלנו דוחפים גורמים מתלהמים אלו את המשקיעים והיזמים הרחק מישראל.
למדינת ישראל דרך ארוכה להתקדמות עד אשר תגיע ליעד המיוחל של שוק חופשי ותחרותי בו מתבצעות עיסקאות מתוך אינטרס הדד ללא כפייה פוליטית או מונופולים המוגנים בחוק. סביבה כזאת המבוססת על חזון של חירות כלכלית תהפוך לאבן שואבת להשקעות ומיזמים שבתורם יציעו מגוון שירותים ומוצרים שיעשירו את חיינו ויקלו עלינו להפיק את המירב מכספנו. עלינו לזכור כי אנשי העסקים הינם הגורם החיוני ביותר בתהליך של ארגון המשאבים וההשגים המדעיים והטכנולוגיים לשירותים, מוצרים, סחורות ומשרות המאפשרות את איכות חיינו.
אנשי העסקים הם תופעה היסטורית חדשה יחסית שעלתה במהלך המהפכה התעשיתית. הם אלו האחראים הראשים לתפעול המהפכה ששינתה את פני האנושות והובילה אותה מעוני וחרפת רעב לחיי רווחה ועושר, הם אלו שכולים בהינתן התנאים להוביל את המשק הישראלי לשגשוג אותו כולנו מבקשים.
בכדי לפלס את דרכנו אל היעד בישראל של העשור השני של שנות האלפיים לא נדרשת מהפכה או וגליוטינות בכיכרות אלא בגרות ואחריות אישית מכל השחקנים. ראשית מצד הפוליטיקאים האחראיים ההיסטוריים הראשיים לחסמים ולעיוותים במשק הישראלי. אלו נדרשים כיום לדבר פחות ולפעול יותר לביטול המגבלות שהוצבו בפני מתחרים בתחומי הבנקאות, התשתית והאנרגיה, התחבורה וכלל השוק הישראלי.
מנגד מחוייב הציבור בישראל להמשיך בתהליך ההתבגרות המואץ של השנים האחרונות, ללמוד לברור את הטפל מהעיקר ולסייע בתמיכה בכל יוזמה המשחררת חסמים. מהלכים אלו עשויים להיות כואבים, בשלב ראשון, לאלו המקורבים לאחת הנחלות המוגנות של המשק הישראלי. רבים בציבור הם "טייקונים" בזעיר אנפין, כאלו הנהנים מהטבות על חשבון האחרים. במובן זה אין הבדל בין איש עסקים המוגן בחקיקה מפני מתחרים או עובד נמל המוגן בכוח המונופול מפני תחרות. אך אם נדע לבחור במסלול המותווה על ידי הגדלת החופש הכלכלי נוכל לממש את ההבטחה והפוטנציאל העצומים הגלומים בכל אחד מאיתנו כמו גם במשק הישראלי בכללו.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.