מכתבו של דוריאל מחדשות בן עזר – מוחמד לא מת, הוא פעיל ובועט

מאמרו של ראובן פדהצור ("מוחמד לא מת" – הארץ, 24.1.10) על עלילת הדם של "רצח מוחמד א-דורה" הגיע באיחור של 9 שנים. חבל שלא כתב אותו מיד אחרי שהסרט המסית של "פרנס-2" הופץ בעולם וגרם לפוגרום תקשורתי ותעמולתי, בקנה מידה עולמי, נגד ישראל. כי בניגוד להתרשמותו של פדהצור – זו לא היתה "הצגה שבוימה בכישרון רב", כפי שכתב במאמר, אלא – הצגה לא מקצועית, שהוכנה ברשלנות, כשאת השקרים שבה ניתן היה לגלות מיד, כפי שעשה החתום מטה, ימים ספורים לאחר האירוע.
אלא שאז – הגי?יס החמישי הפועל למען הרש"פ בישראל יצא בכל כוחו נגד גילוי האמת על עלילת הדם, וזה כלל שקרים ללא רגליים שהושתלו בעיתון "הארץ". מי שקרא את דיווח "הארץ" על האירוע יכול היה לראות מיד את הסתירות שבין תיאור המוות מכדור בודד לבין הכותרת על מכונות הירייה (בלשון רבים!) שבחרו את מוחמד הקטן למטרה. קל היה גם לראות בתמונה שבאותו מאמר את עקבות הכדורים הבודדים שנורו לקיר שמאחורי הילד, כנגד התיאור השקרי של עקבות ירי מסיבי לעברו. אותו דבר – עם תיאור רצח נהג האמבולנס, שלא הופיע בסרט של "פרנס-2" ובשום צילום אחר מהשטח. פדהצור יעשה שירות טוב לעיתון אם יגלה כיצד הושתלו בו שקרים גלויים לעין מבלי שהעורך האחראי הבחין בהם, וכן – מי חיבר את מאמר המערכת שפסל מכל וכל את חשיפת השקר על ידי.
מעניין יהיה גם לחשוף למה דווקא אסתר שפירא מהטלוויזיה הגרמנית הגיעה אליי עם צוות שלם כדי לבסס תחקיר משלהם על עלילת הדם, כאשר הטלוויזיה הממלכתית של ישראל, שקיבלה את אותו החומר, מילאה את פיה מים, עד שבאיחור של 9 שנים הציגה את הסרט הגרמני ב"מבט שני". מה שאסתר שפירא הבינה, ומסבירני ישראל טרם הבינו זה – שעלילות דם, אם לא מוזמות מיד, רק צוברות כוח ולא מתות עם הזמן. כנראה שאסתר למדה היסטוריה יהודית, כשעמיתיה בישראל למדו לבגרות מבלי לדעת היסטוריה.
ובעניין זה יש לי גם סקופ, שאלמלא קיבלתי אותו מודפס בשחור על לבן לא הייתי מאמין לו. מנהל מחלקת הסברה של משרד החוץ כתב לי לפני כשבועיים בלבד: "…העלאת המקרה והחזרתו לתודעה הציבורית לא תשרת את האינטרסים של מדינת ישראל… עדיף, להערכתנו, לשמור על פרופיל נמוך ולתת למקרה לשקוע בתודעה הציבורית …"
ידידי, פיליפ קרסנטי, שקיבל ממני חומר למאבק המשפטי שלו בצרפת למען ישראל (תוך התנכרות מצד הממסד שלנו), לא מאמין לסיפור הזה, עד שיקבל צילום מהמכתב של משרד החוץ
ואולי הגיע הזמן לשאול את שר החוץ – האם בין טיסה לטיסה אל מעבר לים הוא מספיק גם לבדוק מה קורה במשרד שלו בירושלים? ואת דוברי צה"ל לדורותיהם – היה חסר לכם חומר כדי להזים את עלילת הדם על חיילי צה"ל? זה לא שייך לתפקידכם?