על המחשבה, הפעולה והניצחון – שלוש יצירות פיסול נבחרות
מאת בועז ארד | 22 ביולי 2011
השבוע התנתקתי מן ההמולה הפוליטית בישראל במסגרת סיור בפאריס. המאמר הקצר הבא מציע לכם, המנויים מבין קוראי אנכי לראות ולחוות חלק מן האוצרות מהם יוכל להנות המבקר במוזאונים וברחבי פאריס. בחלק הראשון שלפניכם שלושת היצירות הנבחרות ממיטב הפיסול המוצג בשני המוזאונים.
מוזאון ד'אורסיי, פנינת המוזאונים של פריס.
ראוי להקדים במעט מידע על הד'אורסיי. זה הוא המוזאון האהוב עלי ביותר בפאריס ואסביר מדוע. מבנה המוזאון נבנה בין השנים 1898-1900 כתחנת רכבת כאשר חברת הרכבת פאריס-אורליאנס החליטה להעביר את התחנה הסופית של הקו מפרברי פאריס למרכז העיר. החברה רכשה את האתר ממשרד ממשלתי ששכן במקום. התחנה המיועדת עוצבה על ידי האדריכל ויקטור ללו (Victor Laloux ) על מנת להתאים לסביבה היוקרתית מול מתחם הלובר וגני הטולרי. העיצוב נשא עימו אמירה חשובה של שילוב בין פירות המהפכה התעשייתית כמבנה הכולל מסילות, קטרים, מנועים ושבכות ברזל לבין ארמון מלכותי המעוצב באופן שאינו מבייש שום ארמון אחר – השילוב הזה בישר את המהפכה האמיתית של פירות היצרנות העשייתית. המהפכה שאיפשרה לכל אדם יצרני להנות מאיכות החיים של בן מלכים ואף יותר מכך. בתוך התחנה נבנה מלון בן 400 חדרים אולם נשפים וחדר אוכל מפואר שמשך אליו סועדים ומבקרים מכל רחבי פאריס. חדר האוכל פעיל גם היום כמסעדה מומלצת ביותר (את הטיפ אמסור בהמשך). תחנת הרכבת נחנכה לקראת היריד העולמי שהתקיים בפאריס בשנת 1900. הרכבת הופעלה על ידי קטרים חשמליים עד שנת 1939. בשנת 39' הופסקה תנועת הרכבות המרכזיות (בשל הרציפים שהיו קצרים מדי עבור הרכבות המתארכות) והמקום שימש לקווים עירוניים וכן כמרכז הפצת חבילות לאסירים, בשנת 1945 חזרו שרידי ניצולי המחנות למרכז קבלה שהוקם בד'אורסי. מאז שימש המתחם למגוון מטרות, בין השאר צולם בו חלק מסרטו של אורסון וולס The Trial המבוסס על סיפור של קפקא. בשנת 1977 נוסד המוזאון במתכונתו דהיום, כמשכן לאמנות המאה ה-19. זאת היא התקופה היציריתית שליוותה את המהפכה התעשייתית וייצגה, אולי יותר מכל תקופה אחרת, את שחרור הרוח האנושית והייצרנות.
בתמונה מעל אולם הנשפים של תחנת הרכבת דאורסיי אשר נפתח לציבור בשנת 1900.
לא אמתח אותכם יותר… נעבור ליצירות הנבחרות (מנויי אנכי מוזמנים להקליק על המשך…).
על המחשבה
"אריסטו הצעיר", צ'ארלס דה'גאור, 1875
Young Aristotle by Charles Degeorge, 1875
Photo by Boaz Arad (C) 2011
צילום: בועז ארד 2011 (C)
פסל השיש הזה המתאר את אריסטו הצעיר בתקופה בה החל את לימודיו באקדמיה של אפלטון, בה שהה כתלמיד מגיל 17 וכמורה לאחר מכן במשך 20 שנה. הפסל ניצב במעבר הראשי בקומת הקרקע של המוזאון. הפסל מציג את אריסטו הממוקד בשני חפצים מרכזיים, המגילה המייצגת את עולם הלימוד והרוח והכדור אותו אוחז אריסטו בידו הימנית המייצג את החומר והחושים. השילוב היחודי הזה מבטא היטב את שיטתו של אריסטו שחיברה בין המציאות החומרית ובין השכל והחושים.
אמרה תמציתית המיוחסת לאריסטו הבוגר ומייצגת את מהות הפער הפילוסופי שבינו לבין אפלטון היא: "אוהב אני אותך אפלטון אך יותר מכל אני אוהב את האמת" האמת על פי אריסטו לא הייתה תדמיות מנותקות הנתפשות באופן מיסטי אלא הזיהוי של השכל והחושים את המציאות, זיהוי זה הינו המשחרר הגדול ביותר של האנושות המניח את המסד לפיתוח ולהשגים. הפסל הזה לוכד את מהות המחשבה הפילוסופית של אריסטו אשר הניחה את המסד למחשבה רציונלית ואובייקטיבית.
"אם יש ענק פילוסופי הנושא את כל הציביליזציה המערבית על כתפיו, זה הוא אריסטו", כתבה איין ראנד בביקורת על ספרו של ראנדל "אריסטו" בשנת 1963 (ביקורת שהופיעה בניוזלטר האובייקטיביסטי), "הוא התקבל בהתנגדות, תורתו עוותה והוצגה באופן לא ראוי – אך כמו אקסיומה – אוייביו נאלצו להשתמש בה בכל מהלך בו ביקשו לנגחו. כל הישג אינטלקטואלי שהושג על ידי האדם התבסס על הישגיו".
פרט מתוך הפסל – הכדור והמגילה
"אריסטו יכול להחשב כמדד של ההיסטוריה המערבית", כתבה איין ראנד. "בכל עת בה השפעתו שלטה בתרבות, היא סללה את הדרך לאחת התקופות הזוהרות בהיסטוריה; בכל תקופה בה השפעתו שקעה, כך גם קרה לאנושות. התחייה האריסטוטלית של המאה ה-13 הובילה את האדם לרנסאנס. מהפכת הנגד האינטלקטואלית הובילה את האדם חזרה למערות ניגודו של אריסטו: אפלטון". "יש רק נושא יסודי אחד בפילוסופיה: היעילות של יכולת הידיעה של המחשבה האנושית. העימות שבין אריסטו לאפלטון הינו העימות שבין שכל לבין מיסטיקה. היה זה אפלטון אשר ניסח את רוב השאלות, והספקות, הפילוסופיות הבסיסיות. היה זה אריסטו אשר הניח את היסוד עבור רוב התשובות. משם ואילך התרשים של המאבק בינהם הינו הארכיון של המאבק הארוך של האנושות בין הכחשה וכניעה לבין הסתמכות ואישוש של התקפות של תודעתו המיוחדת של האדם".
גיבור הפעולה
"ספרטקוס", מאת דניס פויאטר, שיש, 1830
במעבר למוזאון הלובר, לפניכם שני צילומי תקריב של הפנים עזות ההבעה של דמות ספרטקוס, לאחריהם הוספתי את תמונת הפסל המלאה. הפסל ממוקם בפאטיו מרכזי ברחבה המוקדשת לפיסול צרפתי מהמאה ה-19. הסצנה המתוארת בפסל היא של ספרטקוס הניצב כשהוא מחזיק את השלשלת המנופצת באותו רגע של מיקוד תודעתי במטרות לאחר המעבר מעולמו כעבד לעלם החדש של היותו אדם חופשי.
Spartacus, Denis Foyatier, 1830
Photo by Boaz Arad (C) 2011
צילום: בועז ארד 2011 (C)
Spartacus, Denis Foyatier, 1830
Photo by Boaz Arad (C) 2011
Spartacus, Denis Foyatier, 1830
Photo by Boaz Arad (C) 2011
דמות הניצחון – "הניצחון המכונף"…
היצירה הפיסולית המתחרה עם פסל ונוס על מעמד יצירת הפיסול המפורסמת ביותר מן הלובר הינה הפסל היווני של נייקי, אלת הניצחון. הפסל ממוקם במעבר מרכזי על גבי פלטפורמה בצורת חרטום ספינה ומהווה אטרקציה המושכת את הצלמים הנלהבים בהמוניהם. פסל השיש מתוארך לתחילת המאה השניה לפני הספירה והתגלה מחדש בשנת 1863. הפסל נוצר על מנת להלל ניצחון בקרב ימי ולפי הערכות ארכאולוגים מודרניים הוא כנראה מוקם בתאטרון פתוח. למרות שהפסל חסר חלקים מהותיים עדיין נותרה בו הדינמיות, היופי והעוצמה שאותם העניקה לנו התרבות היוונית העתיקה במתנה שאין לה ערוך ואין לה זמן תפוגה.
Winged Victory of Samothrace. (C) 2011 Boaz Arad
Winged Victory of Samothrace. (C) 2011 Boaz Arad
Winged Victory of Samothrace. (C) 2011 Boaz Arad
אנקדוטה מספרו של יאיר גרבוז
החסרון של מדריך למטייל בעל אופי רציונלי ניכר בשוק, בהחלט מפתה לקחת על עצמי פרוייקט כזה בעתיד.
מי שיבקש ללמוד משהו על מוזאון הדאורסיי מספרו של יאיר גרבוז, הפופולרי מאד בישראל יגלה את המשפט הבא המתייחס לדאורסיי: "הצרפתים אוהבים את השילובים המגרים והקונטרסטיים שבין הישן לחדש ובין מקושט ומפורט לנקי, מצוחצח וגאומטרי. לפעמים הם מצליחים, לפעמים פחות. בדאורסיי הם נכשלו בגדול לדעתי".
מסתבר כי לא ניתן לזהות את מהות הדברים בעזרת קיצורי דרך פילוסופיים וטישטוש, למרות שגרבוז אמון על הוראת תולדות האמנות הרי שהוא חף מכל הבנה לגבי המשמעות של המהפכה הגדולה ביותר שהתחוללה באלף השנה האחרונות, הרי היא המהפכה התעשייתית. מהפכה שבלעדיה כנראה גם לא היה מודפס המדריך שלו. זאת המהפכה שערכיה, המוקצים מחמת מיאוס על ידי הקהילה המאכלסת את "סצנת" האמנות המודרנית, משדרים מסר רב עוצמה במפגש עם המוזאון.
לסיום כמה טיפים שלא תמיד תמצאו במדריכים הרגילים
בכדי שתוכלו להנות מעט מן הנסיון שצברתי בטיול הזה הנה כמה המלצות.
המתנה לכניסה: לגבי הביקור בד'אורסיי בחרתי את יום הביקור ביום גשום, מה שלכאורה נראה הגיוני היות ועדיף הביקור במוזאונים סגורים מאשר סיור עם מטרייה בגשם שוטף בחוץ. הבעייה היא שעוד מיליון תיירים חלקו עימי את השהייה בפאריס והתור שהתמתח על פני הרחוב מול המוזאון הראה שחלק ניכר מהם בחר לשהות במוזאון. לשמחתי הצטיידתי בכרטיס "מוזאון פס" שאיפשר לי לעמוד בתור הקצר יותר של אלו שהזמינו כרטיסים וגם הגעתי מוקדם יחסית בקרבה לשעת הפתיחה (09:00), אחרי שלושת רבעי שעה של עמידה בתור נכנסתי למוזאון. בקיצור, נא להקדים ולהגיע לפני שעות הפתיחה בכדי לחסוך זמן בעונה זאת.
כרטיס ה"מוזאון פס" חוסך גם הוא זמן היות ובעלי הכרטיס בדרך כלל מורשים להיכנס בתור קצר יותר או בכלל ללא תור לאתרים הכלולים בו. מחיר כרטיס כזה לארבעה ימים הוא 50 אירו והוא חוסך זמני המתנה. כסף הוא חוסך רק אם תבקרו בשנים או יותר מוזאונים הכלולים בו ביום בממוצע.
צילום במוזאון: בעבר ניתן היה לצלם במוזאון האורסיי ללא הגבלה, מלבד ההוראה שלא להשתמש בפלאש ובחצובה (שעדיין קיימת בלובר בו ניתן לצלם). מסתבר שהמדיניות שונתה והוכרז איסור מוחלט לצלם בכל מצב או תנאי שהוא. כאשר ביקשתי הסבר למדיניות הזאת הוסבר לי כי התיירים לא מקפידים על צילום ללא פלאש ולכן נאסר הצילום לחלוטין. לא עזרו כל תחינותי ואפילו ההסבר שאני כותב לעיתונות. להערכתי ההוראה נובעת בעיקר מן הרצון של מנהלי המוזאון להגדיל את המכירות של המוצרים והפוסטרים הנמכרים בחנות המוזאון. יחד עם זאת נמסר לי כי אם ברצוני לצלם עלי לפנות מראש למוזאון ולתאם אישור צילום בצירוף הסבר מתקבל על הדעת. את זה אנסה בעתיד. בנתיים אני מודה לסטיב ג'ובס על האייפד 2 שאיפשר לי לצלם שם את הפסל של אריסטו מבלי לעורר עלי את זעמם של הסדרנים הקפדניים במקום.
אוכל בד'אורסיי: חדר האוכל המפואר של המלון משנת 1900 שומר להפליא וממשיך לפתוח את דלתו לכל אורחי המקום.ניתן לסעוד במקום עם רקע של תפאורה מלכותית ובמחירים עממיים. בארוחה משפחתית שאכלנו במקום גילינו מנת ילדים שכללה שתייה, מנה עיקרית משובחת של סלמון עשוי היטב ברוטב משובח עם צ'יפס (וקטשופ), וגלידה – הכל במחיר עממי מוזל של 6 יורו. המסעדה בהחלט מנסה לייצג את הרעיון של איכות מלכותית ברמת מחיר עממית.(ראו בתמונה)
שעות פתיחה: גיליתי כי המדריכים ואתרי האינטרנט לא תמיד מעודכנים בשעות הפתיחה. בכדי לחסוך עוגמת נפש רצוי לבדוק באתר הרשמי של המוזאון ו/או להתקשר בטרם יציאה לביקור. זה נכון במיוחד למוזאונים הפחות מפורסמים.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.