בית הזכוכית התורכי

מאת אהרון רול | 12 ביוני 2010

עלינו לצאת מחברת העוללים התמימים של העולם ולהיכנס לעולם המבוגרים. יש לחדול משימוש בכייני בתסמונת "אכלו לי שתו לי", כל העולם נגדנו, כולם אנטישמים וכדומה. טיעונים אלו נכונים אך בחלקם ולא המכריעים שבהם.

עלינו לחדול לחפש ידידים בעולם ולהבין כי אך בעלי אינטרסים משותפים מתקיימים בפוליטיקה העולמית ואותם עלינו לאתר. יש להכיר בכך כי עולמנו הינו מנוכר ומונע מאינטרסים זהים או מנוגדים. ולכן, עלינו ללגום כוס מים קרים, להרגע, לגייס קור רוח ולהבין כי ממש כביתנו אנו, הבית התורכי עשוי מזכוכית דקה ושבירה ומי שגרם לכך הינו טאיפ ארדואן עצמו בלולינותו כי רבתה. כל שנותר לנו הוא להרים את האבנים שסיפק לנו ארדואן ולהשליכם חזרה על מנת לתמרן מדיניותנו כהלכה.

תורכיה כנוטלת הובלת הדה-לגיטימציה לישראל

לכאורה איראן של הגמד השעיר והמתוחכם אחמאדינג'אד היא העומדת בראש מסע הדה-לגיטימציה של ישראל, אך הדבר נכון רק בחלקו. איראן אינה נהנית בשלב זה מתדמית עולמית של מדינה בעלת שילטון לגיטימי, כך שמסעה נגד ישראל ניראה כעוזר לישראל יותר משמזיק.

מכאן, שהתורכים הם שנטלו את ההובלה היעילה יותר בניתוב העולם אל היישורת האחרונה במסע לדה-לגיטימציה של ישראל באשר תורכיה עדיין נהנית מלגיטימציה עולמית יחסית. חשוב יותר, תורכיה מהווה נידבך מכריע בייצוב המדיניות האיראנית של "הסהר הגיאופוליטי השיעי" המכוון כנגד ישראל בשלב ראשון ואירופה בשלב הבא ומכאן, הרי שדחיקת הטורקים לפינה בדיוק באותו האופן אך בכיוון מנוגד, נושא את הסיכוי כי יחזיר המצב לקדמותו ואף ישפרו. אין האמור כאן בא לרמוז כי יש לנתק או לגרום לניתוק יחסינו עם תורכיה, נהפוך הוא, קשרינו עם תורכיה הינם חשובים לנו אך חייבים הם לבוא ממצב של זהות אינטרסים. בידנו האפשרות לגרום לתורכים, כמו גם לאחרים בעולם, לחשוב ולהאמין כי היחסים עם ישראל חשובים להם טקטית ואפשר כי גם אסטרטגית. על מנת להשיג זאת חייבים אנו לנקוט באסטרטגיה וטקטיקה חכמה עוד לפני זו הצודקת.

ביחסים בין מדינות, אין קיים "מצב נואש", נואשות המצב היא אך בראשינו. אין קיים מצב שלילי שלא ניתן למנפו ולהפכו לחיובי. אך לשם כך יש לחדול לפעול מהבטן ולהתחיל להפעיל איברים יותר עליונים לה.

המלחמה לקיומנו שינתה פניה ועברה ברובה משדות הקרב על הקרקע לשדות הקרב הוירטואלים וכך, עלינו להערך בהתאם. אסור לנו להפסיד בשדה המערכה החדש, כפי שאסור לנו להפסיד בשדה הקרב הממשי. באם נכיר בכך, נוכל להפנות תקציבים נאותים למימוש הסברה חובקת עולם ולהצליח בה. יש בהחלט מקום לוותר על מספר מטוסים וטנקים, או חשוב מכך—לוותר על קצוות בילתי יעילים במערכת הביטחון, באופן שלא יפגע אנושות בכושרנו להילחם בשדה הקרב ולהפנות את האמצעים המוניטרים שיתפנו בכך, למערכת הסברה (אמור תעמולה), כהילכתה המהווה חלק חשוב ב"מערכה הלעומתית" בה עלינו לפתוח.

הסיבות שמניעות התורכים (כולם, הממשלה וההמונים האיסלמיסטים המוסתים), הינן ברורות לכל צרכן חדשות סביר. תורכיה נואשה מאירופה, נואשה מהסיכויים לקבלתה כחברה באיחוד האירופי. תורכיה מונעת כיום מחישובים אסטרטגים לצד חישובי רגשנות ורגשות נקמה באלו הדוחים אותה מחברות באיחוד כצרפת וגרמניה. תורכיה החלה מחזיקה מארה"ב המונהגת בידי השמאלני חוסיין אובמה, כנמר של נייר, ככלב קש אשר תועלת אסטרטגית רבה לא תצוץ ממנו בטווח הניראה לעין. ארה"ב של חוסין אובמה הישאירה חלל ריק מערבי-מנהיגותי בעולם אשר אינו מסוגל לסבול ריק מדיני ופוליטי ומכאן קפצו מדינות כברזיל, סין, תורכיה, וונצואלה, סוריה, איראן ורוסיה לתוך אותו הריק שנוצר וממלאים אותו בהצלחה לא מבוטלת.

תורכיה הבינה כי כיוון הרוח במזרח התיכון ההולך ומקצין לכיוון האיסלמו-שיעי, רוח זו נושבת לכיוון איראן אשר היצליחה לקבץ סביבה קואליצה מרשימה הנימצאת בחצר האחורית התורכית (סוריה ולבנון של החיזבאללה), בנוסך "הסהר הגיאפוליטי השיעי". כמו כן להשיג תמיכה משמעותית ממעצמות עולות כגון סין, בראזיל, רוסיה וכדומה. גם האלטרנטיבה דהיינו, ציר המדינות מצרים, ערב הסעודית וירדן אינו אטרקטיבי-ונחשב עבור תורכיה (זולת הפיכתן לגרורותיה), באשר מדינות אלו נחלשו באורח משמעותי עם החלשות ארה"ב האובמית ממש כפי שישראל נחלשה אסטרטגית עקב כך.

האסטרטגים התורכים היפנימו כי חבירתה של תורכיה לאיראן תעלה לפחות בטווח המידי יתרונות אסטרטגים משמעותיים עבורה. ברי כי היה על תורכיה לבחור בין ידידות עם ישראל לבין חבירה לציר האיראני פונדמנטליסטי ואכן תורכיה בחרה את הטוב ביותר עבורה (ובצדק, מהפן האובייקטיבי) וזו אינה ישראל.

כחלק מהעסקה האיראנית של תורכיה, יצר ארדואן את הבוקא ומבולקה הכרוכה במשט התורכי "ההומניטרי" ובכך, ובמתואם הדוקות עם איראן, אכן היצליח לזמן קצר להסב את תשומת לב העולם מנושא הגרעין האיראני לעבר ישראל והפלשתינים בעודו קוטף פירות מנהיגות תורכית עתידית במזרח התיכון.

כנידבך שני, אפשר שתורכיה זוממת לבגוד גם בידידתה החדשה איראן ( שהרי תורכיה בגדה כבר בידידה כישראל), באשר שאיפתה של תורכיה ל"אימפריה עות'מאנית" מחודשת, מתנגשת עם שאיפתה של איראן ליצירת אימפריה פרסית מתחדשת. כיום השתיים מהוות ברית של אינטרסים זהים אשר אפשר בהחלט שיעלו על מסלול התנגשות כאשר ימוצו היתרונות האסטרטגים הגלומים בברית הזו לשני הצדדים.

להערכת התורכים ובצדק, הם אינם אמורים להפסיד דבר באשר, באם יתהפך הגלגל והמצב הפוליטי מדיני העולמי יהפוך שוב פניו ביום מן הימים והמערב שוב יתפוס את מקומו הבכיר כמיקודם, הרי הללו ישמחו לקבל את תורכיה שוב לחיקם ולהרעיף עליה כל טוב וטובין ללא גבול. ובמדה ולא כך יקרה, מה טוב (לגבי דידם).

המיחל בליבו כי בידנו הוא לשנות את הגישה הלעומתית, השוטמת התורכית, בכך שניתרפס בפני הפשה, טומן ראשו בחול וניזון מתקוות שוא מעורפלות אשר אינן ניסמכות על המתחולל לנגד עינינו. עלינו לחדול מהכעס על ההתנהלות התורכית הניתפסת בעינינו כבגידה בנו כידידים קרובים (ובצדק) ולהפנים כי עלינו לנקוט בצעדים חכמים, לעומתיים, מאזני-שוויון, אשר יביאו התורכים להבנה כי ישראל אינה "כלב קש" ועליהם להתחשב בה באופן שתחזור להיות בת ברית אסטרטגית כבעבר. שם "המשחק" הוא זהות אינטרסים ועל כך עלינו לעמול.

זהות אינטרסים אין תמיד פירושה ברית של אינטרסים זהים. פירושה גם ברית של אינטרסים שליליים דהיינו, "על מנת למנוע נזקיך לי עלי לחבור אליך", גם זו ברית אינטרסים.

השלטון התורכי החליט כי מבחינה אסטרטגית יטב עמו באם יאחד כוחות עם ציר הרשע תוך שהוא מנצל את החלל הריק במדיניות העולמית שהותיר אחריו האיסלמיסט השמאלני חוסיין אובמה (אכן צרוף מענין והזוי אך שאינו מפתיע לאור הברית הבילתי קדושה שכרת השמאל הקיצוני העולמי עם הג'יהאד העולמי). חישוביה של תורכיה הינם נכונים על פניו. תורכיה שואפת לההנות מכל העולמות ביודעה היטב כי חוסיין אובמה ייתרפס בפניה משאך תצייץ לכיוון המערב, באשר אובמה שם יהבו על תורכיה כציר המזרח תיכוני המרכזי במדיניות האמריקנית במקום ישראל אשר הפכה מבחינתו (ואולי תמיד היתה כך לטעמו), לנטל מנטלי ואסטרטגי.

ישראל צריכה להתחשב בהלך הרוח הבינלאומי, אך מאידך גיסא, ישראל אינה צריכה להתחשב בהלך הרוח האיסלמיסטי כנגדה, למעט בעלות בריתנו במזרח התיכון וגם זאת בערבון מאד מוגבל. אנו ניהיה לצנינים בעיני מדינות האיסלם ללא תלות במעשינו או מחדלינו.

המדיניות הבינלאומית מתנהלת כסינוסואידה ארוכת טווח דהיינו, ישראל כיום ניראית כתוקפן גם בעיני ידידים מובהקים באשר אלו עדיין נמצאים בתהליך של הפסת דעתו של האיסלם הקיצוני בארצותיהם. חשוב לפעול ולישר ההדורים עם מדינות המערב (חבל על הטירחה עם מדינות האיסלם למעט תורכיה, מצרים, ירדן, ערב הסעודית והאמירויות), אך יש להבין כי בטווח הבינוני והארוך תיטה הסינוסואידה העולמית לטובתנו.

המערב נימצא בסיפה של התפקחות מחרגון אזלת היד שלו למול האיום האיסלמיסטי. בתוך מספר שנים קצרות יחסית יאלץ המערב לעמוד על נפשו כנגד הגל העכור האיסלמיסטי הזה ואז תהפוך ישראל, למצער בעיני המערב, על עמידתה הנחרצת (כך אנו מצפים מהנהגתנו), כנגד מגמות ההשתלטות האיסלמיסטיות על המערב, לנכס אסטרטגי בעל חשיבות רבה, בהוותה מוצבה הקידמי של הדמוקרטיות המערביות, המעצור שאין תחליף לו למול השיטפון האיסלמי. ישראל חייבת לוודא כי הגיעה ליישורת זו בלא שהתפרקה מנכסיה האסטרטגים. באמירה זו אנו בהחלט מכוונים לנושא הפלסתיני-סורי.

תכנון ופעילות אסטרטגית לטווח ארוך

האסטרטגיה הישראלית חייבת לנקוט בדרך ה"הפרד ומשול" כמשל. ופירושו, לחדד את ההבדלים בהסברה הישראלית בין עולם האיסלם הרצחני והגזען השואף לכבוש את המערב לבין הדמוקרטיות המערביות אשר חרטו על דיגלן הומניות, זכויות אדם, שיוויון וחופש הביטוי לכל. ההסברה חייבת ליצור קשר מובהק בין הדמוקרטיות המערביות וישראל—אלו אנשי האור, לבין האיסלם—אנשי החושך. בענין זה יש ללמוד רבות מאנשי האיסלם הקיצוני המשכללים את תעמולתם לעולם לדרגת אמנות בלא שאיזון ואמת משמשים נר לרגליהם (ואכן, הם מצליחים בכך). בצד חומר הסברה עובדתי (אשר אינו מדבר לליבם של רבים ממילא), יש לנקוט בגישה פופוליסטית, אכן כן, פופוליסטית-מתוחכמת, המדברת ללב ולרגש המאזינים.

אל ישראל לשבור במוצהר את הכלים עם תורכיה, למצער לא מצידה. גם אם היחסים עמה יהיו קרירים עד קרים, אין הדבר דומה לניתוק יחסים מוחלט באשר הפתח להתחממות היחסים בעתיד קיים. כלפי חוץ, ישראל חייבת להכריז השכם והערב כי אינה מעוניינת בכל סיכסוך עם תורכיה ובמדה וייוצר סיכסוך כזה (התורכים כבר יצרוהו) הרי שתורכיה ביוזמתה היא שיצרה אותו.

עלינו לפתוח ערוץ חשאי (פוליטי) לצבא תורכיה על מנת לעודדו ללחוץ (מלה מכובסת ל"למרוד" בשילטון האיסלמי ולהחזיר תורכיה למישנתו הנאורה של אתא-תורכ). כמו כן, באותו האופן, נעמול על פתיחת ערוץ הדברות עם האינטיליגנציה החילונית התורכית.

שמירת היחסים עם הצבא התורכי חיונית וחייבת להעשות אם בגלוי ואם, מה שיותר רצוי ויעיל, בחשאי. קיים סיכוי סביר כי הצבא "האתא-תורכי" שהוא מעוז החילוניות התורכית יתנער מריבצו ביום מן הימים ואפשר שיתפוס את השילטון מחדש שם. לימים מעין אלו עלינו להיות ערוכים ומוכנים ולא רק מהפן ההצהרתי. תהליך "הפרד ומשול" צריך לפעול מצידינו גם בתוך תורכיה עצמה בין חילונים לאיסלמיסטים, ובין תורכים לכורדים. ידי ישראל חופשיות יחסית בחירחור מתחים תורכיים פנימיים באשר יקשה כעת על תורכיה להתלונן על כך לאור מעשיה היא בהעצמת המתחים בינינו לבין הפלשתינים ועולם האיסלם.

ישראל צריכה לקרב בין תורכיה, מצריים וערב הסעודית ואפשר גם עיראק. פעולה דיפלומטית חשאית אשר מעמידה את איראן כסכנה קיומית למשטרים הסונים באזורנו ומחסום לשאיפות התפשטותה (מתווה "הפרד ומשול"), צריכה להיות אבן פינה בפעילות זו. גם אם לא יסתיע הרי שיעודד יצירת גוש סוני אנטי-איראני באזורנו

ישראל חייבת לפעול במהירות. תורכיה צוברת כוח והשפעה בימים אלו במשותף ותחת המטריה האיראנית והפועל היוצא מעלה חשש סביר כי גם מדינות ערביות כגון מצרים, סעודיה וירדן עלולות , עקב חולשת האמריקנים, לחבור משום כך לצד החזק וה"מנצח" התורכו-איראני.

ישראל צריכה להכין את הקרקע לתקופה בה הנשיא האמריקני חוסיין אובמה האיסלמיסט השמאלני יפנה את מקומו בבית הלבן לטוב ממנו, אוהד לישראל (מהמקום הנמוך בו נימצא אובמה ביחס לישראל אפשר רק להתרומם לחיוב), אשר אז תיראה ישראל לפתע שוב כגשר אסטרטגי בין עולם האיסלם המתון למערב ומכאן, כנכס אסטרטגי.

ניתן בעתיד הקרוב למנף את עודפי הגאז העצומים שהתגלו ואלו העומדים בפפני חשיפה על מנת לקשור את תורכיה כמו גם את סוריה לאספקת אנרגיה ישראלית. בתיכנון משק התפלה נבון ניתן אף לספק מים מותפלים ממתקנים בישראל לסוריה הצמאה נואשות למים מתוקים.

על ישראל למנף את אי הנחת והכעס בעולם המערבי על כך שארדואן הונה אותו יחד עם ישראל על מנת להגביל או לאיים בניתוק קישרי המערב עם תורכיה, עובדה זו תנחית מכה אנושה על התורכים אשר כוונתם האסטרטגית היתה לרקוד על שתי החתונות יחדיו: האיראנו-שיעית והמערב.

"פעיל שלום"  על סיפון המרמרה

פעילות טקטית לטווח הקצר עד בינוני

ניתן לפגוע בבטן הרכה של התורכים באופן שישרת מטרות ישראליות קצרות וארוכות טווח: להבאיש את ריחה של תורכיה בעיני מדינות ערביות סוניות כגון מצרים, ערב הסעודית, ירדן ועירק. להחליש את מעמדה במזרח התיכון ובפרט להחליש את הברית התורכו-סורית. להחליש את הברית האיראנו-תורכית. כמו גם להחליש את מעמדה של תורכיה בקרב הקהליה הבינלאומית

בידנו הוא לארגן משטי עזרה הומניטרית לכורדים במזרח תורכיה באמצעות "אירגוני זכויות אדם חוץ פרלמנטרים" (לכאורה). התורכים כמובן ימנעו פעילות זו ובכך יכניסו עצמם למלכודת בינלאומית שאין מוצא ממנה. כאן ישים הכלל האומר כי "כאשר אתה מצביע על כישלי האחר עם אצבעך, שים לך לאן אגודלך מופנה".

ישראל חייבת להמשיך ביתר שאת בתמיכתה הפוליטית, המוסרית והצבאית בכורדים על מנת ליצור מצב של אי כדאיות לתורכים להמשיך בתמיכתם בפלשתינים בבחינת "אתם פוגעים בבטננו הרכה, כך גם אנו פועלים באותה המידה כנגדכם". במדה וכוחם של הכורדים יגיע למאסה קריטית כנגד הצבא התורכי, כך ניתן יהיה לרפות את ידי התורכים בנושא הפלשתיני.

דווקא ישראל היא שיצרה שוב את "כוח התקדים" הפועל אומללות כנגדה ובכך היבקיעה גול עצמי במערכת ההסברה בכך ששיחררה ללא כל תמורה פוליטית, מדינית והסברתית משמעותית, פעילי טרור שהיו במשט אשר לגביהם קיימות הוכחות מוצקות לפעילותם הטרוריסטית הבינלאומית והנקודתית במשט עצמו. בכך שמטה ישראל מידה את ההוכחה הבדוקה המוצקה והמבטיחה ביותר לכך כי הסגר על הרצועה הינו חיוני וכי ההסתבכות של ההשתלטות על הספינה מרמרה היתה יזומה על ידי תורכיה מראש.

התרוץ שנימסר בנוגע לכניעה ללחץ בינלאומי שגרם לשיחרור הטרוריסטים הינו מצוץ מהאצבע ומעיד על אי עמידה ונסגנות תחת לחץ ואיוולת בסיסית. וכי מדוע החזקת הטרוריסטים עוד שבוע ימים בתחומה של ישראל, לחקרם ולפרסם הממצאים קבל עולם ואחותו, יכול היה להזיק לנו כדי כך שבבהלה רבה שמטנו יתרון טקטי כה מבטיח מידנו? אנו תקווה כי שחרור המחבלים לא נבע מהסכם ישראלי עלום, נכלולי ואף מטופש עם תורכיה כהכנה לאירועי המשט האלימים כפי שנירמז במקומות שונים. מנהיגינו מתבקשים בכל לשון של בקשה: לא לחזור על הטעות הזו שוב.

ישראל צריכה לפנות לחברות ברית נאט"ו ולשכנען (הפעם זה לא יהיה קשה מדי לשכנע את המשוכנעים ממילא), להשעות או להפסיק חילופי מודיעין עם תורכיה באשר ללא ספק זולגים ויזלגו אלו לידים אירניות וסוריות וכמובן שתורכיה תעשה במידע שימוש הנוגד את מטרון אירגון נאט"ו.

כמובן שיש להשעות ולהפסיק כליל כל מעבר של ידע וכלי נשק מערבים לתורכיה אשר ימצא מקומו באחת באיראן.

עלינו לצאת במסע תעמולה "חוץ-ממשלתי" מתוקשר אודות רצחנות התורכים כנגד הארמנים והכורדים ולדרוש ממנה לשלם פיצויים לקרובי הנירצחים ממש כפי שגרמניה שילמה פיצויים ליהודים עקב השואה. תמוה הוא מדוע היכיר מדינות העולם, כולל ואפשר כי בעיקר גם כל הדמוקרטיות המערביות, ביתרונות של אירגונים חוץ-ממשלתיים הממומנים ומכוונים על ידי ממשלות ופועלים באורח סיביוטי להלל בתוככי ארצות היעד באופן חוקי ולגיטימי, בעוד אנו בישראל מתעלמים מהיתרונות העצומים הגלומים בכך. התעקשותנו שלא "לנהוג ברומא כרומאי" בכל האמור לעיניני קיומנו, ממיטה על ראשינו שוב ושוב אסונות מדיניים, פוליטים וצבאיים.

מכיוון שהנקודות לעיל פוגעות ישירות במטרותיה האסטרטגיות של תורכיה לעתיד הקרוב והבינוני הרי שתאלץ להביא בחשבון את הברית עם ישראל כמשחקת לצידה ומכאן תחל להיזהר ביחסיה עם ישראל על מנת שלא להחמיצם. כבר ציינו כי לא ידידות היא שגרמה לתורכיה לחבור לישראל אלא זהות אינטרסים. והרי לנו זהות אינטרסים מחודשת בין שתי המדינות.

לאחר שיתבררו העובדות העולות מעבודתה של ועדת החקירה לענין "המשט התורכי", עלינו למנף תלונות למועצת הביטחון בנוגע למעורבותה של תורכיה במשט שכוון להיות רצחני במסווה משט הומניטרי כנגדנו.

מערכת ההסברה, אופס, תעמולה

טועה מי שחושב או אומר כי אין מה להסביר את ישראל או כי היפסדנו מראש במערכת ההסברה. אפשר כי אנו עדיין שבויים במתווה 'הסברתי' (המתווה של "אני צודק ויפה נפש"), במקום שחובה עלינו לפתוח, במקביל, במערכת 'תעמולה' (זהו המתווה של "אני חכם, ארסי ומתוחכם").

מערכת תעמולה יכולה וחייבת להתנהל באורח ישיר, על ידי ממשלת ישראל ויכולה וחייבת גם להתנהל באורח עקיף על ידי "אירגונים חוץ ממשלתיים" לכאורה, אשר המימון והתמיכה הממשלתיים בהם אינם ניתנים לחשיפה.

יש לפעול באופן שיחשדו בנו (במשתמע ובאורח טיבעי) כי התזמון למתקפה התקשורתת החשאית החוץ-פרלמנטרית אכן מגיע מישראל אך לא יוכלו להוכיח זאת (הדלפות יזומות דרך צד רביעי).

יש לשלב ולהושיב על המדוכה חברות פירסום והסברה מהשוק הפרטי ולשלבן במאמץ הממשלתי. עלינו להודות כי אנשי הסברתנו הממשלתיים הינם כישלון קולוסלי ויש לתגברם או להחליפם בטובים מהם, ממש כפי שהשוק הפרטי נוהג עם כישלונרים בתחומו. על ראש הממשלה לנער את שר ההסברה יולי אדלשטיין ולחייבו לשדד מערכות משרדו לעומק וללא רחמים להעניק לו תקציבים, לקבוע מועצה מיעצת, בצד וועדה ממשלתית המפקחת על פעולות המשרד, אשר תדווח מדי חודש בחודשו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (לא אין טעות כאמור, ההסברה (התעמולה) היא שדה הקרב החדש).

יש לנהל מסע תעמולה (לא הסברה), להבאשת ריחה של תורכיה ברחבי העולם הנאור והשפוי המסביר כי האוניה "מרמרה" היתה אונית טרור ולא אונית שלום או סיוע הומניטרי (שממילא פג תוקפו בחלקו), תוך שאנו קושרים את ממשלת תורכיה לפעולת טרור יזומה ומכוונות כנגד ישראל. ישראל לא חסמה סיע הומניטרי לעזה, כך שמישלוח האוניה התורכית על כ- 40 אנשי הטרור שעל סיפונה, פירושו תמיכה בוטה של ממשלת תורכיה וארדואן בראשה בג'האד העולמי אשר החמאס נימנה על שורותיו.

על ישראל לחשוף למדיה העולמית ולחזור ולחשוף תדירות, את מערכת ההטעיה המכוונת שהיפעיל ארדואן וממשלו על ישראל בהבטיחו לה כי המשט נקי מגורמים עוינים ומנשק התקפי ואף כפי שפורסם, נתן ערבותו לישראל בכך התברר כי ארדואן שיקר והטעה ביודעין. על ישראל לחשוף את הפניית העורף ובוגדנותה של תורכיה בידידים נאמנים כדוגמת ישראל וארה"ב ולהזהיר, באורח דיפלומטי ושאינו כזה, ניפגעים עתידיים אפשריים מפניה.

לעומת זאת, מערכת ההסברה (בניגוד לתעמולה), תעלה על נס את צביעותו של העולם בכלל ומדינות המערב הדמוקרטיות בפרט המגנות, באורח למצער גורף וחד צדדי, את מדינת ישראל ומדיניותה בעוד האיסלם הרצחני משתולל ושוחט מיליוני בני אנוש הרחבי העולם באין מכהה. יש להצביע על העובדה כי תמיכה במדינות האיסלם בכלל ובפלסתינים בפרט מהווה עבור מדינות רבות את התרוץ לשלילת הלגיטימיות של ישראל באורח עקיף. כמו כן, נמנף אף את הצביעות והמוסר הכפול של אירגוני "זכויות האדם" בעולם, אותם אירגוני שמאל קיצוני ואנרכיסטי אשר אטומים לכל עוולה בעולם ובפרט לעוולות שגורם הטרור העולמי הג'הדיסטי, אך מגלים רגישות צבועה, בעלת מוסר כפול, מעוקמת ומופרכת בעליל לעוולות המדומות והיחסיות של הפלסתינים בהציגם אותם כקורבן באשר כלל לא ברור על פניו מי הקורבן ומי המקרבן בסיפור המזרח תיכוני.

בשלב זה, המדיניות והאסטרטגיה הישראלית המזרח תיכונית ניראית מבולבלת, חסרת עיקביות ותוכנית סדורה על אופניה. נקווה ועדיין לא מאוחר,כי מנהיגינו יתעשתו, ויחזרו לתלם התבונה וההגיון. החבית הישראלית ממש מתפקעת מאנשים טובים, מוכשרים, יצירתים השואפים בכל מאודם לתרום למען המדינה. הזרימו דם חדש למערכה המושכלת לקיומנו, השתמשו בהם.

הוספת תגובה