על מגרעות היסוד של החשיבה הביטחונית הישראלית כבסיס לתבוסה בלבנון מאת יוסי בלום הלוי

אלא ששדה הקרב שצה"ל נתקל בו ברצועת הביטחון בלבנון ערב הנסיגה ב-2000 ולאחר מכן ברצועת עזה, הוכיח שמפקדיו שוב לא משכילים להכיר את האויב, לא מבינים את השטח, וכך נוצר מצב שגולני או החי"ר במילואים אינם כשירים ללוחמה משולבת עם השיריון.

בלבנון הדריכו האיראנים את חיזבאללה לתקוף את שיריון המרכבה בטילי נ"ט בעל ראשי נפץ כפולים (טנדם) או לרסק אותם במטעני גחון בני מאות ק"ג. היה מדהים לראות את מתכנני טנק המרכבה משתאים לבחון את שברי המרכבות בלבנון וברצועה, כאילו נבנה על ידם טנק חסין מפגיעה, וכעובי השיריון כן גודל הביזיון. צה"ל לא רק שהתעלם מלקחי מגננות הסאגרים ב- 1973 וב- 1982, אלא שהלקח העיקרי של מלחמת וויטנאם, אותו למדו האמריקנים אדירי העוצמה על בשרם, היה ההוכחה המכרעת שהטכנולוגיה איננה חזות הכל וכי היא איננה יכולה להוות תחליף לתורת המערכה, לתמרון, ולתחבולות המלחמה.

כך, בתורת לחימה נכונה ובמינימום טכנולוגיה, הביס הו צ'י מין את הצרפתים בדיין ביין פו, הגנרל גיאפ את וסטמורלנד בסייגון [12] , והאפגאנים ובין לאדן את הרוסים באפגניסטן, וזה האחרון גם את האמריקנים בעיראק של 2006.

אם נבחן את מערכת הביטחון בכל שנות קיומה נגלה, ולא בהפתעה, שהרוב מכריע של פרסי ישראל לביטחון ניתנו לפיתוחים טכנולוגיים ומיעוטם המזהיר להישגים בתחום תורת המערכה, הפעלת גייסות, הלוגיסטיקה, התמרון הטאקטי, והפעלה של קרב הגנה והתקפה בשדה הקרב המודרני. בכל אלה קיבל צה"ל במלחמת לבנון הראשונה מספיק בקושי ובזו השנייה נכשל-כליל. צה"ל של 2006 התגלה כצבא של מיליציה משטרתית וצבאית למחצה, שאיננו מסוגל לנהל קרב משולב; צבא שהכוחות שלו נאלצים בתוך המלחמה ללמוד מחדש את האלף-בית של לחימה בשטח בנוי ברמת הכיתה או המחלקה, צבא שלוחמיו נשלחים לשדה קרב בציוד ובחימוש שאיננו מתאים, ובדרך שהופכת אותו מטרות במטווח אותו הכין החיזבאללה במשך שנים רבות.

כך שלח צה"ל אלת לוחמיו לשטח ממולכד, ולבתים ששמשו עמדות שיגור לטילי נ"ט, ולמנהרות שאיש מהלוחמים לא ידע או לא הוכן לקיומם, זאת בעוד חומר מודיעיני שהיה אמור להגיע אליהם לפני יציאתם לקרב נותר בארגזים המסומנים סודי ביותר.

כישלונות מודיעיניים אלה פקדו לא רק את הלוחמים בקו האש – גם מפקד אוגדה 91 שהכריז על עיירה ענקית ככבושה, לא היה מודע, או אולי התעלם מקיומם של מנהרות ובונקרים נוסח וייטקונג, אותם הכין החיזבאללה, ומהם יצא להתקפות נגד מפתיעות שגבו מצה"ל מחיר כבד במשך כל שבועות הלחימה בעיירות ובכפרים רבים בדרום לבנון.

בעוד שמתחת לפני הקרקע הכינו לוחמי האויב מארבים שהכו את הכוחות בהלם, בשטחים הפתוחים ("שמורות הטבע") הכין החיזבאללה מנהרות מוסוות היטב, ומהם שיגר, תוך הסתתרות מהמזל"טים, טילי נ"ט לטנקים, וטילי קטיושה לישובים. יותר משצה"ל שלט בשטחים הפתוחים והבנויים, שלט החיזבאללה באש על כוחות צה"ל שהיו פזורים ככוחות פלוגתיים קטנים בבתים ובסבכי חורש. במקום ריכוז כוח משולב והפעלתו על מערכים עיקריים של החיזבאללה (כגון משולש הברזל צור, כפר קנה בינת ג'בייל) צה"ל של מפקדות הקריה ושל אוגדונרים-ביורוקרטים, שוב שלח טנקים עם חי"ר או חרמ"ש מנוון, הישר למתחמי הנ"ט, ספג אבידות, והתחפר בשטח, שגם בו נגבה מחיר כבד בבתים שקרסו על חיילנו.

שוב הוכח חסרונו של בית ספר גבוה ומעשי לתורת המערכה בצה"ל. בבית ספר שכזה לא רק מפתחים תורת לחימה – תורה זו צריכה לעבור בחינה ראשונית, הטמעה רב חילית משולבת, הפקת לקחים, גיבוש ולאחריו הטמעה בכל הכוח היבשתי הלוחם. מה שיש לצה"ל היום בתחום "המכללה לפיקוד ומטה" "והמכללה לביטחון לאומי" אלה בסה"כ סמינריונים תיאורטיים מנותקים מהמציאות כפי שהתגלתה בלבנון. ומה עושה צה"ל בצאלים אם לא אימון טכנו-טאקטי בסיסי של חילות יבשתיים, כל חיל בנפרד, כאשר הפעם הראשונה שבה כוחות חייליים שונים נאלצים לפעול במשולב הוא בזמן מלחמה וללא כישורים מינימאליים של אינטגרציה טכנו-טאקטית הנדרשת הן מהטנקיסטים והן מחיל הרגלים, הארטילריה ההנדסה המודיעין והרפואה.

כך ראה עם ישראל כיצד כל כוח יבשתי של צה"ל נלחם באותו שדה קרב בנפרד תוך השגת תוצאות מחרידות, לא רק במה שקרה במלחמת יוה"כ בקרבות הבלימה, ולא רק במלחמת לבנון הראשונה, אלא שוב בקרב הסלוקי וראנדוריה לפני כחודשיים, כאשר חטיבת המרכבות 401 וחטיבת הנח"ל, שהמפקדות שלהן פעלו ממש מאותו בית בכפר, הפעילו את כוחותיהם בנפרד, ולחמו כל אחת לעצמה עם תוצאה קשה של עשרה טנקים מושמדים הרוגים רבים וכישלון מביש מול כמה עשרות משגרי טילי נ"ט.

כולם זוכרים את הארטילריה הצה"לית יורה ויורה למטרות נעלמות בעומק השטח, בדומה למה שראינו ברצועת עזה לאחר ההתנתקות, ובהנחייתו הישירה של דן חלוץ הרמטכ"ל. האם מישהו במדינה ביקר את יעילות הירי הזה? כולנו יכולים ללמוד שהן ברצועה והן בלבנון היו לכמות האש הכבדה ללא תמרון נילווה, השפעות אפסיות על שדה הקרב.

בואו ונבחן שימוש חלופי בארטילריה כאשר זו הייתה מלווה את כוחות החי"ר, נניח בהיקף של שתי סוללות צמודות לחי"ר ויתרת האגד לרשות מטרות לחימה נוספות בגזרת האוגדה. בעת שהחי"ר תוקף רחוב, ניתן להפעיל את התותחים המתנייעים בצמוד לכוח המטהר, תוך הפעלת אש מהרסת (פגז נפיץ 155 מ"מ) על בתים בכינון ישיר. מה שהיה נכון בסטלינגרד ובברלין יכול היה להיות נכון אף במרון א ראס ובינת ג'בייל.

לו הייתה לצה"ל מחלקת היסטוריה ראויה לשמה, במקום גוף משכתב היסטוריה לצרכיי מנהיגים פוליטיים [13] הייתה מחלקה זו מספקת למז"י ופיקוד צפון סרטים של קרבות ממלחמת העולם השנייה בסטלינגרד, ברסלאו וברלין כדי ללמוד לקחים ולהסתמך על ניסיון שבו כוחות חי"ר טהרו רחובות שלמים, כאשר ארטילריה צמודה מסייעת להם לפרוץ בתים חוסמים, בעוד להביורים שורפים מגננות חי"ר במרתפים ובקומות התחתונות של המבנים המבוצרים אליהם הגישה קשה ומסוכנת.

מדוע צה"ל לא מרכז ארטילריה בנקודות הכרעה של אוגדות? מי בציבור צריך את ההצגה התקשורתית בערוצי הטלביזיה של סוללות תותחים היורות בלא הפסקה לצרכיי מורל ציבורי!? אש חייבת להיות למטרות השמדה ולא לשטחים פתוחים לצרכיי "הרתעה".

מודיעין שטח מתצפיות ומאמצעים אחרים צריך לתת תמונה אויב בזמן אמיתי, וכדאי ללמוד, אם כבר רוצים לעסוק בשדה הקרב הממוחשב, מהצבא האמריקני כיצד מעבירים תמונות טאקטיות לחיל הבודד שלא לדבר על המג"ד והמח"ט. מפקדי כוחות ברמות קו הדם צריכים להפנים את העובדה שאסור להם להיות משועבדים לצגי הפלסמה בחפ"ק המרוחק קילומטרים מקו המגע עם האויב. לשם כך יש קמ"נים וקמב"צים שאמורים לנתח מרחוק את תמונת הקרב האוגדתית ולהעביר אותה לגדוד ולחטיבה. את המידע לרמות הפיקוד בשדה הקרב די להעביר במחשב כף יד, שגם הוא אסור לו לשמש מטרה לכשעצמה אלא אמצעי מסייע בלבד.

לו היה קיים במז"י סדר עדיפויות ראוי, קודם לשימוש במערכות השליטה והבקרה (שו"ב) היבשתיות, כפי שתורגלו "בהצלחה-מדהימה" בהתנתקות המבישה, היה הצבא מאמן את כוחותיו ברמת עוצבה משולבת, ורק אחר כך מסתייע בתמונת קרב של מערכות השו"ב והמודיעין החזותי.

מן הראוי היה לאור תוצאות המלחמה, שהצבא ידרוש שמפקדי האוגדות יחזרו ללמוד ולתרגל את יסודותיו של הקרב היבשתי, ושסוף סוף יבינו תא"לים, דוגמת גל הירש וארז צוקרמן, ששריון מסוגל לתמרן בשטח, ולשטוף אותו בתנועה ובאש, אבל הוא לבדן, איננו מסוגל לטהר שטחים בנויים ואף לא יעדים מבוצרים, ובוודאי שלא לשלוט על שטח לאחר כיבושו. לצורך זה נוצר חיל רגלים, שהוא מלכת שדה הקרב, וסביבו צריך לבנות את הקרב היבשתי במשולב עם הנדסה, ארטילריה, מסוקי קרב, מטוסי קרב וכוחות ימיים שיספקו לו במתווי קרב נתונים, סיוע ימי באש, ובהנחתה של כוחות יבשתיים באיגוף ימי בעורף שטחי הלחימה.

כאן חובה לשאול, מדוע אין צה"ל עושה שימוש מושכל באמצעים ייחודיים כמו שנעשה בעבר בירושלים [14] . תוך שימוש מותאם מבצעית באמצעי לחימה ייעודיים. חלק ניכר מתקציב הביטחון מושקע בפרויקטים שהם מנקודת המבט של זרוע היבשה, ברכה לבטלה ואין להם שום יכולת ישירה להשפיע על תפקוד הכוחות הלוחמים בשדה הקרב ולמנף את יכולתם. הציבור צריך להפנות שאלה לאלוף בני גנץ, מפקד זרוע היבשה (האחראי להדרכה ולוגיסטיקה של הכוחות היבשתיים): מדוע אינכם מאמנים את חיילי הרגלים בשימוש בלהביורים לטיהור בונקרים בשמורות הטבע ובכפרים? מדוע אינכם מפתחים ומפעילים נגד המנהרות והבונקרים התקנים פשוטים לשם הזרמת חומר דליק או גז משתק לתוך המנהרות, כדי להרוג או להבריח את המחבלים מתוכם? האם הפחד מבתי משפט בינלאומיים משתק את כושר החשיבה והיצירתיות הצבאית שלכם? אולי חוששת המערכת מזהבה גלאון ומאמנון אברמוביץ שיתקיפו אתכם בתקשורת? [15] אם כן, אז אולי צריך צה"ל לשנות את שיטת המיון של המפקדים בצה"ל שממילא היא לוקה אנושות [16] ולבחור במפקדים שבין יתר תכונות הפיקוד הנדרשות והכישורים האינטלקטואליים, יפגינו אמונה בצדקת הדרך, ומנהיגות נחושה ורגישה בצאתם למלחמת המגן על עמם ומולדתם?

מיתוסים טכנולוגיים, קיבעון מחשבתי, ואינטרסים פוליטיים פנימיים בתוך צה"ל הפכו את זרוע היבשה למעין מיליציה משטרתית וצבאית למחצה, כזו המסוגלת במצבה הנוכחי, לתקוף מטרות של מחבלים בעזה וביו"ש, לפנות מתנחלים ולהרוס ישובים, אבל לא להכריע כוחות צבאיים מאומנים היטב, שלא לדבר על הכרעתם של צבאות סדירים.

סיכום

צבא הגנה לישראל מצוי בפיגור עמוק במרוץ נגד הזמן, ומדינת ישראל חיה על זמן שאול הדוחק באזרחיה לעשות מעשה. להערכת הכותב, רפורמה מעמיקה בצה"ל תאחר את המלחמה הקרובה, והיא תהיה חייבת להיעשות בתהליך מודרג שייתן את אותותיו בעשור הבא. כל אלה אינם פוטרים את הפיקוד הנוכחי לתקן כשלים קריטיים מיידיים כבר עתה ולהכין את כוחות היבשה למלחמה הבאה כמשימה לאומית ראשונה במעלה [17] . בעדיפות ראשונה יש לחזור אל הסד"כ המינימאלי של 11 אוגדות ולאמן אותן אינטנסיבית אפילו יחייב הדבר שינוי דרסטי של תוכנית העבודה הרב שנתית לצה"ל, שממילא איננה שווה את המצגות הצבעוניות שלה, ביחס לתוצאות המלחמה. דבריו של סגן מז"י שלא יחול שינוי בתר"ש של זרוע היבשה ב- 2007 בעקבות המלחמה, היא בבחינת דגל אדום לקיומה וביטחונה של מדינת ישראל. בעקבות דברים שערורייתיים אלה צריכה הייתה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לדרוש את הדחתו לאלתר של הפיקוד הבכיר במז"י.

אבל כמו המערכת הצבאית גם הבקרה האזרחית של הכנסת מתפקדת מול הצבא, בשיתוק מוחין ובחוסר אכפתיות משווע.

צה"ל חייב לעבור מהפך מחשבתי מעמיק, לשחוט פרות קדושות, לנתח באיזמל חד את מטרות היסוד שלו, לבחור אסטרטגיה חדשה של בניין הכוח, לזנוח את תפיסת הביטחון הטוטאלי הבלתי אפשרית, ולהגדיר יעדים ברי השגה של מטרות המלחמה. צה"ל חייב לבנות כוח צבאי שיתבסס על כושר הכרעה מוחשי המגובה בכישורים, וביכולות מוכחים של צבא היבשה ולא על בסיס כושר הרתעה מפוקפק, שמזה שנים רבות ברור לכל מתכנן אסטרטגי אסלאמי וערבי ששוויו הוא כקליפת השום. "כושר ההרתעה" האגדי של צה"ל הוא אשליה שעבדה עד מלחמת לבנון השנייה על דעת הקהל הישראלית אך לא עוד – גם האשראי המועט הזה שוב איננו קיים והצבא, חייב לשנות את הדברים מהיסוד. מנהיגות אזרחית איננה פטורה מהאחריות לניהול המלחמה, והדרך הקלוקלת והאנטי מנהיגותית שבה תפקדו אולמרט, פרץ ולבני במלחמה צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח בישראל.

שידוד המערכות נראה שפוסח גם על המועצה לביטחון לאומי, שהפכה לעוד גוף ששומר על הסטאטוס קוו הקיים במערכות הביטחון והמודיעין הישראליות. באין פתרון נראה לעין אין לכותב הדברים אלא לפנות להשגחה העליונה שתגן עלינו מפני המנהיגות הנוכחית בעת המבחן העומדת בשערנו, כשהחלטות גורליות על חיים ומוות, גרעין או נשק קונבנציונאלי יעמדו לפיתחנו.

במאמר השלישי בסדרה "מערכת ביטחון חדשה וצבא אחר – לחיות או לחדול" נבחן את הצורך הדחוף לבחון אסטרטגיה גרעינית חדשה לישראל מול האיומים האיראניים. דעתו של כותב הדברים שהרוצה למנוע מלחמה גרעינית נגד איראן חייב לבסס עוצמה מכרעת בכוח הקונבנציונאלי, זאת משום שאיראן זקוקה לנשק גרעיני רק כדי לסכל במשוואה האסטרטגית את הנשק הגרעיני הישראלי, במגמה להותיר את ההכרעה הסופית נגדה למימוש באמצעות כוחות קונבנציונאליים ולא בהרס גרעיני. במאזן רווח והפסד אסטרטגי כולל, ברור לאיראן כי לישראל יש יכולת למכה נגדית שנייה, ואף אם יושמדו מטרות ערך אזרחיות ומטרות כוח צבאיות שלה במכה איראנית ראשונה, לישראל על פי פלדמן [18] אסימטריה גרעינית הפועלת לטובתה בהתחשב בגיאוגרפיה, האקלים המדברי, מיקום סכרים ומיקום של אוכלוסיית מפתח מדינית וצבאית בריכוזים העירוניים הצפופים של האזור. מהלומה נגדית ישראל במקרה אפוקליפטי שכזה משמעותו השמדה של אוכלוסיית המפתח של העולם הערבי מוסלמי והחזרת הגלגל אחורנית לחשכת ימי הביניים בקרב אוכלוסיות אלה. ישראל חייבת לצאת בהנחת עבודה שנשק גרעיני איראני מול נשק גרעיני ישראלי שווה תיקו, הכרעה תהיה בנשק הטרור ובמלחמה כוללת. לכן זרוע יבשה חזקה היא תנאי יסוד לקיומה של מדינת ישראל.

מראי מקומות:

1. קללת הכלים השלובים – דמדומי העוצמה הצבאית והמדינית הישראלית 1967-1982
2. הקשר הגורדי – מיתוסים ודילמות של הביטחון הלאומי – חמד 1992
   
3. הינשוף של מינרוה – החלטות אסטרטגיות בתנאי אי וודאות – חמד 1994
   
4. "מסך של חול ישראל וערב בין מלחמה ושלום" – יגאל אלון הקיבוץ המאוחד 1960
   
5. ניתן להסביר זאת בעובדה שהעורף ישב אז ברצועת חוף צרה של 14- 25 ק"מ שלא היה בה די עומק הדרוש ליצירת מרחב הגנה וקו עצירה לפי תורת ההגנה הקלאסית.
   
6. דוגמת החלטת ממשלת ישראל בעקבות כוננות כחול לבן אביב 1973 – לא לתת לאויב שום הישג קרקעי – הובילה לפיאסקו של קריסת קו בר לב ותוכנית שובך יונים, וכישלון מתקפת הנגד 8 באוקטובר 1973.
7. ראה הכנותיו של צה"ל למה שקרוי "שדה הקרב המודרני" והמלחמה בעצימות נמוכה נגד הטרור. כל אלה כשלו כליל בהבנת מגמות הטרור במזה"ת.
   
8. דיסוננס קוגניטיבי על פי ברברה טוכמן (מצעד האיוולת) הוא תהליך הקשור בקבלת החלטות של מנהיגות הפועלת נגד האינטרסים של מדינתה. דוגמה עתיקת יומין מביאה שם טוכמן בספור רחבעם והפילוג של ממלכות יהודה וישראל שהוביל לחורבן בית ראשון ולגלות 10 השבטים.
   
9. מבצע מוקד להשמדת חילות האוויר הערביים
   
10. אל"מ אהרון דוידי, מבכירי מפקדי הצנחנים, בדברים שאמר לעיתונות ב- 1967 : הערבים לעולם לא יוכלו להיות לוחמים, ואפילו סאלח א-דין אל איובי – לא היה ערבי אלא כורדי".
    
11. "טאקטיזציה של האסטרטגיה" – על פי ולד.
    
12. התקדשות זיכרונות ממלחמת יוה"כ יוסי בלום הלוי מיתאם 1999 – השמדת מגננת הנ"ט "אורי" על ידי פלוגה ד' של גדוד צנחני המילואים 7 חטיבה 55 (247) . הדגם של קרב זה שאפשר פריצת חטיבת השיריון 500 לציר חבית לא נלמד בשום תורת קרב של צה"ל.
    
13. "האכזרית" הוא נגמ"ש בעל עובי שריון הקרוב לזה של הטנקים, ולכן הוא תוכנן במקור להסתער עמם על מערכי האויב.
    
14. מתקפת הטט 1968 הייתה נקודת מפנה בדעת הקהל האמריקנית נגד המלחמה בוייטנאם ותבוסה צבאית וייטנאמית הפכה להצלחה מדינית רבת משמעות שתוך 7 שנים אפשרה איחוד של הצפון והדרום.
    
15. דוגמת הספר על מלחמת יום הכיפורים "שתוקן" לפי דרישתו של אריאל שרון רוה"מ ב- 2004.
    
16. מטעני לסקוב למיטוט עמדות הקו העירוני במלחמת 6 הימים.
    
17. כפי שאכן קרה בעניין פרסום הירי של פצצות מצרר על ידי מטל"ר MLRS
    ראה מאמר של אלכס פישמן מוסף ידיעות אחרונות שבת 3 בנובמבר 2006.
    
18. בין המבקרים של דן חלוץ גם האלוף במיל. עוזי דיין שאמר השבוע כי על צה"ל לאמן מיידית את הכוחות הלוחמים בשיטות שהוכיחו עצמן בעבר.
    
19. שי פלדמן הרתעה גרעינית לישראל הקיבוץ המאוחד 1984 שם עמ' 63 נשק גרעיני וביטחון ישראל.