היכונו לטרור מאת: ד"ר גיא בכור

היכונו לטרור

מאת: ד"ר גיא בכור | 20 בפברואר  2009 פורסם במקור במדד האיומים של GPLANET

חודש לאחר המבצע הצבאי בעזה, וכאילו הוא לא היה מעולם, בכל הנוגע לרצועת עזה. טפטוף הקסאמים והטילים מתגבר לאיטו, ואין יום שאין בו שיגור ואזעקות במעטפת הקרובה לעזה. המשא ומתן על "רגיעה" וגלעד שליט מתנהל בדיוק באותם פרמטרים כמו לפני המבצע, אין שינוי. ההבטחה למצב אסטרטגי אחר לגמרי היתה חסרת כיסוי, לאחר שלא היתה "סגירה" של המבצע ברמה הדיפלומטית. אם המספר שישראל מוכנה לשחרר תמורת גלעד שליט הוא מה שחמאס דרש כבר לפני שנתים וחצי, אז בשביל מה החזיקו את הבחור המסכן בשבי כל כך הרבה זמן? ובמה תרם לו מבצע "עופרת יצוקה"?

האיום המוחשי ביותר על בטחון ישראל הוא האפשרות המחרידה של חזרה לשטח של מאות מחבלים מן המסוכנים ביותר שקיימים בעולם, בעקבות שחרור שליט, כאילו רוקנו את בתי הכלא ממאות פדופילים, המשוחררים הישר אל הגנים הציבוריים ואל גני הילדים. ובכן, כאן לא מדובר על פדופילים אלא רק על מומחי חבלה וטרור, שרצחו מאות יהודים, רק משום שהם יהודים, בשורת מבצעי התאבדות שלא היתה כמוה בשום חברה אזרחית מאז מלחמת העולם השניה. טרוריסטים ששפוטים לכמה וכמה מאסרי עולם, לעיתים עשרה מאסרי עולם לאדם ולעיתים יותר. כולם עלולים לחזור לשטח, אל הקניונים במרכז הארץ.

כיצד בלמנו את האנתיפאדה האחרונה? בהקפאה של מאות ואלפי פעילי טרור פלסטיניים, מכל הארגונים – בכלא. גם כיום נעצרים כל לילה פעילי טרור, ולכן אין הם מסוגלים להשלים את כוונותיהם ולבצע פיגועים במרכז הארץ או בשוליה. צריך להבין, כל אסיר שכזה הוא רשת חברתית פעילה של מאות מחבלים, סוכנים וסייעים, וכאשר הוא חוזר לשטח, אפילו אם הוא, נניח, במעצר בית, הרשת מתחילה לפעול. זהו חלום בלהות למדינה, שאפילו לא טרחה למגן את עצמה באמצעות גדר הביטחון. הודות לבג"ץ, הגדר הזו פרוצה עד היום במקומות שונים.

זהו חלום בלהות, שכן זו חזרה אל העתיד. שנות האלפיים ישובו להיות שנות התשעים, אין ברירה אחרת. אותם משוחררים חייבים הרי לחזור לעסוק במה שהם מבינים בו יותר מכל, בתוספת הנקמה על השנים שבילו בכלא הישראלי. במאי 1985 שוחררו אז על ידי ראש הממשלה שמעון פרס 1,150 אסירים, מן המסוכנים ביותר שהיו אז בבית הכלא בארץ, ביניהם אחמד יאסין, עבד אלעזיז אלרנטיסי, מחמוד א-זהאר, ורבים אחרים, שאצו במהירות ליזום את האנתיפאדה הראשונה כשנתים וחצי אחר כך, כולל יסוד חמאס.

היתה אז הערכה שהמצב הביטחוני רגוע, וכי חזרתם לשטח של מעל 1,000 מחבלים לא תשנה את התמונה השקטה באופן כללי. ובכן, לא כך קרה, וכמו תמיד ישראל מגלה נאיביות קדושה, ראו למשל "כפרי הנוער והספורט" שציפה שמעון פרס שהפלסטינים יקימו על חרבות גוש קטיף.

כל ארכי-מחבל כזה חוזר גם עם רשתות טרור חדשות, שהוקמו בכלא, כך שהיכולות שלו, בנוסף לנקמה, רק גדלו.

כל ההיסטוריה שלנו היתה אמורה להראות אחרת, אלמלא העיסקה הנוראה ההיא עם ג'יבריל. אז היה יחס המשוחררים אחד לכל 383 מחבלים, וכיום מדובר על אחד ל- 1,400 כלומר יחס לרעה של פי שלושה וחצי. אנו מדינה נסחטת, את זאת הבין כבר כל אחד במזרח התיכון.

זה מה שמנהלי המשא ומתן שלנו הסכימו לו, וכרגיל, אנו מקבלים את עמדות המקסימום של הצד השני. למזלנו, חמאס הסתפק הפעם במועט, הוא הרי יכול היה לדרוש שחרור 5,000 אסירים, וגם אותם היינו משחררים. אך לא נורא, יש עוד חיילים שאפשר לחטוף, כך שלגבי העתיד, אין מה לדאוג.

יידע אהוד אולמרט שהוא אישית יהא אחראי לתוצאת שחרור המוני כזה של מחבלים.