הרולד פינטר: "אב הבית" בתיאטרון חיפה
מאת אהוד בן עזר | 29 בדצמבר 2008 | מתוך: אהוד בן עזר, מיומנו של שופט תיאטרוני בשנים תשס"ב-תשס"ג, 2002-2003 ומכתבו של א. בן-עזר.
באבל על מותו של האנגלי הרולד פינטר, מחזאי גדול, יהודי שונא ישראל וחתן פרס נובל לספרות בתקופה שהטיל חרם על הצגת מחזותיו בישראל, אלא אם כן זכו לעיבוד נגד ה"כיבוש". תומך נלהב בטרור הפלסטיני ובסדאם חוסיין ומפגין עבורם בחוצות לונדון ועם מותו זוכה לליקוק תחת רבתי מהמימסד התרבותי בישראל ובראשו "הארץ"
29.12.02. שבת. לפנות-ערב אני נוסע בזוטובוס מבית סוקולוב לאולם של תיאטרון חיפה בוואדי סאליב, שנראה עלוב מאוד, אולי בכוונה. הקירות שחורים. המקומות לא מסומנים. ההצגה אמורה להיות המחזה של הרולד פינטר "אב הבית" משנת 1960, נוסח חדש ובימוי, אילן תורן, עיבוד המעביר את המחזה מרובע חרב ומיושן בלונדון לבית נטוש בחיפה, כאשר הקבצן, כניראה שמו דיוויס, שאותו משחק בכישרון רב סלים דאו (חדידו בסרט "המחצבה") – הוא הומלס ערבי-ישראלי או פלסטיני, ש"שפתו היא של ערבי זקן, שלמד עברית מהרחוב, מהחיים ולא בבית ספר. לשונו בהירה ומלאת חיות ועסיס." – כדברי המעבד הבמאי במכתבו הארוך להרולד פינטר, הנדפס בתוכנייה, יחד עם תשובה קצרצרה של המחזאי, שלא נשמע מתלהב ביותר, אבל חושש כניראה שאם לא יסכים לעיבוד [הפרו-פלסטיני] – יפחתו סיכויי השלום במזרח התיכון.
שני האחים, המבוגר, הפסיכי השקט, יוסף אבו ורדה, אף הוא במשחק מעולה, והצעיר, יואב בר-לב, שחקן צעיר ומקצועי, הם יהודים, השליטים. אגב, שמותיהם במחזה אינם מופיעים בשום מקום בתוכנייה המוזרה (שאין בה שום איזכור, כפי שנהוג, להפקות הקודמות של המחזה בתיאטרון הישראלי), כך שאין לדעת אם היו להם שמות במקור או שזו שיכחה של העריכה. מההצגה עצמה קשה לזכור את שמות שני המשתתפים האחרים, אם אכן היו להם שמות.
חרף משחקם הטוב של השלושה, אבו-ורדה, בתפקיד צדדי ושקט יותר, משחק לא פחות טוב מסלים דאו, שהוא גיבור ההצגה, הרי שההצגה עצמה מסלידה וגם משעממת. שוב חוזרת אותה תסמונת של הזניית התיאטרון לטובת הפלסטינים, כאשר די ברור שהדירה היא ישראל, הקבצן הערבי הוא הפליט חסר התעודות, האח היהודי המבוגר, הפסיכי, עבר משהו שדומה לטראומת השואה, ואילו הצעיר, התועלתני, שמתקיף את הקבצן הערבי בשואב אבק מרעיש ומהבהב שדומה לטנק קטן, ומתעלל בו – הוא הישראלי המכוער שנמאס לו מהבית והוא מוכן לעזוב לעסקים אחרים, והרי יש לו בחוץ מכונית "טרנספר"!
במקום להתמודד עם המחזה המקורי, ולתת לנו לחשוב ולהסיק אם יש בו משמעות אוניברסאלית מעבר לרובע הלונדוני הנטוש, מכניסים פה לצופה בכפית מחזה משוכתב ומעוות, חד-צדדי לטובת הערבים, שאין לו דבר עם השם המקורי של המחזה של פינטר, שאותו הוא מתיימר להציג בפני הקהל הישראלי. אי אפשר אפילו לדעת אם כל הקרעים שאינם מתאחים ואינם ברורים בעלילת המחזה הם כך במקור, או נוצרו בגלל העיבוד הקלוקל.
זו תסמונת משחיתה, הזנייה של מחזות זרים ואפילו קלאסיים, שמתרחשת ב"מעיין הכבשים" וב"אימא קוראז'", ועכשיו גם כאן. כמה צודק ריי קוני, שאינו מרשה לשנות תג אחד בהצגת המחזות שלו מחוץ ללונדון, לבד מהתרגום, כמובן. מצידו, או שיציגו אותם כמו שהם, או שלא. ואילו ההזנייה מתבטאת בכך שזה אינו מחזה ישראלי, שמנסה להתמודד עם המציאות של הסכסוך, אלא סילוף של מחזה לא-ישראלי שכאילו נכתב רק לשם הבעת עמדה פרו-פלשתינית.
ככה מטמטמים את קהל התיאטרון הישראלי, וזוכים באהדת הביקורת, שחלק ניכר ממנה הוא פרו-פלסטיני ועדיין רואה את שרון ואת ישראל אשמים בכול.
ניראה לי ששחקני ישראל צריכים להתאגד ולדרוש את זכותם לשחק או מחזות ישראליים מקוריים או תרגומים מדוייקים של מחזות זרים ללא שום רשות לבמאים, למעבדים ולמתרגמים להוריד אותם לרמת "הזבל" הפשטני שלהם, אם להשתמש בדימוי מההצגה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.