גניבת דעת ירוקה
מאת: בועז ארד | הבלוג הירוק 2 באפריל 2012
בחסות התקפה מתמידה מצד מערך אירגונים ופעילים המתברגים במשרדי ממשלה, בכנסת ובשלוחות ממשלתיות שונות בונים הירוקים מבנה עוקף דמוקרטיה השותל את המסרים ואת צווי התקינות הפוליטית גם ללא שיתוף הציבור וביזבוז זמן על הליכים פרלמטריים מקובלים.
מעל תוכלו לראות את דברי ההסבר לאחד החוקים הסביבתיים שהכנסת שוקדת על חקיקתם בשנים האחרונות, במקרה הזה מדובר בהצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון) להצעת חוק פ/804/18 המופיעה בעמ' 8 – כאן.
הניסוחים המסבירים את הצעת החוק מלמדים על עומק הבעייה אליה דוחפים אותנו נציגי הציבור בכנסת בנסיונם לבנות מבנה מפואר ההופך יום ללילה ולבן לשחור.
וכך נכתב בביאור לחוק: "לשימוש הגובר באנרגיה בעולם ולתלות הגוברת במשאב זה יש השלכות בריאותיות, סביבתיות, חברתיות וכלכליות"… עד כאן נכון, אך למרבה הצער אין הכוונה של המנסח להכיר בעובדה שההשלכות הללו הן חיוביות ובעלות משמעות רבת חשיבות למען הקדמה הכלכלית, הבריאותית, תוחלת החיים ועוד…
מבחינתם השימוש באנרגיה מוביל ל"פליטות גזי חממה" ועל התופעה של "התחממות כדור הארץ" הוא הרה אסון ויש לצמצם את השימוש באנרגיה…
בועדות הכנסת ובניסוחי החוקים נשתלות הנחות יסוד מטעות ומוטעות שמטרתן ליצור תדמית שווא כאילו הוכרע הדיון המדעי המורכב ובנושא ההתחממות הגלובלית (שבעשור וחצי האחרון נאמדת בפחות ממעלה) ושהיא הרת אסון. בכך מבקשים הפוליטיקאים והמחוקקים להשתלט על המחקר המדעי ולקבוע מראש את תוצאותיו שטרם הוכרעו מדעית ואת המדיניות הנגזרת מ"תוצאות" אלו.
אך מעבר ליצירת הרושם על הכרעת הדיון המדעי, יש גם נסיון ליצור רושם כי גם הדיון הדמוקרטי וההליך הפרלמנטרי כבר הוכרע…
בין שיטות ההטעייה המשמשות לכך נמצא הציטוט הבא: "מדינת ישראל התחייבה אף היא לצמצם את פליטות גזי החממה משטחה בשיעור של 20% מסך הפליטות הצפויות בשנת 2020…" ובכן, לא נכון.
מדינת ישראל לא חתמה על אמנה ולא התחייבה התחייבות משפטית בינלאומית – אלא אם כן נאום חגיגי של פרס בכנס בקופנהגן בו מדינאים מכל העולם מכריזים על שאיפות מנותקות מן המציאות שאיש לא עומד בהן מהווה התחייבות בינלאומית… (על חגיגת הפוליטיקאים בקופנהגן ובועידות האקלים של האו"ם כתבנו רבות – כאן.)
אך יותר מכך, מודגשת בדברי ההסבר גם החלטת ממשלה 1504 מה-14 במרס 2010 שלכאורה, נותנת תוקף להתחייבות… אולם, מעולם לא הייתה החלטת ממשלה שנטלה על עצמה התחייבות כזאת או אישררה אותה.
החלטת הממשלה היתה לכנס ועדת היגוי שתגבש ותמליץ המלצות בשאיפה להגיע ליעד…הנה הניסוח המדוייק של החלטת הממשלה (סעיף 2): "הוועדה תגבש המלצות להפחתת פליטת גזי חממה בישראל, בשאיפה להביא להפחתה בשיעור של 20% מסך הפליטות הצפויות בשנת 2020 על פי תרחיש "עסקים כרגיל". זה ניסוח חגיגי ונחמד שמשמעותו להעביר את הנושא לוועדה ולעבור הלאה – לא התחייבות.
מי שיטרח לעיין בהחלטת הממשלה מספר 1504 יגלה גם את סעיף קטן ב' בסופה האומר "סעיפים 2 עד 5 יימחקו." כלומר, דינו של הסעיף 2 והנתונים המצוטטים מעל להנחיית הוועדה להימחק מההחלטת הממשלה.
מי שיטרח גם לעיין בסעיף המשפטי הנמצא מתחת לכל החלטת ממשלה יודע שהנוסח התקף הינו הנוסח של ההחלטה ברשומות (ללא הסעיף הנ"ל) וכי "החלטות תקציביות כפופות לחוק התקציב השנתי."
כך מכופפים את האמת, שלב אחר שלב, מהחלטה אחת לחברתה, מדיון להצעת חוק, מהצעת חוק לתיקון החוק – ובסופו של דבר נמצא את עצמנו ניצבים מול מפלצת חקיקתית שלא ברור מאיזה תוקף היא צמחה ומדוע היא חונקת את אספקת האנרגיה של ישראל. השאלה אם הדבר נבע מגניבת דעת במודע או מפרץ של חקיקה יצירתית כבר לא תשנה את גודל הנזקים שיגרמו למשק ולאזרחי ישראל.
נ"ב
החתומים על הצעת החוק הם: חברי הכנסת ניצן הורוביץ, ליה שמטוב, דב חנין, אורית זוארץ, אילן גילאון, חיים אורון, ישראל חסון, מירי רגב, רחל אדטו, מוחמד ברכה, חנא סוויד, עפו אגבאריה, דניאל בן-סימון ואברהים צרצור.
אם תרצו לסייע לשפוך אור ולחשוף לידיעת הציבור את הפעילות הפרלמנטרית – הצטרפו למדרגים והפיצו את "מדד הרציונליות הסביבתית" של הבלוג הירוק באתר הכנסת הפתוחה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.