כלכלה קולקטיביסטית – "הכלל מעל לפרט"

מאת בועז ארד | 02 בספטמבר 2011

תפיסת עליונות הקולקטיב על הפרט הינה הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על חירויות הפרט בישראל ובעולם. רק כאשר נכיר בזכויות האדם לחייו ולרכושו שאינן ניתנות להעברה – נזכה להקים את החברה החופשית והמשגשגת לה אנו ראויים כבני אדם.

באחד הערבים האחרונים רואיין בחדשות הלילה הפרופסור דני גוטווין שענה לשאלה המוזמנת "מה הדבר הנורא ביותר שקרה בישראל" את התשובה המגוחכת והמרושעת: "ההפרטה".

לא אלפי קורבנות בתאונות דרכים, מלחמות ומעשי טרור, לא אסונות מדיניים ופוליטיים של הקולקטיביזם הישראלי ששיעבדו את הכוחות היצרניים בישראל לטובת "הכלל" והובילו לבריחת מוחות וכוחות יצירתיים אל מעבר לים או דנו אותם לניוון ועוני. כל אלו לא הרשימו את הצמד המקשקש על המרקע על חשבון משלמי האגרה המשועבדים.

האג'נדה השמאלנית שהשתלטה על המחאה החברתית ומנופחת לממדים תפלצתיים על ידי תקשורת מגוייסת חרטה על דגלה את המסר של דרישות העם על חשבון האינדיוידואל. תוך שהם מכניסים "שיח חדש" ההופך משמעויות משחרור לשיעבוד ומחירות לעבדות. מכל כיוון אנו שומעים על "זכויות חברתיות" שמשמעותן הוא ניסיון חיסול למושג "זכויות האדם" ושיעבוד היצרנים והפרטים בחברה לטובת האידיאל הקולקטיביסטי. שוב ושוב אנו שומעים את הססמא הנדושה של טובת הכלל לפני האינדיבידואל, שאינה חדשה כלל וכלל.

באחת מתוכניות הרדיו האחרונות התמוגג דליק ווליניץ בעקבות משל אותו שמע וטרח להפיץ לטובת הכלל. על פי המשל ההבדל בין הגיהנום לבין גן עדן מתואר כך: "במקום אחד יושבים אנשים מסביב לשולחן העמוס במטעמים לרוב, ובמקום ידיים יש להם קצוות המסתיימים בסכינים ומזלגות באורך מטר…הם סובלים וגוועים ברעב בגיהינום. בגן העדן לעומת זאת יושבים אותם אנשים ומאכילים זה את זה וכולם מאושרים ושמחים". זה אחד המשלים המחליאים המבליעים את העובדה שמישהו יצר את כל הטוב הזה והוא לא מוזכר בסיפור, בחברה כזאת הוא היה משועבד למען טובתו של אחר וגם כל הטוב על השולחן לא היה ממשיך לשפוע לאחר שיעבוד היצרנים. המשל גם מעוות את טבע האדם בדימוי של ידיים שאינם מתאימות למען השרדות עצמית. אם אמנם היה האדם מתפתח בצורה כזאת היינו היום קן נמלים ענקיות ולא חברה אנושית משגשגת. זה החזון המקסים את דמיונם של הקולקטיביסטים (בימין ובשמאל), תוצרי מערכת תרבות וחינוך שרמסה את המיעוט הנרדף ביותר בעולם – האינדיוידואל היצרני.

"הכלל מעל לפרט"

ב-12 השנים שבין 1933 ו-1945, הנאצים רצחו יותר מ-20 מיליון בני אדם. הדלק למכונת הרצח היה האידאולוגיה הקולקטיביסטית, הרעיון של טובת הקולקטיב היה מוטמע כה עמוק בחברה הגרמנית עד כי הססמא "Gemeinnutz geht vor Eigennutz" (שתרגומה החופשי "הכלל מעל לפרט" ולפי תרגום אחר "טובת הציבור מעל לתאוות הבצע של הפרט") אשר המחישה את הרעיון הקולקטיביסטי באופן עובר לסוחר, נחרטה על שוליו של כל מטבע נאצי.

 

"Gemeinnutz geht vor Eigennutz"

"החברה לפני האינדיודואל" הינה הססמא המרכזת את האמונה הקולקטיביסטית כי לפרט אין כל זכויות וכי "טובת הכלל" הינה המדד היחיד לערכים. תחת מערכת כזאת, האדם אינו מטרה לעצמו אלא רק כלי שניתן להקריבו עבור הפירר, האוטוקרט או לשלטון ההמון. רק הקפיטליזם רואה באדם כפרט עצמאי בעל זכויות שאינן ניתנות להעברה לחיו שלו, להנחותם למען השגת ערכיו ואושרו. רק הזיהוי של זכויות אלו כפי שזיהתה איין ראנד במאמרה "זכויות האדם" יאפשר ביסוס חוקה וממשלה המכירה ומגינה עליהן וקיום חברה מוסרית, שוחרת שלום יצרנית ומשגשגת.

הוספת תגובה