נפטר מילטון פרידמן

פרידמן שטען למען השוק החופשי והקטנת הממשלה לא היה לבד במערכה, הוא היה חלק מהתעוררות שחלה לאחר מלחמת העולם השנייה למען השוק החופשי, תנועה שכללה גם את גדולי המחשבה הכלכלית לודוויג וון מיזס ואיין ראנד. פרידמן מילא תפקיד פומבי מאד וחשוב בקרב האינטלקטואלי והפוליטי למען החירות – הוא אחד האנשים אותם מכנה טרז'נסקי בכינוי "מחזיקי הגג" – אלו האנשים שהחזיקו בגג הציוויליזציה האמריקאית ומנעו ממנו לקרוס על ראשינו.

מאמר פרופיל שפורסם בניו יורק טיימס משרטט חלק מהתרומות האינלקטואליות המרכזיות של פרידמן ובהם הנפת דגל הכלכלה השמרנית וקריאת התגר על התיאוריות של הלורד קינס, הכלכלן הבריטי, שטען כי לממשלה יש אחריות וחובה לסייע לצמיחת הכלכלה במחזורי שפל ולמנוע התפוצצות של צמיחה בשיא על מנת למנוע אינפלציה.
בעיניו של פרידמן תפקידן של ממשלות הפוך: להרחיק את ידיהן מן הכלכלה ולאפשר לשוק החופשי לפעול. הוא היה מיורשיו הרוחניים של אדם סמית, מייסד מדעי הכלכלה במאה ה-18 ותומך השוק החופשי: סמית טען כי ממשלות מושלות טוב יותר ככל שהן מושלות פחות.
פרידמן צויין לשבח כשחזה את השילוב חסר-התקדים של אבטלה מתגברת ואינפלציה שכונתה "סטאגפלציה". עבודתו בנושא זיכתה אותו בפרס נובל במדעי הכלכלה בשנת 1976.
אלן גרינשפאן, נגיד הבנק המרכזי האמריקאי ותלמידה של איין ראנד בעברו, ציין כי פרידמן ייצג חזון רחב מבחינה פוליטית: כי עליך להחזיק בחירות כלכלית על מנת להשיג חירות פוליטית.

מנהיגי ממשלות כרונאלד רייגן בארה"ב ומארגרט טאצ'ר בבריטניה הושפעו מאד מרעיונותיו של פרידמן, כך גם האופוזיציה שנבנתה בשקט בתוככי הגוש המזרחי ובעזרתם של אינטלקטואלים כוואצלב קלאוס (Vaclav Klaus ) שהפך לימים ראש ממשלת הרפובליקה הצ'כית.

גם בוויאטנם שתיקנה את חוקתה בשנת 1986 על מנת להבטיח את הזכויות לרכוש פרטי, הופצו כתביו של פרידמן ברמות הגבוהות ביותר של הממשל. "הפריטו", הוא הציע למלומדים סיניים בפגישה באוניברסיטה בשנחאי; למנהיגים במוסקווה ובכל רחבי הגוש המזרחי: "האיצו את ההמרה של מערכות המנוהלות על ידי הממשלה לטובת ניהול ובעלות פרטיים" – וכך היה.

בראיון שנערך לרגל הוצאה לאור של ספרו "קפיטליזם וחופש" בעברית בשנת 2002 לאתר YNET ענה פרידמן לשאלה האם מרחפת סכנת התמוטטות מעל הכלכלה הישראלית?

בעיני, מרחפת סכנה, לא מעל לכלכלה ישראלית כשלעצמה אלא מעל למדינת ישראל כולה. ישראל מוקפת באוקיאנוס של איבה ושנאה, במיליוני אנשים השואפים למחוק את קיומה. הבעיה העיקרית שלכם איננה הכלכלה, אף שמצבכם הכלכלי טעון שיפור ניכר, אלא מציאת הסדר אפקטיבי ובר-קיימא עם שכניכם. זו בעיית הבעיות שלכם. לצערי, פתרונה לא תלוי רק בכם. ברור לי שאתם עשיתם כמיטב יכולתם כדי להגיע להסדר מדיני, אבל ברור לי גם שלא עשיתם את הכל. אני רואה צעדים נוספים שניתן לנקוט בהם בדרך לשלום. עוד תגיעו אליהם.

ועד להסדר שלום, אין מה לעשות בכלכלה הישראלית?

זאת לא אמרתי. ההוצאה הממשלתית בישראל גבוהה מאוד, בשיעור לא סביר. המעורבות הממשלתית במשק הישראלי כבדה והפיקוח והרגולציה בלתי-נסבלים. אלו מחלות היסוד של המשק הישראלי.

האם מצב המלחמה שבו מצויה ישראל לא מכתיב דרגה גבוהה של מעורבות ממשלתית?

בדיוק להיפך. ככל שכלכלת ישראל תהיה יותר קפיטליסטית ופתוחה, כך היא תהיה יותר חזקה ובעלת יכולת עמידה טובה בלחצים שמכתיבה המציאות הביטחונית-מדינית.

ואכן אין כמו המלחמה האחרונה בה כשלו כל מנגנוני המדינה לעומת התפקוד של מנגנוני השוק החופשי להוכיח טענתו זאת.

יהיה זכרו ברוך.