מציאות דמוגרפית מול תחזיות מנופצות
מאת יורם אטינגר | 14 ביוני 2008
תחזיות קודרות על הדמוגרפיה היהודית בארץ ישראל מתנפצות באופן שיטתי מול צוקי המציאות. מבחנו של מנהיג: האם הוא מתנפץ ע"י תחזיות דמוגרפיות ומסייע להגשימן, או האם הוא מנפצן ומגשים את חזונו ויעדיו האסטרטגים.
לדוגמא, פרופ' רוברטו באקי ז"ל, מייסד הלמ"ס ומקור ההשראה של הממסד הסטטיסטי והדמוגראפי בישראל, העביר לבן גוריון, אשכול ומנהיגים נוספים מזכר "חשאי" ב-1944 – הכולל תחזיות עד שנת 2001 – שאפיין את תפישת עולמו הדמוגרפית:
1. תחזית – ב-2001 יהוו היהודים מיעוט של 8.8% בארץ ישראל (563,000) לצד 5,871,000 ערבים לפי תרחיש פסימי, או מיעוט של 15.9% לפי תרחיש אופטימי. תרחישים אלו היו על יסוד ההשערה שמאזן ההגירה יהיה אפס (פרופ' באקי – איש האסכולה האירופאית המקטינה עד היום את השפעת גורם ההגירה – לא צפה עלייה מסיבית ושיטתית).
מציאות 2008 – רוב יהודי של 67% על 98.5% מהשטח מערבית לירדן ו-60% בכל השטח, בהשוואה ל-33% מיעוט ב-1947 ו-8% מיעוט ב-1900. חשוב מכל, המגמה הדמוגרפית היא יהודית.
2. תחזית – ב-2001 יהוו היהודים מיעוט של 21.2% בארץ ישראל (1,580,000) לפי תרחיש פסימי, או מיעוט של 33.8% לפי תרחיש אופטימי, על יסוד השערה אופטימית של עליית מיליון יהודים במשך 5 שנים. יהודי המזרח לא יהוו חלק ניכר מכלל העלייה. שיעור הפריון של העולים יהיה שווה לפריון הנמוך בקרב יהודי ישראל.
מציאות 2008 – גלי עלייה גדולים בהרבה מהתרחיש האופטימי – הנמשכים בשיטתיות מאז 1882 – משדרגים בהתמדה את המאזן הדמוגראפי של הרוב היהודי. ההאטה הנוכחית היא שלב טבעי במחזוריות העלייה: "עונות הסתיו והחורף" מבשרות את בוא "עונת האביב". כך היה לפני עליית שנות ה-70' ושנות ה-90'. היקף חסר-תקדים של חינוך יהודי/ציוני בברה"מ לשעבר ובארה"ב מבשר את בוא אביב העלייה. הגירה ערבית החוצה-נטו (רוב צעיר בגיל הפריון) מאפיינת את יו"ש ועזה מ-1950.
3. תחזית – שיעור הילודה בקרב ערביי ארץ ישראל הוא הגבוה בעולם. הסיכויים לצמצומו קלושים, ורק בקרב שכבות מעטות מאד.
מציאות 2008 – שיעור הילודה הערבי מתמערב במהירות, וירידתו חדה במיוחד בקרב הרוב המוסלמי.
4. תחזית – שיעור הפריון בקרב יהודים יהיה 2 ילדים לאישה לפי תרחיש פסימי ו-3 ילדים לפי תרחיש אופטימי.
מציאות 2008 – שיעור הפריון היהודי זוחל מעלה, הוא איננו נורמטיבי-מערבי, והוא הגבוה ביותר בעולם המתועש.
5. תחזית – שיעור הפריון בקרב ערביי ארץ ישראל יהיה למעלה מ-7 ילדים לאישה לפי תרחיש פסימי ו-6 ילדים לפי תרחיש אופטימי.
מציאות 2008 – הכרסום בפריון המוסלמי – להוציא את אפגניסטן ותימן – הוא המהיר בעולם. הפריון בקרב ערביי יו"ש ועזה גולש ל-4 ילדים לאישה ובקרב ערביי "הקו הירוק" ל-3 ילדים לאישה, כתוצאה מתהליך מואץ של עיור והשתלבות בתשתיות החינוך, בריאות וכלכלה.
6. תחזית – התנאים הדמוגרפים יקטינו את כוח היצור של הישוב היהודי ויחייבו דור מצומצם של צעירים לתמוך בדור גדול של זקנים.
מציאות 2008 – בסיס פירמידת הגילים של המגזר היהודי מתרחב בשיטתיות וקודקוד הפירמידה הערבית מתעבה משנה לשנה. בין 1995 ל-2007 גדל המספר המוחלט של לידות יהודיות שנתיות ב-40% (מ-80,400 ל-112,566), ואילו המספר המוחלט של לידות ערביות שנתיות התייצב סביב 39.000.
התנפצות התחזיות הדמוגרפיות הקודרות – משמעון דובנוב ב-1898, דרך פרופ' באקי ועד תחזיות פרופ' דהלהפרגולה, פרופ' סופר והלמ"ס היום – נובעת מהתעלמות עקבית מעקרון המחזוריות הדמוגראפית (לדוגמא, זינוק דמוגראפי ביו"ש בין 1967 ל-1990 בישר ירידה מהותית מ-1990 ולא המשך הגידול ולא התייצבותו, וזינוק דומה אצל ערביי ה"קו הירוק" בין 1949 ל-1969 בישר ירידה מהותית מ-1969). מכאן, הנטייה לתחזיות מוטעות של "מה שהיה הוא מה שיהיה". התחזיות אינן מעכלות את עוצמת ההשפעה על הדמוגרפיה הערבית ע"י תהליכי ההגירה החוצה (המכרסמת גם בפריון העתידי), העיור, התרחבות מערכת החינוך, תכנון משפחה (במיוחד, הכרסום בהריון גיל הנעורים), הנשואים בגיל מאוחר יותר והגירושין. תחזיות המבוססות על אקסטרפולציה ליניארית נועדו לכישלון, המחמיר ככל שטווח התחזית ארוך יותר. התחזיות נוטות להתייחס לדמוגרפיה היהודית במונחים נורמטיבים מערביים (התאמה בין רמת הכנסה והשכלה לבין רמת הפריון) שאינם רלבנטיים, בד"כ, לעם היהודי הבלתי-נורמטיבי. התחזיות ממעיטות במשקל גורם העלייה. התחזיות מתעלמות מתגובות דמוגרפיות שונות של יהודים וערבים לתהפוכות כלכליות וביטחוניות.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.