ביקור נשיאותי מפוספס

מאת: יורם אטינגר | פורסם ב-7 בינואר 2008 ב-YNET

הנשיא בוש מגיע כדי לקדם את המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים, כאשר הכלכלה האמריקאית מקרטעת, בחירות 2008 בפתח, המפלגה הרפובליקנית במשבר, פקיסטן על סף התלקחות, איראן מתגרענת, חיילים אמריקאים נהרגים בעיראק ובאפגניסטן, פוטין מחזיר את רוסיה למסלול עימות עם ארה"ב, סין מאיימת על טייוואן, ונצואלה מתגרה בארה"ב, ועוד. ביקור בוש אינו מתמקד בשיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל מול איומים משותפים של איראן, הטרור המוסלמי, טילים בליסטים והשפעה שלילית גוברת של רוסיה על האזור.

ביקור בוש מבוסס על סידרת הנחות מוטעות מבית היוצר של מחלקת המדינה, ה-CIA והמועצה לביטחון לאומי המאוישת ע"י אנשי קונדוליסה רייס:

1. העניין הפלסטיני הוא, לכאורה, ליבת הסכסוך הערבי-ישראלי, ולכן יש לעודד את מעורבות הנשיא בקידום פתרונו. אבל,העובדות מלמדות שמדינות ערב לא פתחו באף מלחמה עקב – או למען – העניין הפלסטיני. אפילו במלחמת 1948/9 נלחמו הערבים למען האינטרסים שלהם, על חשבון העניין הפלסטיני, ובסיום המלחמה השליטו משטר דיכוי בעזה וביו"ש. לכן, מלחמות ישראל-אש"פ (לבנון-1982 והאינתיפאדה הראשונה) וישראל- רש"פ (מאז אוסלו) לא הפכו למלחמות ערב- ישראל. הערבים שופכים הרבה מלל – אך לא את דמם – למען הפלסטינים.

2. הסכסוך הערבי-ישראלי הוא, כביכול, הסכסוך המזרח תיכוני, ומעורבות הנשיא חיונית להרגעת האזור. אבל, המציאות מבהירה שהעניין הפלסטיני והסכסוך הערבי-ישראלי אינם רלבנטים לעשרות העימותים הבין-ערביים – שחלקם גועש מאז המאה השביעית – למגלומניה של סדאם ואחמדיניג'אד, להסלמת מרוץ החימוש ולאיומים מבית לכל משטר ערבי. מיליון נטבחו במלחמת עיראק-איראן, שני מיליון נהרגו ושלושה מיליון הפכו לפליטים במלחמות האזרחים בסודן, 200,000 חוסלו במלחמות אזרחים בלבנון, 140,000 נהרגו בעקבות פלישת עיראק לכווית, למעלה מ-100,000 נהרגו במלחמות תימן ועוד. אך, הסכסוך הערבי- ישראלי מוצג כ"הסכסוך המזרח תיכוני".

 

3. קידום העניין הפלסטיני יסייע, כביכול, בגיבוש קואליציה פרו-אמריקאית מול משטרים אנטי-אמריקאים. אבל, מנהיגי ערב רואים בעניין הפלסטיני מכשיר טקטי לקידום ענייניהם ולהקזת דמה של ישראל, ולא יעד אסטרטגי. לכן, הם לא מממשים התחייבויות כספיות לרש"פ ומגבילים את צעדי הפלסטינים השוהים בתחום מדינותיהם. הם מדברים בזכות המדינה הפלסטינית, אך פועלים נגד העצמאות הפלסטינית. התמקדות הממשל האמריקאי בעניין הפלסטיני – למרות נחיתותו בעיני הערבים – מכרסמת בתדמית האסטרטגית של ארה"ב ומשחקת לידי הקיצונים.

4. אי-פתרון העניין הפלסטיני מלבה, לכאורה, טרור מוסלמי אנטי-אמריקאי. אבל, פיצוץ שגרירות ארה"ב ומפקדת המארינס בבירות ב-1983, פיצוץ שגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה ב-1998, הפגיעה במשחתת האמריקאית בעדן ב-2000, ההכנות ל-9/11 ופיגועים נוספים – שביצעו הטרור המוסלמי – התרחשו כאשר ארה"ב לחצה על ישראל ותמכה בפלסטינים. טרור מוסלמי בן 1,400 שנים לא מעוצב ע"י העניין הפלסטיני בן 100 השנים. טעות להניח שמעורבות ארה"ב למען העניין הפלסטיני תסיר מעליה איום טרור של השואפים לעקור את נוכחותה מרחבי המזרח התיכון מסיבות רעיוניות, דתיות, ביטחוניות, כלכליות ומדיניות.

5. מעורבות נשיא אמריקאי חיונית, כביכול, לקידום תהליך השלום. אבל, בגין יזם את הפנייה לסאדאת, למרות התנגדות הנשיא קרטר למו"מ ישיר ושאיפתו לכנס ועידה בינלאומית. בחירת סאדאת בשלום עם ישראל אפשרה חתימה על ההסכם, למרות להיטות קרטר שאיימה לפוצץ את המו"מ. רבין וחוסיין יזמו הסכם שלום ותפקיד קלינטון היה שולי. על המגבלות ביכולת ארה"ב לכפות שלום על מנהיגי ערב, אפשר ללמוד ממאמציה להביא לשלום בעיראק. התנאי לשלום הוא שיפור מהפכני בהתייחסות הערבית למהות השלום ולמדינה היהודית, ולא מעורבות נשיאותית. מעורבות ארה"ב מתמקדת בלחץ על ישראל, המקצין את הערבים, מלבה טרור, מרחיק את השלום ופוגע ביחסי ישראל-ארה"ב.

6. מעורבות נשיא ארה"ב בתהליך השלום תורמת למעמדו בעיני הבוחר האמריקאי. אבל, קרטר כיכב בהסכם השלום ב-1979 והובס בבחירות 1980. קלינטון זרח בטקס השלום באוקטובר 1994 וספג מפלה חסרת-תקדים בבחירות נובמבר 1994. בוש האב זינק ל- 90% פופולריות בעקבות הניצחון על עיראק ב-1991 ונחל מפלה בבחירות 1992. לציבור האמריקאי עניין מועט בנושאי חוץ. יחסו ארוך-הטווח לנשיא מושפע מתפקודו בתחומי תעסוקה, מיסים, ביטוח לאומי ובריאותי, הגירה בלתי-חוקית, הפלות, נישואין חד-מיניים, והמלחמה בעיראק שהפכה לנושא פנים עקב היקף האבידות האמריקאיות. למעורבות הנשיא בתהליך השלום השפעה זעירה וחולפת על הבוחר האמריקאי.

במקום להתמקד באיומים המשותפים לישראל ולארה"ב, מאמצות השתיים את ההנחות המוטעות של מחלקת המדינה, המתנפצות מול צוקי המציאות מאז 1948. הנחות מוטעות מובילות למדיניות מוטעית ולפגיעה בסיכויי השלום ובביטחון הלאומי של ישראל וארה"ב.

הוספת תגובה