יובב כתב בפורום (ובשל שיתוקו הזמני העלתי את הדברים לכאן):
יצא לי לקרוא בימים האחרונים את המאמר על הסרט 300 (איכשהו פספסתי אותו קודם לכן), וגם צפיתי בסרט. הסרט טוב, וכך גם הרעיון של המאמר, אבל יש לזכור גם כי ספרטה הייתה מהחברות הקולקטיביסטיות ביותר שהאנושות ידעה. אם הפרסים תפסו את מלכם בתור אל, הרי עבור הספרטנים החברה ככלל הייתה השליט. ליאונידס וחיילייו לא לחמו בפרסים כדי להגן על קהילה המקדשת זכויות פרט, אלא כדי להישאר חופשיים ליישם את הקולקטיביזם האכזרי שלהם (שכלל גם מלבד דיכוי האזרחים הספרטנים גם הרג של בני עם אחר שהיה תחת שליטתם, פשוט מכיוון שלאותם אנשים לא הייתה, לפי הספרטנים, זכות לחיים).
אפשר לדמיין כיצד הייתה נראית ההיסטוריה לו ניצחו הפרסים, ויש לברך על כך שהדבר לא קרה, אבל אפשר גם לדמיין כיצד הייתה יכולה להיראות ההיסטוריה המערבית לו היה עולה בידי ספרטה להחיל את שליטתה ואת ההגמוניה שלה על יוון, ולברך על כך שגם דבר זה לא קרה.
תשובה:
יובב, יש להבדיל בין האמת ההיסטורית שהיתה מורכבת מאד וארוגה מקווים של חופש ודיכוי שלא כולם היו בצד זה או אחר. ויחד עם זאת התרבות היוונית בכללה היא שהיוותה את המסד להגות ולהתפתחות התרבותית של ערכי החירות והקידמה ויש לברך כדברי גולדינג על כך שנצחונות יוון (שלהם היו שותפים גם האתונאים ולא רק הספרטנים) קנו לנו חופש לדורות.
לגבי הסרט השיפוט הינו אמנותי ועוסק בסמלים מוקצנים (זה הוא טיבעו של סמל) המתארים (גם אם ללא נאמנות מושלמת לאמת ההיסטורית) מאבק בין הטובים (היוונים) לרעים (הפרסים) וכדמויות סימליות הסרט מיטב לתאר את טבע המאבק בין הטוב לרע.
הפוליטיקה האיראנית הנלעגת בראשות אחמדיניג'אד המנותק מן המציאות ושקוע בעולם של הזיות ג'יהאדיסטיות רק משחקת לידי ההקבלה המתבקשת לעימות בין איראן של היום לבין ערכי החופש של המערב.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.