מה לעשות נגד הטירור? מאת ד"ר ליאונרד פייקוף

שבוע לאחר מכן, המטורף הרצחני מטיל רימונים לביתך ויורה תחמושת חודרת שריון, והורג את אחד מילדך. שוב אתה מתקשר למשטרה.

"זה איום", הם אומרים. "יש לנו אמצעים משופרים חדשים על מנת להגן עליך. אנו עומדים לחלק חליפות עופרת לכל האזרחים, להקים גדר תיל מחושמלת סביב כל בית, ולהתחיל בחיפוש נשק בכל המכוניות הנכנסות לשכונתך".

"די!" אתה צועק. "הוא מצא דרך לעקוף את האפודות, הוא ימצא דרך לעקוף גם את האמצעים החדשים אם זה מה שהוא באמת רוצה. מדוע לא תצאו החוצה ותתפסו אותו?"

"ובכן" הם עונים, "לא ידעת שיש קן שלם של רוצחים אלו? אי אפשר לדעת בוודאות מי בדיוק אחראי לרציחות עליהן דיווחת, במצב הקיים, מה שאנו יכולים לעשות הוא לשפר את אמצעי הביטחון."

זוהי המקבילה המדויקת לבעיית הטרור הבינלאומי וה'פתרון' המוצע לה. הטרור נמצא בעלייה במערב, ובמיוחד נגד אמריקה, וכל שהרשויות מבטיחות הוא "יותר אבטחה".

מניעת ביצוע טבח על-ידי טרוריסט פאנטי אינה אפשרית. בדיקת כל פריט מתוך מליוני מטענים ומזוודות בכל טיסה הינה פעולה בלתי סבירה, טכנולוגית ולוגיסטית. וכל אמצעי טכנולוגי שנוצר לזיהוי נשק, פרוץ לטרוריסטים, הנתמכים על ידי משאבי מדינה כאיראן.

שום רמת אבטחה לא תרתיע טרוריסטים פאנטיים, הנכונים למות למען מטרתם. אפילו אם הם מאותרים, תמיד קיימות לוב או איראן המוכנות להסתירם מפני עונש ולאמן רוצחים חדשים במקומם. אנשים אלו הם טייסי הקאמיקזה החדשים, פאנטים שמאום לא יעצרם מהרס והרג.

אנו האמריקאים, קורבנות פאסיביים של הטרור, חייבים לשנות כעת את מדיניותנו באופן פומבי, תוך נקיטת עמדה צבאית פעילה נגד הטרור ותומכיו. אנו יודעים מי הם הפטרונים. החל מהפלסטינאים באולימפיאדת 1972, ועד לבני הערובה באיראן והטרוריסטים האחראיים לאסון לוקרבי (הנמצאים בלוב); בידינו מלאי רב של עדויות המצביעות על המדינות האחראיות, ולמרות זאת כל מה שעשינו היה לפרסם דרישות מילוליות ולהטיל איסורי מסחר חסרי שיניים, במקביל, הזמננו את המדינות הללו לאירועי ספורט והענקנו פרסי שלום למנהיגיהן. מישהו מתפלא שהתקפות הטרור נמשכות?

המועד לפעולות תגמול עבר מזמן, ומה שעלינו לעשות כעת הוא: הכרזת מלחמה אמיתית נגד הטרור.

הנשיא חייב לצאת בהכרזה פומבית על שינוי במדיניותנו. עליו להוציא אולטימטום לפטרוני הטרור – ועליו לפעול בהתאם. עליו לנקוב בשמה של המדינה האשמה ביותר – בחירתי תהיה איראן, אך גם לוב תתאים – ולתת לה ארבעה ימים לפרוק מלא של כל הכוחות המזוינים כולל הצבא הסדיר והמחנות המיוחדים לאימון טרוריסטים, אחרת יסבלו ממתקפת טילים ומטוסים מאסיבית, ככל שאפשרי לצבאנו.

כאשר יתמו ארבעת הימים – והם יתמו – על הנשיא להופיע שוב בפני העולם, ולהכריז על הפקודות שישלחו טילים חכמים כנגד כל גשר, תחנת כוח, עמדה צבאית, שדה תעופה, נמל, מרכז תקשורת, מפעלים חשובים ומרכזי ממשל בטהראן.

התקפה אחת כזאת צריכה להספיק על מנת להראות לעולם כי אמריקה אינה עוד נמר של נייר. אם לא, טריפולי, האשמה במידה דומה לטהראן, תזכה באותו אולטימטום.

רק כאשר פטרוני הטרוריזם יראו ויחושו את התוצאות ההרסניות של הכוח הנוחת עליהם הן תזנחנה את הפוליטיקה הזאת. רק אז תהיה אמריקה בטוחה מפני טרור.

***