1 במאי – יום הזכרון ל 100 מיליון הנספים בקומוניזם

medal_webdesignsmall.gifמאת יעקב רסלר | 2 במאי 2008 פורסם בבלוג קו ישר

אתמול, 1 במאי, היה יום השואה אצלנו. לא יום שמתאים לדבר בו על 1 במאי. אז אכתוב היום (2 במאי) על 1 במאי. מן הראוי היה להפוך יום זה באופן רשמי, ליום הזכרון לקורבנות הקומוניזם.

הקומוניזם היה, ללא ספק, השואה הגדולה ביותר של האנושות (להבדיל מהשואה של עמנו). שואה שנמשכת עדיין בקובה וצפון קוריאה. והסכנה של האידיאולוגיה הקומוניסטית לא חלפה – היא חזקה ונפוצה כמו תמיד. (תודה לאיליה סומין – מאמר באנגלית).

במאמר (באנגלית) קצר משנת 2005 של איש מדעי המדינה רודולף רומל, מומחה לקורבנות הקומוניזם, הוא מעריך את כמות הנרצחים, בהערכה זהירה – כ 110 מיליון. המספר הזה גדול בהרבה מהמספר הכללי של ההרוגים במלחמות הנוראיות של המאה ה20, או קורבנות המשטרים הרודניים הלא-קומוניסטים. קורבנות הקומוניסם נפלו במשך כמעט כל המאה ה 20 (1900-1987), ובכ 30 ארצות שונות בעולם, מדרום אמריקה (קובה, ניקרגואה), דרך אירופה (רוסיה, כל מזרח אירופה) ועד אסיה – סין, וויטנאם, קמבודיה) – תופעה מדהימה בהקפה המזעזע.

מלבד הנרצחים, יש לדבר על הסבל, דיכוי ועוני משווע ממנו סבלו כל מאות המליונים (מיליארדים) שחיו את חייהם תחת משטרים קומוניסטיים. והסכנה לא חלפה. לכן מן הראוי לעשות יום זה ליום אזהרה והתראה נגד כוחה הרודני והדורס של המדינה והשתלטותה חסרת המעצורים על הכלכלה החברה והאנשים, בדיוק כפי שיום השואה בא להתריע נגד סכנות הגזענות והאנטישמיות.

בהמשך ליום הזכרון לניספים בשואה הקומוניסטית אני מפנה את תשומת הלב לספר "קולות המתים" (The voices of the dead – ספר באנגלית), מאת פרופסור Hiroaki Kuromiya – היסטוריון ממוצא יפני המלמד באוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב.

הספר מבוסס כולו על חומר מתוך הגינזך של ה KGB שנפתח לאחרונה. הוא מתעד חלק מהקורבנות, אנשים פשוטים ובלתי ייחודיים, שהו חלק מ 700,000 הנרצחים בגל הטרור של יאזוב, ראש ה NKVD בין השנים 1937-38. הספר מבוסס על פרוטוקולים (בכתב יד) מהחקירות שנוהלו.
אני אצטט (בתרגום) קטעים מתוך הביקורת של אדם קירש
בעתיון ניו יורק סאן (באנגלית).

"קחו למשל את המקרה של אנטונינה איבנובנה ז'ליקובסקיה אשר הוצאה להורג ביריה ב 10 למאי 1938 [בדיוק 70 שנה]  היא נעצרה לא בגלל משהו שעשתה אלא בגלל הרקע שלה: היא הייתה אלמנה בת 67, אך בעלה, שנפטר 17 שנה קודם לכן היה שוטר במשטרת הצאר, ולכן היא נחשדה כמתנגדת המשטר. בנוסף – שני בניה נמלטו ליוגוסלביה בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, ושלחו לה משם קצת כסף מידי פעם – הרי לך אשמה של מגע עם סוכן זר ! רק טבעי הוא שה NKVD נטפל אליה. האישום: "פעילות אנטי סובייטית וחברות באירגון אנטי מהפכני". אחרי חודש של עינויים היא "התוודתה" והוצאה להורג."

אני קיצרתי בהרבה, לכו וקיראו לפחות את הביקורת שבקישור.מעשי הזוועה האלה הושכחו יותר מדי בקלות מספרי ההיסטוריה ומהזכרון הקולקטיבי.

עוד קטע מהביקורת הנ"ל: אולגה סמיוניבה וסילנקו היה לה קשר רומנטי עם נגר שעבד בקונסוליה הגרמנית. הוכחה מספקת לאשמה של ריגול. גזר דין מוות. ניקיטה קרסצ'נקו היה קבצן שהתלונן שהחיים קשים. גזר דין מוות בגין "השמצת המהפכה". שני הכמרים בכנסיה שהרשו לקבצן לקבץ נדבות בפתח הכנסייה הוצאו להורג גם כן בעוון "הסתה אנטי מהפכנית". ניקולאי ביגוטסקי התעצבן על כמה צעירים, חברי הקומסומול (תנועת הנוע הרשמית של המפלגה הקומוניסטית) על שהרעישו מתחת לחלונו והפריעו למנוחתו. הוא צעק עליהם ואיים להורגם. שכן שמע זאת והלשין לשלטונות. גם הוא הוצא להורג בעוון הסתה אנטי מהפכנית.

המוזר בכל הפרשה שאנשי ה NKVD ערכו רישום, ופרוטוקולים מפורטים של חקירותיהם – כאילו הם מנהלים מערכת משפט רגילה ותקינה. רק הגרמנים היו יותר "ייקים" מהם בניהול רישום של פשעיהם.

הוספת תגובה