המלחמה בטרור והיום שאחרי חיסול אוסמה

מאת בועז ארד | 6 במאי 2011

ההמונים שחגגו בארה"ב ובעולם החופשי עם חיסול אסמה בין לאדן ביטאו את הרגש הבריא של שוחרי החיים בעולם מול המחנה המקדם את ערכי המוות. למרבה הצער בתום החגיגות יתעורר העולם החופשי למציאות בה מנהיגיו הפוליטים והאינטלקטואלים נטשו את משמרתם.

hydrax_1.gif

הקריקטורה מעל של קוקס ופורקום צויירה באוקטובר 2001 בעקבות הטבח שביצעו האיסלמו-נאצים של אל קעידה במרכז הכובד של התרבות המערבית בעת הפיגוע במרכז הסחר העולמי במגדלי התאומים. היא הושפעה מן הסרט שיצא לאקרנים בשנת 1963 "יאסון והארגונאוטים". אז היתה דאגתו של ג'ון קוקס שתיכנן את הקריקטורה שממשלת ארה"ב תתיחס למאורעות ה-11 בספטמבר רק כאל עוד מקרה של פשיעה ולא כהכרזת מלחמה, ותגיב בפעולה משטרתית בלבד.

מסתבר כי למרות שנשיא ארה"ב דאז, ג'ורג בוש, הכריז מלחמה על הטרור והמדינות התומכות בו, לא הצליחה המנהיגות הפוליטית והאינטלקטואלית להגדיר את מהות האוייב והמלחמה לא נוהלה בעקביות.

כיום, עשור מאז האירוע נמצאות שתי המדינות המרכזיות התומכות בטרור האיסלמי, איראן (במימוש האידאולוגי והפוליטי) וערב הסעודית (בהכשרה התיאולוגית), על מכונן. מיותר להזכיר את שאר המדינות האירגונים והאנשים הפרטיים התומכים בטרור האיסלמיסטי הכוללים את סוריה, האחים המוסלמים, החיזבאלה, החמאס מנהיגי החמאס ומנהיגי התנועה האיסלמית בישראל ועוד…

למרות השמחה על מותו המאוחר מידי של אוסמה בין לאדן והחשיבות הסמלית של ציון עשור לפיגוע התאומים ללא נוכחותו על פני האדמה, האזנה למנהיג העולם החופשי שנטל את הקרדיט לביצוע הפעולה המוצלחת של הקומנדו האמריקאי מעוררת דאגה.

אנו יודעים עי הפעולה שנערכה היתה קצה קרחון של עבודת הכנה ומודיעין שנמשכה כעשור ופריצות דרך משמעותיות בה התבססו על מידע שהופק בזכות מדיניות חקירות הטרוריסטים שהוחזקו במתקן המעצר בגואנטאנמו ובמתקן סודי של ה-CIA בפולין. אך זאת בדיוק המדיניות שנגדה  נלחם אובמה בקמפיין הבחירות שלו ובשנות הנשיאות הראשונות שלו.

פרשנים שחיפשו נקודת אור בהתנהלותו של אובמה, העניקו לו את הקרדיט כי אחרי הכל הוא אכן העז להורות על ביצוע הפשיטה העמוקה לתוך שטח פקיסטאן ללא תיאום עם ממשלת פאקיסטן. אך ראוי לציין עם זאת  כי בהתנהלות כזאת בדיוק מיקד אובמה את ביקורתו נגד קודמו בוש בטענו נגדו כי הוא מנהל מהלכים צבאיים חד צדדיים המפרים את החוק הבינלאומי.

לאחר שאימץ כמי שכפאו שד את המדיניות שאותה תקף כמועמד לנשיאות, אפשר היה לצפות מאובמה למעט ענווה בהכרזותיו על "הצלחותיו" או לכל היותר לתת קרדיט לקודמו ולאלפי אנשי המקצוע שפעלו ברקע ובניגוד לגישתו אך בנאומו הוא ניסה לגזול את כל הקרדיט לעצמו. כבר בתחילת נאומו על הריגתו של אוסמה הכריז: "זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד, הנחתי את לאון פנטה, ראש ה-CIA, להפוך את הריגתו או לכידתו של בינן לאדן למשמה בעדיפות עליונה במלחמתנו נגד אל קאידה". הפרשן רוברט טרז'ינסקי מציין ביחס להצהרה זאת כי "היא מעוררת גיחוך. האם הוא באמת חושב כי מישהו היה צריך את הוראותיו על מנת לעשות זאת? האם הוא באמת מבקש שנאמין שג'ורג' בוש לא היה נותן את יד ימינו על מנת להביא את בין לאדן לצדק בטרם סיים את כהונתו? האם הוא מצפה שנאמין כי לא היו כבר עשרות, מאות ואלפים של אנשים שכבר עבדו למען המטרה הזאת במשך מספר שנים?"

מנהיגות אינה נמדדת בפשיטה מוצלחת אחת, או הרג מנהיג תנועת טרור אחד בלבד. במאמר שכותב רימונד איברהים באתר פורום המזרח התיכון, הוא מזהה כי הטרוריסטים האיסלמיסטים אינם היסוד של הבעייה אלא הסימפטום שלה. החיסול הפרטי של מנהיגי אירגוני הטרור הינו טיפול סימפטומטי בלבד. איימן אל-זוואהירי, המנהיג הנוכחי של אל קעידה כיום סיכם נקודה זאת בראיון: "ג'יהאד בדרכו של אללה גדול יותר מכל אדם פרטי או ארגון. זה הוא המאבק בין האמת והשקר, עד אשר אללה הכל יכול ירש את הארץ ואת כל החיים על פניה. מולה מוחמד עומר והשייח אוסמה בין לאדן – ישמור עליהם אללה מכל רע – אינם אלא שני חיילים של האיסלם במסע הג'יהאד, בעוד המאבק שבין האמת [איסלם] והשקר [הלא-איסלמי] מתעלה אל מעבר לזמן" (מקראת אל-קעידה, עמ' 182).

למול הצהרת כוונות ברורה זאת מסרב אובמה להכיר באוייב. האידאולוגיה הטוטליטרית של האיסלם והמדינות התומכות בה. לא רק שהמנהיגות האמריקאית מסרבת להכיר באוייב אלא שמראית העיין מתוחזקת על ידי העברות כספים ותמיכות עבורו.

העובדה הברורה המתבררת בעקבות פרשת החיסול היא כי בניגוד לאגדות העממיות שתיארו את בין לאדן כמי שמתחבא במערה בלב הישימון וההרים אליהם לא הגיעו זרועות החוק הרי שמאז שנת 2005 הוא התמקם בנוחות במרחק של כשעה נסיעה מבירת פקיסטאן. המתחם המבוצר לא היה יכול שלא לבלוט בעיירה שהיתה מרכז לפעילות צבאית ומגורים של אנשי צבא פקיסטניים. פקיסטן הינה אומה של 170 מיליון תושבים, צבא מקצועי ונשק גרעיני שאת תוכניותיו העבירה לגורמים איסלמיים שונים ובינהם איראן. העובדה שנחשפה עם חיסולו של בין לאדן היא שהצבא והמודיעין הפקיסני תומך בטוטליטריות האיסלמית ובארגונים מסוג אל קעידה.

הסופר סלמאן רושדי, כתב בעקבות האירוע כי על פקיסטן לענות לשאלות הקשות. רושדי מזכיר את תמיכת פאקיסטן ברשתות אל קעידה שהובילו לוחמים לאפגניסטן ומזכיר את המשחק הכפול שלה ומסכם: "אולי הגיע הזמן להכריז על פקיסטן כמדינת טרור ולגרשה מקהילת העמים".

"ההישג של היום" אמר אובמה בנאום ההכרזה על מותו של בין לאדן, "הינו עדות לגדולתה של ארצנו והנחישות של בני העם האמריקאי… הלילה קיבלנו תזכורת כי אמריקה יכולה להשיג את אשר היא מציבה כמטרה. זה הוא הסיפור של ההיסטוריה שלנו, אם בשאיפה לשגשוג למען בני עמנו, או מאבק לשוויון לכל אזרחינו…". כל מה שהצליח אובמה לסחוט מן ההישג של חיסול בן לאדן, הישג שהגיע למרות כל המכשולים שהוא הציב בדרכו, הוא הערה כללית על תכניותיו הכלכליות וחלוקה מחדש של העושר על מנת להשיג שיוויון.

כאשר החזרות האלו על המנטרות הפסאודו-ליברליות  של אובמה משולבות עם התרפסות בפני האוייב והצהרות על כך שאוסמה בין לאדן "נקבר" בטקס דתי מוסלמי כהלכה, והכרזות כי "אין לנו מלחמה עם האסלם" ושאוסמה בין לאדן היה בעצם "אוייב האסלם". ברור לנו כי חיסולו של בין לאדן משול לקרן אור שחדרה לרגע אל המקום בו טומנים מנהיגי העולם החופשי את ראשם – היא אולי הכניסה מעט אור של הגיון מציאותי – אך לא שינתה את העובדה שמנהיגי העולם החופשי עדיין מעדיפים לטמון ראשם בחול.

 

seusswar.gif
 

קריקטורה של ד"ר סוס מתאריך 29 באפריל 1941, "תמיד נפלנו בפח של כובעים מגוחכים…"

הוספת תגובה