גישושים לעיסקה בין אובמה לחמאס – סכנת האשליות מבית ומחוץ

מאת: ד"ר אברהם וולפנזון | 20 באוגוסט 2009 פורסם במכתבו של אהוד בן עזר.

במהדורה הבינלאומית של ה"ניו יורק טיימס" מיום שני 17.8.2009 מופיעה בהבלטה, בצד המאמרים העיקריים, רשימה מפרי הגותם של שני חוקרים ב"מרכז קארנגי למזרח התיכון": חבר בכיר במרכז קארנגי, אמר חמזאווי מביירות, ועמיתו ג'פרי כריסטיאנסן, חוקר במרכז קארנגי, אף הוא מביירות. הכותרת למאמר המשותף שלהם נקראת: "נוסחה לשיתוף חמאס" – Formula for engaging Hamas – והיא פותחת בציטוט דבריו של איסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס בעזה, שלפיהם "אם באמת יהיה פרוייקט ממשי המכוון להביא לפתרון העניין הפלשתינאי על-ידי הקמת מדינה פלשתינאית בגבולות 1967, בריבונות פלשתינאית מלאה, אנו נתמוך בכך."

שני המלומדים מביירות פונים לנשיא אובמה ומציעים לו לקבל את דבריו של הנייה כהסכמת חמאס ל"פתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-ערבי." ההבלטה שנותן ה"ניו-יורק-טיימס" למאמר מרמזת על כברת-דרך שמהלך בה המימשל של אובמה מזה זמן בניסיון דיפלומטי חשאי להידבר עם חמאס – ולהכשיר את הלבבות בדעת-הקהל האמריקנית והבינלאומית להסכם עתידי בין אובמה לחמאס.

סימנים לכך ראה כבר באפריל השנה אחד המומחים חדי-העין למדעי-המדינה בישראל, חתן פרס ישראל פרופ' שלמה אבינרי. במאמר, בכותרת אירונית – "כן, לדבר עם החמאס" – כתב אבינרי ב-6.4.2009 כי "באחרונה נשמעים יותר ויותר קולות הטוענים כי הדרך היחידה להגיע להסדר ישראלי-פלסטיני היא לדבר עם החמאס. קולות אלה נשמעים לא רק באירופה, אלא גם בארה"ב." [אבינרי מונה את "רוג'ר כהן, פרשן 'ניו-יורק-טיימס'" (כזכור, תמך הניו-יורק-טיימס בהתלהבות בבחירתו של אובמה לנשיא – א.ו.) ואת ברנט סקוקרופט, למרות "שהיה היועץ לביטחון לאומי במימשל בוש האב"] – כלומר: לא בהכרח מתומכי אובמה, והם אומרים כי "ללא הידברות עם חמאס… לא ייכון שלום… ואם ישראל מסרבת… על האירופים או על ארה"ב לפתוח בדיאלוג עם החמאס." – כך מנסח אבינרי את הגישה הפרו-חמאסית החדשה [גישה שהוא שולל בחריפות].

המגמה הפרו-חמאסית במימשל אובמה, שאבינרי הבחין בה בריאליזם נוקב באפריל – נודעה באוגוסט לחברי מערכת "הארץ " וליוסי ביילין.

ב"הארץ" נחלקו הדעות: בעוד שצבי בראל, הפרשן הראשי של העיתון לענייני המזרח התיכון, וגדעון לוי, התומך הנלהב בחזית-הסירוב הפלשתינאית, קוראים לישראל, לאירופה ובעיקר לאובמה להכיר בחמאס ולנהל אתו מו"מ [אולי גם על חשבון אבו-מאזן והפתח] – נבהלו, כנראה, עקיבא אלדר [ב"הארץ"] ויוסי ביילין [ב"ישראל היום"] – ושניהם באותו יום, 17.8.2009, ובאותו סגנון, נחלצים להגן על האופציה של הידברות עם אבו-מאזן ופתח. דבריהם נשמעים כניסיון נואש לשכנע את ישראל [ואולי את אובמה?] שלא לאחר את הרכבת האחרונה להצלת המזרח התיכון. הסגנון משקף גם ניסיון פיתוי וגם בהלה [בנוסח המודעות המסחריות: הוזלה במחירים ב-12 השעות הקרובות… הזדמנות אחרונה לטוס בזול ל…] – וכך, למשל, מנסה לשכנע אותנו עקיבא אלדר: "…ממתינה לישראל מנהיגות פלסטינית מבוססת שמדברת בגלוי ופועלת בתקיפות נגד אלימות. הקונגרס השישי של הפתח נתן גושפנקה לפתרון מדיני על בסיס של שתי מדינות בגבולות 1967…" – ובמילים דומות מביע את הרעיון ה"מסחרי" הזה יוסי ביילין: ".. השקט והפריחה יכולים להיות בני קיימא רק אחרי שיהיה כאן פיתרון מדיני. זהו עיתוי מתאים מאוד – ברק אובמה עדיין כריזמטי, אבו מאזן התחזק ולבנימין נתניהו מובטח רוב גדול בכנסת… "

נראה שאובמה אינו קורא בעיון את עקיבא אלדר ואת יוסי ביילין – ומה שמצער עוד יותר, שלא קרא בעיון את מאמרו של אבינרי מ-6.4.2009 נגד מו"מ עם חמאס [המאמר תורגם בדייקנות לאנגלית, ופורסם בו ביום במהדורת "הארץ" באנגלית, המופצת ללא תשלום נוסף יחד עם ה"אינטרניישונאל הראלד טריביון"]. אבינרי – מאחרוני הכותבים הציוניים השקולים, התורמים מאמרים ל"הארץ" – מביא בכישרון רב ובהיגיון משכנע נימוקים חזקים נגד הידברות עם חמאס. בהסתמכו על פרק 22 באמנת חמאס קובע אבינרי, בין השאר, כי "לפי החמאס, היהודים אחראים לכל תחלואי החברה המודרנית; למהפיכה הצרפתית; למהפיכה הקומוניסטית… הם שולטים בכלכלה…הם אחראים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה… הם יזמו גם את מלחמת העולם השנייה… " ועוד ועוד. אבינרי קובע בבירור כי "אם תנועה כזאת היתה קמה באירופה, איש לא היה מעלה על הדעת להציע לנהל אתה משא ומתן.."

האם אובמה קרא דברים אלה? או שמא החליט – כמו ישראלים רבים – לקרוא את "הארץ" – ולנהוג בדיוק להיפך?

לעתיד הקרוב – פתרונים.

הוספת תגובה