המלחמה האיסלמית השלישית נגד אירופה
מאת: מלאני פיליפס | 26 במרץ 2007
בחודש מרץ השנה, חוקר האיסלם הנודע ברנארד לואיס הופיע בהרצאת אורח במכון היוזמה האמריקאי AEI. זאת היתה הרצאת ניתוח מעולה המציבה את הג'יהאד הגלובלי בפרספקטיבה שכה נחוצה לו. התקופה בה האימפריאליזם האיסלמי היה כנוע בשל כוחות חיצוניים, אומר לואיס, הסתיימה. התוצאה היא תחייה של מאבקים פנימיים – שיעה נגד סונה היא הדוגמה המוכרת ביותר, וכן אומר לואיס: "חזרה בינות המוסלמים למה שהם תופשים כמאבק קוסמי לשליטה עולמית בין שתי הדתות – נצרות ואיסלאם" ותחייה מחודשת של הכרזת המלחמה נגד העולם הנוצרי.
היו שתי התקפות קודמות מצד האיסלאם על הנצרות במהלך ההיסטוריה. הראשונה כללה כיבוש של סוריה, פלשתין, מצריים, צפון אפריקה וחלק ניכר מדרום מערב אירופה, ובכלל זאת ספרד, פורטוגל, דרום איטליה ולמשך זמן מה חלק מצרפת, אשר הנצרות החזירה לעצמה מלבד החלקים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. ההתקפה השנייה כללה את הכיבוש של רוסיה, קונסטנטינופול, הבלקנים, חלקים מהונגריה והגיע עד וינה, כמו גם פשיטות שנערכו למערב אירופה, איסלנד ואירלנד (ולמרות שלואיס אינו מציין זאת, גם בריטניה כאשר משלחות פירטים ברברים עלו לחוף וחטפו בריטים מכנסיות בהן התפללו). התקפת הנגד של אירופה, החזירה את רוסיה והבלקנים. ביובש מסויים מציין לואיס כי: "להתקפות הנגד האירופאיות האלו הומצא שם חדש: אימפריאליזם. כאשר אנשי אסיה ואפריקה פלשו לאירופה, לא היה זה אימפריאליזם. כאשר תקפה אירופה את אסיה ואפריקה, זה היה."
כעת, אומר לואיס, נסיון שלישי לכיבוש איסלאמי של אירופה מתהווה. ונסיון זה לובש שתי צורות: טרוריזם והגירה. אולם למול התקפה זאת, הקורבן המיועד נמצא בבלבול.
"כיצד מגיבים האירופאים למצב? באירופה, כמו בארצות הברית, תגובה תדירה היא מה שקרוי בואריאציות שונות רב-תרבותיות ותקינות פוליטית. בעולם המוסלמי לא קיימות עכבות כאלו. הם מאוד מודעים לזהותם. הם יודעים מי הם ומה הם ומה הם רוצים, איכות שאותה נראה כי איבדנו במידה ניכרת. זהו מקור הכוח באחד, והחולשה באחר.
… הקיצונים האיסלמיים אפילו הצליחו למצוא בני ברית באירופה… הם פונים לשמאל הקיצוני ולמרכיב האנטי-אמריקאי באירופה, אותם ניתן לכנות המחליפים של הסובייטים. והם פונים לימין ולמרכבים האנטי-יהודיים באירופה, המחליפים את מדינות הציר. הם הצליחו לזכות בתמיכה ניכרת בשני האגפים. בעבור חלק מהאירופאים השנואים עליהם מטים את הכף כנגד נאמנותם.
… היכן אנו עומדים כעת? האם זאת הפעם השלישית הזוכה? זה אינו בלתי-אפשרי. יש להם כמה יתרונות ברורים. יש להם להט ושכנוע, מה שחסר או חלוש ביותר ברוב מדינות המערב. הם בטוחים בעצמם בצדקת מטרתם, בעוד אנו מבזבזים את רוב זמננו בהשמצות עצמיות ובהשפלה-עצמית. הם בעלי נאמנות ומשמעת, ואולי יותר חשוב מהכל, יש להם את הדמוגרפיה, השילוב של ריבוי טבעי והגירה מייצר שינוי אוכלוסייה משמעותי, שיכול להוביל בעתיד הנראה לרוב משמעותי לפחות בכמה ערים או אפילו מדינות אירופאיות. אולם גם לנו יש כמה יתרונות, החשובים ביותר בניהם הם הידע והחירות.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.