נאום ה-1 במאי

מאת: עוזי גייגר | 2 במאי 2012

Essay Contestהנאום שלא ננאם על במות ה-1 במאי שהוקמו אמש במדינת ישראל.

אנשים יקרים, חובבי צדק, מבקשי חירות וחופש, קפיטליסטים.

התכנסנו כאן היום לזכר עשרות מיליוני קורבנות התכנון המרכזי ברחבי העולם. יום זכרון זה מתווסף לשני ימי זיכרון שציינו לאחרונה:

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל שמציין את הכאב הישראלי הגדול המשותף.

יום הזיכרון לשואה שמציין את הכאב היהודי הגדול המשותף.

ויום הזכרון הזה שמציין את הכאב האנושי הגדול המשותף.

לכל יום זיכרון שני חלקים, באחד זוכרים את הקורבנות, האנונימיים ברובם עבורנו, ובשני מכבדים את חייהם ע"י לימוד ממותם.

את מה שלומדים מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קשה לסכם, אולי מכיוון שאנחנו עוד לא מסתכלים על כך ממרחק הזמן. אנו לומדים ממנו דברים בנוגע לאחווה ורעות, חשיבות הארץ ומאבק.

את הלימוד מיום הזיכרון לשואה ניתן לסכם ב-3 מילים: "לעולם לא עוד"

ואת מה שאנו לומדים מיום הזיכרון הזה ניתן לסכם במילה אחת בלבד: "שלי"

כל קורבנות התכנון המרכזי והסוציאליזם נפלו במהלך וכחלק ממאבק במילה שלי. הניסיון להוציא ולהכחיד את המילה הזו מהמוח ומהנפש האנושיים הוא המטרה העיקרית של מנהיגי הסוציאליזם בעולם והוא שעלה, ועוד יעלה, בחיים רבים.

כאשר אדם יוצר דבר מה הוא מסתכל על שיצר ואומר שלי, לאומתו הבוזז מסתכל על מה שהיוצר יצר ואומר "לא שלך – שלנו".

אם נצא מכאן היום עם שני מסרים לעם ישראל – כיבדנו את חללי המערכה שכנגד המילה שלי: כיבוד השלי המוצדק של האחר ועמידה מול האדם שבא לקחת להם את ששלהם תוך האמירה: "אני חשבתי, אני ניסיתי, אני נכשלתי וקמתי וניסיתי שוב, אני יזעתי ואני עמלתי ואני כאבתי ואני סבלתי ואני הצלחתי ואני יצרתי! אני יגעתי ואני מצאתי וזה שלי לעשות בו כראות עיני!"

תודה לכם.

 

הוספת תגובה